מהי צוואה ומה חשיבותה
צוואה היא מסמך משפטי רב עוצמה, המאפשר לאדם הכשיר לערכו, לסטות מהוראות חוק הירושה, ולקבוע כיצד יחולק עיזבונו, לאחר פטירתו.
עריכת צוואה אינה דבר של מה בכך, למרות שיש הסוברים, שהדפסת נוסח כללי שניתן להשיג ברשתות המידע מספקת.
האמת היא, שהקושי בעריכת הצוואה כלל אינו נמדד בניסוח המסמך, אלא בחיזוי המשמעות העתידית להוראות שנרשמות בצוואה. הקושי בעריכת הצוואה משמעותי במיוחד לאור העובדה שהיא צריכה לשקף את רצונו האחרון של אותו אדם, שכן בעת שתקויים, לא ניתן יהיה לברר עימו מה רצה.
הגישה המקלה בעריכת הצוואה, כמסמך שהינו, כביכול, פשוט וקל להכנה, גורמת להגשת אין ספור התנגדויות לקיום צוואות בישראל, להצפת בתי המשפט ולקיום הליכים הנמשכים שנים רבות בעלות אדירה ליורשים המסוכסכים. לכן, קיימת חשיבות אדירה לניסוחה של הצוואה בסיוע של עורך דין שהינו מומחה לתחום הירושה.
תוכן הצוואה
הצוואה חייבת להכיל הוראות הקובעות מהו הרכוש העומד לחלוקה (העיזבון), מי הם היורשים, מהו הרכוש שיוענק להם, ובאיזה אופן ותנאים יחולק העיזבון ליורשים. מכלול הוראות אלו מאפשר למצווה לשלוט על דרך חלוקת עיזבונו לאחר פטירתו. ניסוחה של הצוואה חשוב במיוחד, שכן המצווה לא יהא בין החיים בעת בחינת הוראותיה. מצב עניינים זה מלמד על חשיבות ההקפדה על ניסוח המסמך והוראות המצווה למבצעי ועורכי הצוואה.
סעיף 40 לחוק הירושה קובע כי המצווה רשאי לצוות לאחד או לאחרים את עזבונו או חלק יחסי ממנו. חוק הירושה מגדיר "נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מכל עזבונו של אדם כ-"מנה". על כן, היה ואדם לא יוריש את כל עזבונו בצוואה, הרי שיתרת עיזבונו תחולק בהתאם להוראת חוק הירושה, ליורשים על פי דין.
הצוואה היא "שירתו האחרונה" של אדם, ולכן המצווה יכול לערוך ולנסח אותה כרצונו. ברם, על מנת שניתן יהיה לקיים את הצוואה היא צריכה לכלול אופי צוואתי. כלומר, הקורא צריך להתרשם שמדובר במסמך שהאדם שערך אותו התכוון שיהיה צוואתו, שאחרת אפשר לומר שחסרה גמירות דעת ואומד דעת לערוך צוואה.
באופן כללי ניתן לומר, שהצוואה צריכה להכיל את פרטיו של האדם המצווה, את פרטי היורשים, את ההוראות לחלוקת העיזבון (הרכוש שבבעלות האדם, אשר נותר לאחר פטירתו) בין היורשים, לרבות היחסים שבין היורשים, ואת התנאים לחלוקה (אם חייבים).
אין צורך לנמק את הצוואה או להסביר מדוע נרשמה הוראה מסויימת, אך אין בעובדה זו כדי לשנות מכך שיתכן שנכון יהיה לנמק את ההוראה.
רכיבי היסוד הצוואה
את הצוואה ניתן לערוך באחת מ-4 צורות המנויות בחוק הירושה. לכל אחת מצורות הצוואה נקבעו רכיבי יסוד. ללא קיום של אותם רכיבי יסוד, המסמך הנדון כלל אינו צוואה, ולא ניתן להכשירו בבית המשפט כצוואה. אלו הן צורות הצוואה:
* צוואה בכתב יד – ניתן לערוך צוואה בכתב ידו של המצווה, ללא עדים.
* צוואה בעדים – צוואה כתובה הנערכת בפני שני עדים אשר יוכלו להעיד בעתיד על דרך עריכת הצוואה, ועל התרשמותם ממצבו של המצווה.
* צוואה בפני רשות – צוואה הנערכת בפני רשות מרשויות המדינה. לעניין הצוואה, גם נוטריון הינו רשות, כך שניתן לערוך הצוואה באמצעותו, ללא עד נוסף.
* צוואה בעל פה – צוואה הנאמרת על ידי מי שעומד בפני המוות, בפני שני עדים. לאחר מכן, נדרשים העדים להצהיר על תוכן הצוואה בפני רשות.
הנמקת הצוואה
למצווה אין חובה לנמק את צוואתו אך לעיתים יש בהנמקה כדי להסביר את ההיגיון שעומד מאחוריה הוראותיה, במיוחד אם מדובר בהוראות תמוהות.
עריכה עצמאית של צוואה
בניגוד למה שמקובל לחשוב, דווקא חופש הציווי עשוי לגרום לבעיות בניסוח הצוואה, ומאוחר יותר בעת ההליכים בבקשה למתן צו לקיום הצוואה.
רבים אלו המבקשים לרשום צוואה בהתאם לעקרונות המשפט העברי, ואכן, אין כל מניעה לרשום צוואה שבה מחולק עזבונו של המצווה בהתאם להלכה העברית, אך הניסיון מלמד, כי תוכן הצוואה ואפילו מילים וביטויים יחידניים בתוך הצוואה, במיוחד אם הם ארכאיים או בשפה אחרת (ארמית), עשוים לשנות את פרשנותה ולגרום לעירפול ביחס לרצונו של המנוח.במקרים אחרים שנתקלנו בהם, נערכו צוואות המכילות הוראה שאינה מוסרית (צוואה בלתי מוסרית) או שלא ניתן לקיימה (צוואה בלתי אפשרית). קראו עוד על צוואה סתומה
המצווה לא תמיד מודע לזכויותיו או להעדר זכויותיו ברכושו, ולכן עשוי לערוך צוואה שבה מחולק הרכוש על יסוד חישובים מוטעים. טלו לדוגמא, מצב שבו המצווה סבור שכספי קופות תגמולים נכללים בעיזבון, ומחלק את רכושו בהתאם, כאשר בפועל זה אינו המצב, וכספים אלו לא יחולקו לפי הוראות הצוואה אלא לפי הוראת המוטבים המצויה בהנהלת קופת הגמל. אף שהפתרון המשפטי לממש את רצונו של המצווה, מצוי בהישג יד, המצווה העורך את הצוואה לבדו כלל אינו מודע לבעיה נשוא הוראותיו. כך לדוגמא, זכויות של המצווה כ-"בר-רשות" הן זכויות אישיות שלעיתים לא ניתנות להורשה. כך לדוגמא, אדם נשוי לאשתו במשך 50 שנים, ורכשו דירה יחדיו. משיקולים כאלו ואחרים, הדירה נרשמה על שם האדם בלבד, וזאת – למרות שלאשתו זכויות מכח חזקת השיתוף באותה דירה, על אף ששמה לא רשום בפנקס המקרקעין, כאמור.
קשה להפריז בחשיבותה של מילה, ואפילו פסיק בלשון הצוואה. גורלות נחרצו בבתי המשפט על קיומה של מילה או העדרה מלשון הצוואה. כאשר הצוואה אינה ברורה ויכולה להשתמע לשני פנים, נזקק בית המשפט לפרשנות צוואה, כדי להבין מה היה רצונו האחרון של המצווה. מדובר בהליך ארוך, המתברר כתביעה בבית המשפט במשך שנים, בעלויות אסטרונומיות שניתן היה לחסוך. כך לדוגמא, די בעובדה שאדם לא רשם במסמך הצוואה את המשפט "זו צוואתי" בכדי להביא את בית המשפט לבחון במשך הליך ארוך ומייגע, אם האדם גמר בדעתו לעשות צוואה, נוכח קיומו של ספק בכך שמדובר בצוואה.
עריכת צוואה בכתב יד הינה דוגמא נוספת לקשיים האדירים שגורם המצווה ליורשיו, שעה שצוואה מסוג זה מקימה נטל הוכחה על מי שמבקש לקיימה. היורשים בצוואה בכתב יד נדרשים להוכיח כי אכן מדובר בצוואתו של הנפטר, כי זהו כתב ידו וזו חתימתו. כך נגררים יורשים בעל כורחם לדיונים האורכים שנים בבתי המשפט לענייני משפחה, ונאלצים להשקיע סכומי עתק בייצוג משפטי, ולו בשל העובדה שהמצווה לא ערך צוואתו בסיוע מומחה לדיני ירושה.
זקוקים לשירותי עורך דין לענייני ירושה? השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.
