ד"ר רן מובשוביץ מייצג לקוחות ישירות אך ורק בדיני ירושה, צוואה, סכסוכי ירושה ומתנות והענקות בתוך המשפחה. מחבר הספר "סכסוכי ירושה – הלכה למעשה".
בתיקי התנגדות לצוואה אני שומע שוב ושוב משפטים דומים: הוא היה תלוי בה לחלוטין, היא בידדה אותו מהמשפחה, הוא עשה כל מה שהיא אמרה לו, או אין שום היגיון בכך שדווקא היא קיבלה את כל העיזבון.
כל אלה עשויים להיות חשובים. אף אחד מהם, לבדו, אינו בהכרח מוכיח השפעה בלתי הוגנת.
זו נקודת המוצא הנכונה בעיניי לניתוח העילה. השאלה אינה אם המצווה הושפע. כמעט כל אדם מושפע מבני זוגו, מילדיו, מחבריו וממי שמטפל בו. השאלה המשפטית היא אחרת: האם ההשפעה חצתה את הגבול שבין השפעה אנושית ולגיטימית לבין השפעה בלתי הוגנת, עד שרצונו החופשי של המצווה נפגע והוראת הצוואה אינה עוד פרי בחירתו העצמאית.
סעיף 30 לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה. אולם הסעיף אינו נותן לנו נוסחה מתמטית. לכן, עיקר העבודה בתיק מסוג זה היא ראייתית: לבנות מתוך נסיבות חייו של המצווה תמונה שמסבירה מי שלט, במה היה המצווה תלוי, מה השתנה, כיצד נוצרה הצוואה ומה מחבר בין אותה מערכת יחסים לבין התוצאה הצוואתית.
עודכן: אוקטובר 2026
השפעה מותרת לעומת השפעה בלתי הוגנת
אדם מבוגר רשאי להעדיף בצוואתו את הבת שטיפלה בו במשך שנים. הוא רשאי להכיר תודה למטפל. הוא רשאי להשתכנע מדברי ילד אחד שילד אחר התרחק ממנו. הוא אפילו רשאי לשנות את דעתו ולהחליט החלטה שבני משפחתו סבורים שהיא שגויה.
הדין אינו מגן על בני המשפחה מפני החלטה שהם אינם אוהבים. הוא מגן על רצונו החופשי של המצווה.
לכן, איני מתחיל תיק כזה מן השאלה אם הזוכה היה קרוב למצווה. אני בוחן מה היה טיב הקרבה. האם היא נתנה לזוכה אפשרות להשפיע? האם נוצרה שליטה במידע, בכספים או בקשר עם אחרים? האם המצווה נשאר מסוגל לקבל החלטות עצמאיות? והאם אפשר לזהות קשר בין אותה מערכת יחסים לבין הצוואה שבמחלוקת?
תלות, אהבה, מסירות ואפילו השפעה אינן מילים נרדפות להשפעה בלתי הוגנת. הניצול של מערכת היחסים הוא שמעניין משפטית.
מבחני מרום: כלי עזר, לא ארבעה תנאי סף
בפרשת מרום גובשו ארבעה מבחני עזר מרכזיים לבחינת השפעה בלתי הוגנת:
- תלות ועצמאות;
- תלות וסיוע;
- קשרי המצווה עם אחרים;
- נסיבות עריכת הצוואה.
חשוב לדייק: אלה אינם ארבעה תנאים מצטברים שחייבים לסמן לידם וי. הם כלי עזר ראייתיים. תפקידם לסייע לבית המשפט להבין את מערכת היחסים ואת מידת החופש שנשארה למצווה.
הטעות בהפיכת המבחנים ל"תנאי סף" היא שהיא גורמת לניתוח מכני. החיים אינם מכניים. ייתכן שמצווה היה עצמאי פיזית אך תלוי לחלוטין באדם אחר בניהול הכספים; ייתכן שהיה בקשר טלפוני עם ילדיו אך אדם אחד שלט בכל המידע שהגיע אליו; וייתכן שמי שנהנה מן הצוואה לא נכח בחדר החתימה אך שלט בכל התהליך שהוביל אליה.
השאלה תמיד נשארת אותה שאלה: מה מלמד המכלול על חופש הרצון.
מבחני מרום: מה בודקים ומה נפסק?
ארבעת המבחנים נוסחו בפסק דינו של השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (22.6.1998). בתוצאה הוא היה בדעת מיעוט, אבל המבחנים עצמם התקבלו. השופטת ביניש כתבה: "מקובלים עלי המבחנים שהוגדרו בחוות דעתו של חברי השופט מצא".
| המבחן | מה בודקים | מה נפסק |
|---|---|---|
| תלות ועצמאות | האם המצווה היה עצמאי בניידות? מי ניהל את חשבון הבנק? מי רכש תרופות? מי החזיק בטלפון? התלות החשובה איננה רק פיזית. היא יכולה להיות רגשית, כלכלית, אינפורמטיבית או תפקודית. | זהו "מבחן של מידה". גם "תלותו המוחלטת של המצווה מן הבחינה הפיזית אינה עדות מספקת לתלותו בזולת" (מרום, פסקה 12). |
| תלות וסיוע | ככל שהזוכה היה מקור הסיוע היחיד או הכמעט יחיד, כך גובר הצורך לבדוק את מערכת היחסים לעומק. סיוע הוא עובדה. ניצול הסיוע הוא טענה שצריך להוכיח. | השאלה היא "אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים" (פסקה 13). ובכל זאת, "מבחן הסיוע אינו אלא מבחן עזר" (פסקה 16). |
| קשרי המצווה עם אחרים | אני מבקש לברר מי יצר את הניתוק. האם שיחות נחסמו? האם הוחלף מספר הטלפון? הבדל גדול קיים בין בדידות לבין בידוד מכוון. | "נודעת חשיבות רבה לסיבה שבגללה היה המצווה כה בודד". אם הנהנה גרם לבידוד, יש בכך תמיכה בטענה. אם הבידוד נבע ממצבו של המצווה, ספק אם אפשר להסתייע בו (פסקה 16). |
| נסיבות עריכת הצוואה | מי מצא את עורך הדין? מי מסר את שמות בני המשפחה ואת פרטי הרכוש? מי שילם את שכר הטרחה? האם עורך הדין פגש את המצווה ביחידות? | מעורבות שאינה עולה כדי נטילת חלק בעריכה עשויה להיות "ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוואנטי להקמת חזקה" (פסקה 15). ובבע"מ 4459/14: "חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד". |
ובלשון ע"א 4902/91 גודמן (1995): "לא ניתן ואף לא רצוי לקבוע רשימה סגורה של מבחנים".
מבחן התלות והעצמאות
בתיקי השפעה בלתי הוגנת, המילה "תלות" מושכת תשומת לב רבה. בצדק – אבל לעיתים יותר מדי.
כאשר אני בוחן תלות, אני מפרק אותה למרכיבים. האם המצווה היה עצמאי בניידות? מי ניהל את חשבון הבנק? מי רכש תרופות? מי תיאם בדיקות רפואיות? מי החזיק בטלפון? האם ידע להזמין מונית, לקבוע פגישה, לדבר עם עורך דין או לקבל החלטות כספיות בלי תיווך?
אדם יכול להיות מרותק לכיסא גלגלים ועדיין עצמאי לחלוטין מבחינה רצונית. מנגד, אדם הנראה עצמאי כלפי חוץ עשוי להיות תלוי באדם אחר בכל מידע כספי, רפואי ומשפחתי שמגיע אליו.
התלות החשובה איננה רק פיזית. היא יכולה להיות רגשית, כלכלית, אינפורמטיבית או תפקודית.
הרחבה בנושא: תלות בהשפעה בלתי הוגנת.
מבחן התלות והסיוע: מי היה באמת הכרחי למצווה?
ככל שהזוכה היה מקור הסיוע היחיד או הכמעט יחיד, כך גובר הצורך לבדוק את מערכת היחסים לעומק. אך גם כאן אין קיצור דרך.
בן שמסיע את אביו לכל טיפול רפואי אינו משפיע עליו באופן בלתי הוגן רק משום שהאב זקוק לו. השאלה היא אם הצורך בסיוע הפך למנוף שליטה: האם האב חשש שאם לא יעשה כרצון הבן יישאר ללא טיפול? האם נוצרה תלות בלעדית שנוצלה כדי לעצב את רצונו? האם הזוכה הפך מאדם המסייע למצווה לאדם שמחליט עבורו מי ייכנס לחייו ומה יידע?
זו הבחנה שאני מייחס לה משקל רב: סיוע הוא עובדה. ניצול הסיוע הוא טענה שצריך להוכיח.
קשרי המצווה עם אחרים: בידוד הוא ראיה, אך צריך להבין את מקורו
בידוד הוא אחת הנסיבות החזקות בתיקי השפעה בלתי הוגנת, משום שהוא עשוי ליצור עולם שבו המצווה שומע כמעט קול אחד בלבד.
אבל גם כאן צריך להיזהר ממסקנות אוטומטיות. אנשים מזדקנים, חברים נפטרים, ניידות נפגעת, משפחות מסתכסכות. העובדה שהמצווה פגש פחות אנשים אינה מוכיחה שמישהו בידד אותו.
אני מבקש לברר מי יצר את הניתוק.
האם שיחות נחסמו? האם נאמר לילדים שהאב אינו רוצה לראותם, בעוד שבפועל הדבר לא היה נכון? האם הוחלף מספר הטלפון? האם הזוכה היה נוכח בכל שיחה? האם המצווה הועבר למקום מגורים שאחרים לא יכלו להגיע אליו בקלות? האם הוצג בפניו מידע כוזב על בני המשפחה?
הבדל גדול קיים בין בדידות לבין בידוד מכוון.
נסיבות עריכת הצוואה: לפעמים הסיפור נמצא לפני החתימה, לא בחדר החתימה
מי מצא את עורך הדין? מי התקשר אליו? מי מסר את שמות בני המשפחה ואת פרטי הרכוש? מי הסיע את המצווה? מי שילם את שכר הטרחה? האם עורך הדין פגש את המצווה ביחידות? האם הייתה טיוטה קודמת, ומי קיבל אותה?
אחת הטעויות היא להסתפק בשאלה אם הזוכה נכח בחדר במועד החתימה. לעיתים ההשפעה המשמעותית כבר התרחשה הרבה קודם.
מי ששולט בתהליך שמוביל לצוואה אינו בהכרח מי שערך אותה במובן סעיף 35 לחוק הירושה. אבל אותן עובדות יכולות לקבל משקל משמעותי מאוד בבחינת סעיף 30.
הרחבה על סעיף 35: מעורבות בעריכת צוואה.
סעיף 35 מול סעיף 30: חזקה חלוטה מול נטל שכנוע
סעיף 35 לחוק הירושה מבטל הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח חלק בעריכתה, וכן את בן זוגו של כל אחד מאלה. זו חזקה חלוטה: משהוכחה מעורבות, ההוראה בטלה גם אם יוכח שהצוואה משקפת את רצון המצווה ושלא הייתה השפעה בלתי הוגנת. בסעיף 30 אין חזקה כזאת: ככלל, הטוען להשפעה בלתי הוגנת נושא בנטל לשכנע כי העילה התקיימה. אבל מעשה שאינו מספיק לבדו להפעלת סעיף 35 אינו נעלם מן התיק: אותן עובדות יכולות להיות רלוונטיות מאוד לבחינת ההשפעה הבלתי הוגנת ולשאלה אם המצווה נהנה מתהליך עצמאי של עריכת צוואה. ולמי שעורך צוואה שצפויה להיתקף: לתעד את תהליך קבלת ההחלטות, לשמור על עצמאות המצווה בקבלת ההחלטה, לוודא שהמצווה מקבל ייעוץ משפטי עצמאי, ולתעד את הסיבות הספציפיות לנישול.
להרחבה: תפקיד העדים בצוואה · הגנה על צוואה.
עדים שהם קרובי הנהנה: לא פסלות, אלא משקל
עדים שהם קרובי הנהנה הם עדי צוואה שיש להם אינטרס בכך שהקרוב יזכה ברכוש, ולכן הם אינם עדים אובייקטיביים, וקם חשש שהם לא יכולים לקיים את תפקידם כראוי. מה אומר החוק? סעיף 24 פוסל כעדים רק קטין ומי שהוכרז פסול-דין. קרוב אחר של הנהנה אינו פסול מלשמש עד לצוואה – אבל עדותו נשקלת, ונסיבות הבאתו הן חלק מנסיבות עריכת הצוואה. וגם כשהעדים אינם קרובים אלא מכרים שהביא הנהנה: בת"ע 59895-05-21 (ראשון לציון, 3.12.2024) הנהנה "הביא את שני עדי הצוואה, אותם הוא מכיר מעבודתם המשותפת", ובית המשפט מצא, בין היתר, כי "הליקויים החמורים בתפקודם של העדים, מעלים ספק סביר בכשירותה של הצוואה" – והצוואה לא קוימה.
להרחבה: צוואה בעדים: איך פוסלים ואיך מתנגדים.
צוואה שאינה הגיונית: אי-היגיון אינו עילה, אבל הוא עשוי להיות סימן
צוואה שמנשלת את כל הילדים לטובת אדם זר יכולה להיות תקפה. צוואה שמעניקה הכול לילד אחד יכולה להיות תקפה. בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של המצווה בשיקול דעתו שלו.
ועדיין, יש מקרים שבהם הפער בין הצוואה לבין סיפור חייו של המצווה דורש הסבר.
נניח שקיימות שתי צוואות קודמות המחלקות את העיזבון באופן שווה; במשך עשרות שנים היחסים בין הילדים היו דומים; ואז, בתקופה שבה מצבו של המצווה נחלש והוא נעשה תלוי בילד אחד, מופיעה צוואה שמעניקה לאותו ילד את הכול.
אי-ההיגיון אינו העילה. הוא עשוי להיות ראיה נסיבתית שמחייבת אותנו לבדוק מה השתנה ולמה.
הרחבה בנושא: צוואה שאינה הגיונית.
מי יכול להיות המשפיע?
המשפיע אינו חייב להיות היורש עצמו. השפעה יכולה להיות מופעלת בידי בן זוגו של הנהנה, ילדיו, חבר, מטפל או אדם אחר הפועל להשגת התוצאה.
מה שחשוב הוא הקשר הסיבתי: האם אותה השפעה היא שהביאה להוראה הצוואתית שבמחלוקת.
לכן, בתיק טוב אני בונה מפת קשרים. מי היה בקשר עם המצווה? מי הרוויח? מי פעל? מי העביר מידע? מי ניסה להרחיק אחרים? ולעיתים – מי לא הרוויח ישירות, אך פעל למען מי שכן הרוויח.
מה כשהמשפיע הוא אפוטרופוס – ממונה או למעשה?
אפוטרופוס הוא סוג מיוחד של נאמן לחסוי: היחסים בין אפוטרופוס לבין חסוי הינם יחסי נאמנות, וכך גם אצל אפוטרופוס למעשה – מי שנטל על עצמו סמכויות לטיפול בענייניו של אחר, לפי ראות עיניו ולא באמצעות מינוי על ידי בית המשפט. מצד שני, אין במינוי אפוטרופוס להצביע על כך שהאדם איבד את כשירותו המשפטית; סעיף 26 לחוק הירושה פוסל צוואה של מי שהוכרז פסול-דין או של מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה – לא של כל מי שמונה לו אפוטרופוס. מה שבודקים הוא בדיוק מה שבודקים בכל תיק אחר, ולצדו חובת הגילוי והדיווח של בעל התפקיד ופעולה בניגוד עניינים של אפוטרופוס, מיופה כוח או מי שמחזיק בעמדת אמון. כשהמצווה היה חסר ישע – מי שאינו יכול לדאוג לעצמו, כשהמבחן הוא בבדיקת היכולת ולא בסיבה לאי היכולת – התלות אינה העילה; השאלה היא מה נעשה באמצעותה.
להרחבה: אפוטרופוס · אפוטרופוס למעשה · חסר ישע בדיני ירושה · עמ"ש 19960-05-18: אפוטרופוס לגוף שקיבל דירה במתנה – המתנה בוטלה.
מטפלים ומטפלות: אסור להפוך חשד לסטריאוטיפ
מערכת יחסים בין קשיש לבין מטפל עשויה ליצור תלות עמוקה. היא גם עשויה ליצור קשר אנושי אמיתי של חיבה והכרת תודה.
לכן אין כלל שלפיו צוואה לטובת מטפל היא חשודה או פסולה. גם אין מקום להניח השפעה בלתי הוגנת בשל מוצאו של המטפל או עצם מגוריו עם המצווה.
מה שבודקים הוא בדיוק מה שבודקים בכל תיק אחר: היקף התלות, מידת השליטה, הבידוד, נסיבות עריכת הצוואה, התנהגות הצדדים והקשר בין המערכת שנוצרה לבין ההענקה.
כאשר אדם שהיה תלוי לחלוטין במטפל, מבודד ממשפחתו ותלוי בו גם בניהול כספו משנה לפתע את צוואתו לטובת אותו מטפל – יש בהחלט מה לחקור. אבל המסקנה צריכה לצמוח מן הראיות, לא מן התווית "מטפל".
הרחבה בנושא: מתנה למטפל בן משפחה.
סעיף 30 מול מתנה בחיים וצוואה הדדית
סעיף 30 מדבר על "הוראת צוואה", לא על מתנה, ואין להעתיק באופן אוטומטי כל כלל מדיני הצוואות אל עסקת מתנה בחיים. מתנה שהושלמה כפופה לדיני החוזים הכלליים, וניתן לנסות לבטלה אם הוכח שההסכם נחתם תחת השפעה בלתי הוגנת, פגם בגמירת הדעת של הנותן, הטעיה או עושק. כספי ביטוח חיים, קופת גמל וקרן פנסיה אינם מתחלקים לפי צו ירושה או צו קיום צוואה, אלא משולמים למוטבים שרשם המנוח אצל הגוף המשלם לפי סעיף 147 לחוק הירושה, ולכן צוואה שמתעלמת מהוראת המוטבים עלולה שלא להשפיע כלל על הכספים האלה. גם צוואה הדדית יכולה להיערך בעקבות השפעה בלתי הוגנת, אלא שבדרך כלל נפטר רק אחד מבני הזוג והאחר מבקש ומקבל צו לקיום צוואתו, וקשה להוכיח כי אותה צוואה שניתן אחריה צו קיום נפסלת כעת בשל השפעה בלתי הוגנת.
להרחבה: ביטול הסכם מתנה · סעיף 147 לחוק הירושה · התנגדות לצוואה הדדית.
בני זוג: תלות שמוסברת בקשירת גורל
בין בני זוג קשה לראות שמתקיימת השפעה בלתי הוגנת, כי התלות שנוצרת, ככל שיוצרת, מוסברת בכך שקשרו גורלם זה בזו. קשה יותר להוכיח השפעה בלתי הוגנת בין בני זוג. כך גם בפסיקה: בע"א 510/90 כצנשטיין נ' סידרנסקי (1991), כפי שצוטט בפסיקת בית המשפט לענייני משפחה, נקבע כי גם מקום שבו קיימת הנחה לכאורה שהענקה במסגרת יחסי אמון נגועה בהשפעה בלתי הוגנת – "אין ההנחה האמורה חלה על יחסיהם של בני-זוג". ובית המשפט לענייני משפחה דחה טענה כזו "מכל וכל" בת"ע 35598-05-22 (31.3.2024). קשה – לא בלתי אפשרי: הנטל נשאר על המתנגד, ובלי ההנחה לכאורה שקיימת ביחסי אמון אחרים. וסעיף 35 פועל בכיוון ההפוך: הוראה המזכה את בן זוגו של מי שערך את הצוואה או היה עד לה – בטלה.
להרחבה: צוואה הדדית.
נטל ההוכחה: מה באמת עובר ומתי?
ככלל, הטוען להשפעה בלתי הוגנת נושא בנטל לשכנע כי העילה התקיימה.
בנסיבות מתאימות, ובמיוחד כאשר מוכחת תלות משמעותית בעוצמה המצדיקה זאת, עשוי לעבור אל מבקש הקיום נטל הבאת הראיות לסתירת החזקה או החשש שנוצרו. חשוב להבחין בין נטל הבאת הראיות לבין נטל השכנוע.
זו אינה הבחנה אקדמית. היא משנה את אופן ניהול התיק: מי צריך להביא ראיות בשלב מסוים, מה קורה אם צד נמנע מהצגת מסמך או עד, וכיצד בית המשפט בוחן את התמונה לאחר ששני הצדדים הביאו את ראיותיהם.
הרחבה בנושא: היפוך נטל הראיה בצוואה ודיני ראיות בהליכי ירושה.
מתי בדיוק עובר נטל הבאת הראיות?
אין די בחשד, וגם צוואה מפתיעה אינה הופכת אוטומטית את הנטל. בדיון הנוסף בפרשת מרום חזר בית המשפט העליון על שני התנאים שנקבעו בע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר. הראשון הוא תלות "כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי והבלתי-תלוי" של המצווה. השני הוא הוראה שהיא "בעליל לטובתו" של הנהנה. תלות שהייתה עלולה להשפיע על המצווה, אבל לא לשלול את רצונו, אינה מספיקה. ומה עובר כשהתנאים מתקיימים? ארבעה משבעת השופטים (מצא, לוין, חשין וביניש) קבעו שעובר נטל הבאת הראיות בלבד, ונטל השכנוע נשאר על המתנגד. השופט אור, שעל פי פסק דינו הוחלט, נטה להסכים אך לא הכריע. השופט גולדברג נשאר בדעתו שעובר נטל השכנוע. לכן אין לנסח כלל גורף שלפיו כל תלות הופכת את הנטל. אם נוצרה תשתית חזקה לתלות, השאלה אינה עוד רק מה יוכיח המתנגד, אלא גם איזו תשובה ראייתית יוכל מבקש הקיום להציג.
טענות של תרמית, תחבולה ואיום: ככל שהטענה חמורה יותר, צריך לחשוב טוב יותר לפני שטוענים אותה
סעיף 30 כולל לצד השפעה בלתי הוגנת גם אונס, איום, תחבולה ותרמית.
אחת הטעויות שאני מזהה בכתבי טענות היא שימוש במילים קשות במקום בראיות. הכותרת "תרמית" אינה מחזקת תיק שאין בו ראיה לתרמית. להפך, ככל שהטענה מטילה דופי חמור יותר, בתי המשפט מצפים לתשתית ראייתית ממשית ומשכנעת יותר.
מכאן גם ההיבט האסטרטגי: צריך לבחור את הטענה שמתאימה לעובדות, לא את המילה שנשמעת החריפה ביותר.
הרחבה בנושא: נטל הוכחה מוגבר בהליכי ירושה.
אונס, איום, תחבולה ותרמית: במה הם שונים מהשפעה בלתי הוגנת?
סעיף 30 לחוק הירושה מונה מספר דרכים שבהן רצון המצווה יכול להיפגע, ואינו מגדיר אף אחת מהן. הבחירה משפיעה על הראיות: מה צריך להראות על ידיעת המצווה, כוונת המשפיע והקשר הסיבתי לצוואה. אם נטען שמטפל איים להפסיק לטפל במצווה אלא אם יזכה בדירה – התמונה שונה. אם נטען שנהנה שיקר למצווה ואמר לו שילדו גנב ממנו, ובעקבות אותו מידע כוזב שינה המצווה את צוואתו – עשויה להתעורר שאלה של תרמית, תחבולה או טעות, בהתאם לעובדות. גם בסעיף 31 נקודת הפתיחה של השנה שונה בתרמית ובטעות. מותר לשכנע בנימוס את המצווה להוריש בדרך מסוימת; אסור ללחוץ, לאיים או לסחוט אותו בתוך ניצול של חולשתו.
להרחבה: אונס, איום, תחבולה ותרמית בעמוד עילות ההתנגדות · נטל ההוכחה.
מה הקשר בין טעות והטעיה לבין השפעה בלתי הוגנת?
סעיף 30(ב) עוסק בצוואה שנעשתה מחמת טעות: אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אילמלא הטעות, בית המשפט מתקן את הצוואה; אם אי-אפשר – הוראת הצוואה בטלה. טעות סופר – בתיאור אדם, נכס, תאריך או מספר – נדונה לפי סעיף 32, ומתקנים אותה הרשם לענייני ירושה או בית המשפט. הטעיה בצוואה היא סוגיה הנולדת מהטענה שמי מהזוכים בצוואה הטעה את המנוח בהקשר למצב העובדתי; כאן העובדות עשויות להתאים לתרמית או לתחבולה לפי סעיף 30(א), או לטעות לפי סעיף 30(ב). הטעיה היא גם עילה להעמדת טענת השפעה בלתי הוגנת לפי סעיף 30(א) או מעורבות בעריכת הצוואה לפי סעיף 35 לחוק הירושה: הטעיה היא מהלך אקטיבי, ואקטיביות נדרשת לשם הוכחת מעורבות – לדוגמה, באילו הוראות תכיל הצוואה כתוצאה מההטעיה. דמנציה, בלבול, הזיות ומחשבות שווא אינם פוסלים צוואה מעצם קיומם – הם שאלה של כשירות לפי סעיף 26, לא של טעות. שאלת הכשירות שונה מעילת השפעה בלתי הוגנת: צוואה עלולה להיפסל בשל השפעה בלתי הוגנת גם כאשר המצווה היה כשיר לחלוטין.
להרחבה: טעות בצוואה · טעות סופר בצוואה · דמנציה, בלבול ומחשבות שווא בצוואה.
הוראת צוואה בטלה: לא בהכרח הצוואה כולה
יש להבחין בין בטלות של הוראה מסוימת לבין קריסה של הצוואה כולה. סעיפים 37–38 לחוק הירושה מחייבים לבחון מהו היקף הבטלות ומה הקשר בין החלק הפסול לבין יתר הוראות הצוואה. לשון סעיף 38(ב): "בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה… אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאיה אלא במידה שנראה לבית המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו". ומה שאין לגביו הוראת צוואה תקפה – לא בצוואה זו ולא בצוואה קודמת שעודנה עומדת – נופל לכלל של סעיף 2: "הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה".
להרחבה: ירושה על פי דין.
מתי השפעה בלתי הוגנת חדלה לפסול את הצוואה?
סעיף 31 לחוק הירושה עוסק במצב שבו חלפה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה (ובתרמית ובטעות – מהיום שנודע למצווה עליהן), והמצווה יכול היה לבטל את הצוואה אך לא עשה כן.
לכן אין כלל שלפיו השפעה בלתי הוגנת חייבת להימשך עד יום המוות. להפך: יש חשיבות לשאלה אם ההשפעה פסקה, אם המצווה חזר לעצמאות רצונית ואם ניתנה לו הזדמנות אמיתית לבטל את הוראת הצוואה.
גם כאן ציר הזמן הוא קריטי.
מה המרחק בזמן בין ההשפעה לבין הצוואה?
המועד שנבחן הוא מועד עריכת הצוואה. לעיתים ההשפעה המשמעותית כבר התרחשה הרבה קודם, ולכן אני מבקש לבנות קודם כול ציר זמן ומפת שליטה. בפרשת מרום נאמר שאת עצמאות המצווה "יש אמנם לבחון לאורך תקופה נתונה, אך לא פחות חשוב הוא לברר את מצבו במועד עריכת הצוואה" (פסקה 12). בבע"מ 4459/14 הוסיף השופט הנדל שהעילה נבחנת "עובר למועד עריכת הצוואה", אבל "תיתכנה נסיבות שבהן המצב לאחר עריכת הצוואה עשוי ללמד, מבחינה נסיבתית, על המצב טרם עריכת הצוואה". והכיוון ההפוך הוא סעיף 31 לחוק הירושה: אם ההשפעה חדלה, חלפה שנה והמצווה יכול היה לבטל את הצוואה אך לא עשה כן, אין עוד באותו פגם כדי לבטל את הוראת הצוואה.
כמה זמן אחרי שההשפעה נגמרה אפשר עדיין לטעון אותה?
סעיף 31 לחוק הירושה מאפשר לרפא פגם של השפעה בלתי הוגנת בהתקיים שני תנאים מצטברים: (א) חלפה שנה מאז פסקה ההשפעה הבלתי הוגנת; (ב) היה בידי המצווה לבטל את הצוואה והוא בחר שלא לעשות כן. אחרי הפטירה הזמן נמדד אחרת: שיהוי נבחן לא לפי הזמן שחלף אלא לפי הנזק שנגרם לצד השני – נזק ראייתי (עדים שנפטרו, מסמכים שאבדו) ופגיעה בהסתמכות של מי שכבר קיבל את הרכוש. לפי סעיף 67 מגישים התנגדות בתוך המועד שפרסם הרשם, וכל עוד לא ניתן הצו אפשר לבקש הארכת מועד מנומקת; משניתן הצו, אין עוד התנגדות, ונותרת רק בקשה לביטול צו קיום צוואה לפי סעיף 72 – טענה שיכולה הייתה להיטען קודם צריכה לבוא "בהזדמנות הסבירה הראשונה", ושיהוי כבד מחליש את הטענות גם כשהן נכונות.
להרחבה: השפעה אסורה בצוואה – מתוך הספר · שיהוי והתיישנות בירושה · מועדים להגשת התנגדות לצוואה.
עיכוב בהגשת בקשה לקיום צוואה
השיהוי שלמעלה הוא של המתנגד. יש גם צד שני: עיכוב בהגשת בקשה לקיום צוואה יכול להקים חשש שהמבקש מבקש לגרום לנזק ראייתי בשל חלוף הזמן – נוצר קושי להוכיח את האירועים שהובילו לעריכת הצוואה. בחלוף הזמן, ומטבע הדברים, איבדו העדים לצוואה את זכרונם ביחס לאירועי עריכת הצוואה או שהלכו לעולמם, ונסיבות עריכתה של הצוואה יהיו לוטות בערפל. כך, למשל, כשצוואה "נמצאת" שנים אחרי הפטירה: בית הדין הרבני האזורי בחיפה (תיק 491180/3, 8.5.2022) דן בצוואה ש"נמצאה" 33 שנים אחרי עריכתה, אחרי שכבר ניתן צו ירושה, וקבע, בין היתר, כי "בעקבות השיהוי בהגשת הבקשה לביטול צו הירושה, נוצר קושי לברר את העובדות של המקרה לאשורן. לא ניתן לזמן חלק מהעדים" – ודחה את הבקשה לבטל את צו הירושה ולקיים את הצוואה. העיכוב כשלעצמו אינו עילה; הוא נסיבה, והנזק הראייתי הוא הטענה.
להרחבה: בקשה לצו קיום צוואה.
החוטים השזורים: התמונה הכוללת אינה עילה חדשה
במציאות, תיקי צוואה אינם מסתדרים תמיד בתוך מגירה אחת.
ייתכן שהמצווה היה מוחלש אך עדיין כשיר. ייתכן שהיה תלוי בזוכה, אך אין ראיה אחת שמוכיחה ניצול. ייתכן שהזוכה היה מעורב בהכנות לצוואה, אך לא במידה שמספיקה לבדה לסעיף 35.
הלכת החוטים השזורים מאפשרת לבית המשפט לבחון את התמונה המצטברת ולהבין כיצד ראיות מעולמות שונים מתחברות זו לזו. היא אינה יוצרת סמכות כללית לפסול צוואה משום שהתוצאה "מרגישה לא הוגנת", ואינה הופכת חלקי עילות לעילת פסלות חדשה. השפעה בלתי הוגנת היא אחת מכמה עילות שבגינן ניתן לבקש פסילת צוואה, וכל אחת מהן נבחנת בנפרד.
הכוח של ההלכה הוא ראייתי: לעיתים המשמעות של עובדה אחת מתגלה רק כאשר מניחים אותה ליד עובדה אחרת.
הרחבה בנושא: הלכת החוטים השזורים.
תחרות בלתי הוגנת בין יורשים: רעיון אסטרטגי שצריך להציג בדיוק
באתר זה עסקתי לאורך השנים גם ברעיון של "תחרות בלתי הוגנת בין יורשים" – מצב שבו יורש פועל באופן שיטתי כדי להשחיר יורש אחר, להשתלט על סביבת המצווה או לעצב את תפיסת המציאות שלו כדי להשיג יתרון בירושה.
זהו בעיניי כלי מחשבתי מעניין ולעיתים גם מסגרת טיעונית יצירתית. עם זאת, לצורך דיוק משפטי אין להציגו כאילו הוא עילת פסלות סטטוטורית עצמאית ומבוססת בדומה לסעיף 30 או סעיף 35.
במקרים רבים העובדות המתוארות במסגרתו יכולות להתיישב עם תחבולה, תרמית, השפעה בלתי הוגנת או עילות אחרות המוכרות בדין. הערך של הרעיון הוא בכך שהוא גורם לנו לבדוק גם מה עשה יורש אחד כלפי האחר באמצעות המצווה, ולא רק את מערכת היחסים הישירה שבין המצווה לבין הזוכה.
הרחבה בנושא: תחרות בלתי הוגנת בין יורשים.
איך אני בוחן תיק של השפעה בלתי הוגנת?
כאשר אני מקבל תיק כזה לבדיקה, אני מבקש לבנות קודם כול ציר זמן ומפת שליטה.
מה השתנה?
מתי הופיעה הצוואה החדשה? מה היה בצוואות הקודמות? מי הרוויח מן השינוי?
מה היה מצבו של המצווה?
לא רק מבחינה רפואית. מי ניהל את ענייניו? מי קיבל החלטות? כמה עצמאות נשארה לו בפועל?
מי שלט במידע ובגישה?
מי החזיק בטלפון, קיבל דואר, דיבר עם הבנק, תיאם רופאים, קבע מי יבקר?
כיצד נולדה הצוואה?
מי יצר קשר עם עורך הדין? מי מסר את הפרטים? האם היו טיוטות? מי שילם? האם עורך הדין ידע על צוואות קודמות ועל נישול בני משפחה?
אילו ראיות נוצרו בזמן אמת?
מסרונים, הקלטות, מסמכים רפואיים, דפי בנק, תסקירי רווחה, מסמכי אפוטרופסות, ייפוי כוח, יומנים ועדויות של אנשים שאינם בעלי עניין.
בתיקים כאלה, הסיפור שנבנה בזמן אמת כמעט תמיד חזק יותר מן הסיפור שבני המשפחה מספרים לאחר הפטירה.
ללקוחות: מתי כדאי לבדוק חשד להשפעה בלתי הוגנת?
אם לאחר הפטירה התגלתה צוואה שמפתיעה באופן מהותי, במיוחד כאשר היא נערכה בתקופה של תלות, בידוד, ירידה תפקודית או שליטה חריגה של אחד הנהנים – נכון לבדוק את התמונה לפני שמחליטים אם להגיש התנגדות.
המטרה איננה למצוא עילה בכל מחיר. לעיתים הבדיקה מובילה למסקנה שהצוואה אכן משקפת רצון חופשי. ולעיתים דווקא איסוף נכון של ציר הזמן והמסמכים חושף תמונה שלא ניתן היה לראות מקריאת הצוואה בלבד.
גם לעורכי דין: ייעוץ וליווי מקצועי בתיקים מורכבים
לצד הייצוג הישיר של לקוחות, אני מעניק גם לעורכי דין ייעוץ וליווי מקצועי בתיקי ירושה וצוואה מורכבים. בתיקי השפעה בלתי הוגנת הליווי יכול להתמקד בבניית התזה העובדתית, מיפוי הראיות, חלוקת נטלים, בחינת הפסיקה, תכנון חקירות והערכת נקודות החולשה שהצד שכנגד צפוי לתקוף.
זהו שירות נוסף לייצוג הישיר, ולא תחליף לו. עורך הדין הפונה יכול להמשיך לנהל את הייצוג ואת הקשר עם לקוחו, ולקבל ליווי אסטרטגי־משפטי מאחורי הקלעים או לפי הצורך.
לעורכי דין – ייעוץ וליווי מקצועי בתיק ירושה מורכב
סיכום: לא מחפשים "השפעה" – מחפשים את אובדן החופש
השפעה בלתי הוגנת היא אחת העילות הקשות והמעניינות בדיני צוואות משום שהיא עוסקת באזור שבין יחסים אנושיים טבעיים לבין שליטה פסולה ברצונו של אדם.
היא אינה מוכחת מפני שהמצווה היה זקן. היא אינה מוכחת מפני שהיה תלוי. היא אינה מוכחת מפני שיורש אחד קיבל הכול. והיא גם אינה מוכחת מפני שהצוואה נראית לנו לא הוגנת.
התיק נבנה כאשר מצליחים להראות כיצד התלות, השליטה, הבידוד, נסיבות עריכת הצוואה והשינוי בתוצאה מתחברים לסיפור אחד שמלמד שהרצון שנכתב במסמך אינו עוד רצונו החופשי של המצווה.
זו, בעיניי, השאלה המרכזית.
נושאים קשורים:
אודות ד״ר רן מובשוביץ
ד״ר רן מובשוביץ מייצג לקוחות ישירות אך ורק בתיקים בדיני ירושה, צוואה, סכסוכי ירושה ומתנות והענקות בתוך המשפחה. הוא מחבר הספר ״סכסוכי ירושה – הלכה למעשה״ ועורך האנציקלופדיה לדיני ירושה, צוואות ועיזבון.
לצד הייצוג הישיר, הוא מעניק גם לעורכי דין ייעוץ וליווי מקצועי בתיקים מורכבים בתחום, לרבות ליווי אסטרטגי־משפטי.
משרדו מדורג בשנת 2026 כמשרד מוביל בתחום הירושה בדירוגים המקצועיים DUN'S 100 ו-BDI Code.
מקורות משפטיים מרכזיים
- סעיפים 30–31 לחוק הירושה, תשכ"ה–1965.
- דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (22.6.1998).
- ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פ"ד לא(1) 372, 378 (1976).
- בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (השופט נ' הנדל, 6.5.2015) – הלכת החוטים השזורים.
- ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט(2) 441 (1995).
- ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318 (1995).
- ע"א 433/77 הררי נ' הררי, פ"ד לד(1) 776.
- ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, פ"ד מה(1) 498, 504.
- ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3) 705, 738 (1994); ע"א 1729/06 אדמסקי נ' אדמסקי.
- ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000).
- ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ(3) 338 (1996).
- ע"א 562/85 אירנשטיין נ' רז, פ"ד מב(2) 418, 421–422.
- ע"א 5500/94 צבי בלאו נ' שרה פרידמן, פ"ד נ(3) 384 (1996).
- פסיקה מאוחרת המיישמת את מבחני מרום ואת ההבחנה בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות.
