צוואה בעדים נערכת על ידי אדם בפני עדים ונראה כי מדובר בסוג הצוואה הפופולרי ביותר. כפי שפרטנו במקומות רבים באתר, ניתן לערוך צוואה בישראל רק באחת מארבע הצורות הקובעות בחוק, לאמור: בכתב יד, בעדים, בפני רשות ובעל פה (שכיב מרע).
הצוואה בעדים יכולה להיות רשומה בכתב יד או מודפסת והעיקר שניתן לפענח או להבין את הכתב. אין חובה לערוך צוואה בעדים (או כל צוואה) בפני עורך דין המומחה לענייני ירושה, אך מובן כי מומלץ לעשות כן, לאור חשיבותו של המסמך.
ככל צוואה, גם לצוואה בעדים ישנם רכיבים צורניים (מלשון צורה) ורכיבי יסוד, אלו שחסרונם גורם לכך שהמסמך נשוא הדיון לא יחשב בגדר צוואה. במילים אחרות, צוואה בעדים חייבת להכיל את רכיבי היסוד, על מנת שניתן יהיה להכיר ולקיים אותה כצוואה, ובהעדר רכיבי היסוד, המסמך לא יוכר כצוואה, אפילו אם הוא מכיל הוראות לגבי חלוקת רכושו של הנפטר לאחר מותו.
רכיבי היסוד בצוואה בעדים
רכיבי היסוד של צוואה בעדים הם קיומם של מצווה, עדים ועריכתה בכתב, ובלעדיהם, הצוואה אינה צוואה בעדים, וזאת כמפורט בסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. בסעיף 25 לחוק הירושה, נקבע כי בית המשפט יכול להכשיר צוואה בעדים, אם השתכנע שהיא צוואת אמת, למעט במקרים שבהם הצוואה לא נערכה בכתב ולא היו לה עדים. רוצה לומר, שככל שחסרה בצוואה בעדים חתימה של המצווה, אין הדבר מביא בהכרח לפסילתה של הצוואה. כך גם, לדוגמא, בהעדרה של חתימת העדים. שונים פני הדברים, אם אין עדים – שאז אין צוואה בעדים, ולא ניתן להכשירה.
לעיתים נופלים פגמים שבצורה בצוואה (פגמים צורניים). לא כל פגם שבצורה הוא פגם צורני. לדוגמא, אין צורך בסימול תאריך על כל דף של הצוואה, ודי בתאריך שיופיע על אחד מהדפים, ואולם חשוב להדגיש כי תאריך אינו רכיב יסוד בצוואה בעדים, כך שניתן להכשיר את העדרו במסמך, אם השתכנע בימ"ש כי הצוואה היא צוואת אמת. למיותר לציין, כי כאשר מופיעים שני תאריכים שונים על חלקים שונים של הצוואה, עשוי הדבר לעורר חשד לעניין אמיתותה של הצוואה, אף כי אין איסור על עריכת הצוואה בחלקים במועדים שונים, ובלבד שכל אחד מן החלקים יערך בדרך שבה עורכים צוואה בעדים, כלומר, בכתב ובפני עדים. מנגד, העדרה של חתימה הוא פגם צורני מובהק, שיכול להצביע על העדר בגמירות דעתו של המוריש. הכלל הוא שחתימת המוריש תעשה בכתב ידו. לא ניתן לקבל חתימה ממוחשבת, כחתימה על הצוואה בעדים, כשם שלא ניתן לקבל צילום של עריכת צוואה בנוכחות שני עדים כצוואה בעדים. הפסיקה קובעת, כי סטייה מחתימה – מעלה חשש ביחס לאמיתותה של הצוואה. עולה, כי אם המצווה נהג לחתום על מסמכים רשמיים באופן מסויים וסטה מחתימתו דווקא על המסמך שנטען שהוא צוואתו, עלול הדבר לעורר שאלה ביחס לאמיתות המסמך כצוואה ולרצונו של המצווה כי המסמך יהווה צוואה.
בבית המשפט קיימת תוצאה אחת ודאית לפגמים שבצורה שנפלו בצוואה, והיא היפוך נטל הראיה. באופן רגיל, מי שמתנגד לצוואה הוא זה שחייב להוכיח את התנגדותו ("המוציא מחברו עליו הראיה"). במצב שבו מתקיים היפוך של נטל הראיה, מתהפכות היוצרות ועל מבקש קיומה של הצוואה להוכיח ראשון בראיות את טענותיו בדבר אמיתותה של הצוואה. הנטל להוכחת אמיתותה של צוואה שנפלו בה פגמים שבצורה הוא נטל כבד, ועל פי לשון סעיף 25 לחוק הירושה הוא מוגדר “עד שלא יהיה לביהמ”ש ספק”.
תפקידם של העדים
כאמור, המצווה חייב להצהיר כי זו צוואתו בפני שני עדים ולחתום בפני שני העדים, אשר יאשרו בחתימתם את הצהרתו זו, באותו מעמד. סדר הפעולות לעריכת הצוואה חשוב, ובא לעיתים לידי ביטוי בעת ניהול הליכים משפטיים.
מהלך הדברים הוא שהמצווה קורא את צוואתו (או שמקריאים לו אותו), מצהיר שזו צוואתו, ולאחר מכן חותם בפני העדים, ולא בשום צורה אחרת. קיימת חשיבות גדולה לקיומה של ההצהרה "זו צוואתי" בפני העדים שכן היא משקפת את גמירות דעתו של המצווה ורצונו בעשיית הצוואה בנוסחה. ברור, לדוגמא, כי גמירות דעתו של המצווה תוטל בספק אם הצהיר שזו צוואתו, לפני שעיין בצוואה או חתם עליה, בפני העדים.
ראוי להדגיש כי העדים אינם חייבים לאמת שהמצווה צלול בדעתו, כשיר או מבין את טיב הצוואה והוראותיה, וזאת למרות נוסח האישור הקבוע שעליו חותמים, בדרך כלל, העדים, לפיו המצווה כשיר, עושה צוואתו ברצון חופשי וללא השפעה בלתי הוגנת. בפרשת בנדל נקבע, כי תפקידם היחידי של העדים הוא לזהות את המוריש, ולאמת כי המוריש מבין שהוא חותם על צוואתו, זאת ותו לא[i].
כאמור, חתימתם של העדים על הצוואה נדרשת, אך העדרה של החתימה אינו מונע תיקון הצוואה, וניתן לקיימה, אם בית המשפט אישר זאת. למעשה, מדובר בפגם צורני שניתן לתיקון. לעומת זאת, העדרם של העדים עצמם במועד עריכת הצוואה ואפילו העדרו של עד אחד מבין השניים, עשוי להביא לביטול הצוואה. ניתן לתהות, מה גורלה של צוואה שבה המצווה הצהיר בפני כל אחד מהעדים בנפרד כי זו צוואתו. במקרה אחר, שבו יש נוכחות של שני העדים בעת עריכת הצוואה, וחתימתו של אחד מהם בלבד מופיעה על המסמך, מדובר בפגם צורני שניתן לתיקון (פסק דין בעניין בדיחי).
בין צוואה הדדית לצוואה בעדים
הדומה בין צוואה בעדים לצוואה הדדית הוא שבדרך כלל שתי הצוואות נערכות בפני עדים. מעבר לכך, מדובר בשתי צוואות שונות לחלוטין.
הצוואה בעדים הינו תיאור לצורה של צוואה הנערכת בכתב בפני עדים, בעוד שהצוואה ההדדית מתארת סוג מיוחד של צוואה הסכמית, שכן, בעוד הצוואה בעדים היא צוואה אישית, המבטאת את רצונו החופשי והאישי של המצווה בלבד, הצוואה ההדדית היא יצור כלאיים המשקף הסכמות משותפות של בני זוג לגבי מה שיעשה ברכושו של כל אחד מהם, לאחר לכתו של אחד מבני הזוג. מתוך ההחלטה המשותפת של בני הזוג צומח למעשה הסכם בין בני הזוג המקופל לתוך הצוואה ההדדית. המצווה רשאי לבטל את צוואתו שבעדים בכל מועד שיחפוץ בכך, אך הסתמכותם של בני הזוג על הוראות הצוואה ההדדית, מונעת את ביטול הצוואה ההדדית באופן עצמאי, ולמעשה לא ניתן לבטלה, אלא רק לאחר הודעה לבן הזוג האחר.
ביטול צוואה בעדים
הכלל הוא, שניתן לבטל צוואה בדרך שבה נערכה. לפיכך, דרך המלך לביטול צוואה בעדים הינה באמצעות תצהיר ביטול במסגרתו יקבע המצווה כי הצוואה בטלה, אשר יערך בפני שני עדים. דרך אחרת היא השמדת הצוואה בעדים על ידי המצווה, אך נתיב זה עלול להעמיד בעיה אחרת, באם קיימים העתקים נוספים לצוואה בעדים, לדוגמא – אצל עורך הדין שסייע לערוך אותה. במקרה כזה עלולה לעלות השאלה, האם המצווה אכן התכוון לבטל את הצוואה באמצעות השמדת העותק שאצלו, ואם אכן זו היתה כוונתו, מדוע לא דאג להשמיד את העותק שנמצא אצל עורך דינו.
בעניין ביטול של צוואה בעדים על ידי המצווה בפני עדים, נקבע חריג בפסיקה. בית המשפט העליון קבע בפרשת אהרוני, כי יש להתחקות אחר רצונו של המצווה במקרה של ביטול צוואה באמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות והראיות, ולפיכך, בית המשפט יכול להכשיר ביטול צוואה עליה הצהיר המצווה גם בנוכחות עד אחד בלבד [ii],ובלבד שהתרשם שזהו רצונו על יסוד הראיות שהובאו בפניו.
[i] ע”א 851/79 בנדל נ’ בנדל, פ”ד לה (3) 101, 105 (1981)
[ii] דנ”א 7818/00 אהרון נ’ אהרוני פ”ד נ”ט(6) 653
קראו עוד: צוואה בעל פה
קראו עוד: צוואה בכתב יד
זקוקים לשירותי עורך דין לענייני ירושה? השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.
