צו קיום צוואה בוטל בלי שבן הדוד שזכה לפיה התגונן; כעבור יותר משנה ביקש לבטל את פסק הדין, ובקשתו נדחתה
- מספר תיק
- ת"ע 67312-03-25
- בית המשפט
- בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת
- המותב
- השופט איתי כרמי
- תאריך ההחלטה
- 8.11.2026
- סעיפי החוק
- תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 · תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 · תקנה 163(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018
מה נפסק?
הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה, ופסק הדין מיום 25.9.2025, שביטל את צו קיום הצוואה המתוקן, נשאר בתוקף. בית המשפט קבע שהבקשה הוגשה ביום 11.10.2026, למעלה משנה אחרי שניתן פסק הדין, בלי בקשה נפרדת להארכת מועד ובלי טעמים מיוחדים, אף שהמבקש ידע על ההליך בזמן אמת ואישר שחתם על אישור המסירה מיום 23.4.2025. נקבע גם שהוא לא הצביע על סיכויי הגנה לכאוריים: בתצהירו אין גרסה שתומכת באמיתות הצוואה מיום 19.4.2008. ההחלטה דיונית, וטענת הזיוף לא התבררה בה לגופה. המבקש חויב בהוצאות של 2,000 ₪.
„כלל ההמצאה נועד להבטיח שבעל דין ידע על ההליך המתנהל נגדו. הוא לא נועד לשמש לו מקלט. משהוכחה ולו ידיעה של בעל הדין על ההליך, חובת תום הלב הדיונית חוסמת אותו מלהיתלות בפגם, ממשי או נטען, בהמצאה.”
מתוך פסק הדין, ת"ע 67312-03-25
אדם הלך לעולמו ביוני 2009. בינואר 2011 ניתן צו לקיום צוואה שערך בדצמבר 2007. כמעט שתים-עשרה שנים אחר כך, ביום 6.12.2022, ניתן צו קיום מתוקן, ולפיו קוימה גם צוואה נוספת, מיום 19.4.2008. בצוואה הזו ציווה המנוח, לכאורה, חלק מרכושו לארבעה מבני דודו ואת השאר לאשתו.
אחד מבניו של המנוח הגיש ביום 20.1.2025 בקשה לביטול צו קיום צוואה, וטען שהצוואה משנת 2008 זויפה. הוא הוסיף שבבית הדין השרעי ניתן אחרי המנוח צו ירושה, ולפיו יורשים אותו ילדיו. הרשמת לענייני ירושה העבירה את הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת. לבקשה לא הוגשה תגובה, ובן הדוד שביקש לימים את הביטול לא התייצב לדיון. ביום 25.9.2025 ניתן פסק דין על פי צד אחד: צו הקיום המתוקן בוטל, ונקבע שצו הקיום של צוואת 2007 וצו הירושה של בית הדין השרעי עומדים בתוקפם.
ביום 11.10.2026 ביקש אחד מבני הדודים לבטל את פסק הדין. השופט איתי כרמי דחה את בקשתו בהחלטה מיום 8.11.2026.
מה עמד להכרעה?
ההחלטה דיונית. היא לא בוחנת אם הצוואה משנת 2008 אמיתית או מזויפת, אלא אם יש מקום לפתוח מחדש הליך שהסתיים בלי שבן הדוד השתתף בו. בן הדוד טען שלא ידע על ההליך בגלל פגמים מהותיים בהמצאה, ושנודע לו עליו רק באוגוסט 2026, במסגרת הליך אחר. לגוף העניין טען שבקשת הבן הוגשה בשיהוי, שלא הוצגה תשתית ראייתית מספקת לזיוף, ושלא צורפו להליך צדדים שלישיים שהסתמכו על הצו שבוטל.
בית המשפט בחן את שני המסלולים לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד: ביטול מחובת הצדק, כשנפל פגם בהמצאה, וביטול לפי שיקול דעתו, שבו נשקלים סיבת המחדל וסיכויי ההגנה.
האם הבקשה הוגשה במועד?
לא. תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שבקשה לביטול החלטה על פי צד אחד תוגש בתוך 30 ימים מיום שהומצאה, והמועד חל על שני המסלולים. זה מועד שקבוע בדין, ולכן הארכתו דורשת טעמים מיוחדים לפי תקנה 176(ב). בית המשפט הפנה לפסיקת בית המשפט העליון (רע“א 2172/22): מי שאיחר צריך להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד, לפרט בה מתי נודע לו על ההחלטה או מתי הומצאה לו, ולהסביר את האיחור. לא די להבליע את הבקשה בתוך בקשת הביטול.
בן הדוד הגיש את בקשתו למעלה משנה אחרי שניתן פסק הדין, בלי בקשה נפרדת כזו. בית המשפט ראה בכך שיהוי קיצוני, ודחה את הטענה שנודע לו על ההליך רק באוגוסט 2026.
ומה לגבי הפגמים בהמצאה?
בית המשפט קבע שבן הדוד ידע על ההליך בזמן אמת, או לכל הפחות עצם את עיניו מולו. שלוש מסירות נבחנו בהחלטה:
- 6.4.2025. הוגשה הודעה על מסירה לידיו. הטענה שהחתימה אינה שלו נטענה, לפי בית המשפט, “ללא כל בסיס”.
- 23.4.2025. בן הדוד אישר שחתם על אישור המסירה, אבל טען שבמעטפה היו רק הצוואה וצו הקיום, בלי הבקשה. הטענה נטענה “למיטב זכרונו” ונדחתה כבלתי סבירה. על אישור המסירה נכתב במפורש “הכתב: בקשה לביטול צו קיום צוואה”, ומי שמקבל מסמכים כאלה מצופה לברר במה מדובר. בית המשפט קבע שהמסירה בוצעה כדין ובמועד.
- 15.8.2025. הזימון לדיון נמסר לבנו הבגיר, שגר באותו בניין. בית המשפט לא הכריע אם זו מסירה כדין לפי תקנה 163(ב). הוא קבע שגם אם לא, היא מקימה חזקה שהאב ידע על ההליך, בפרט כשבן הדוד לא צירף תצהיר של בנו.
בית המשפט ציין שהוא עצמו לא מיהר לדון על פי צד אחד. ביוני 2025 קבע דיון במעמד הצדדים והורה להמציא שוב, כדי לתת לבן הדוד וליתר המשיבים הזדמנות להשתתף בהליך.
האם הייתה לבן הדוד הגנה לגוף העניין?
גם במסלול שיקול הדעת, שבו סיכויי ההגנה שוקלים יותר מסיבת המחדל, התוצאה לא השתנתה. בית המשפט קבע שבן הדוד לא הצביע על סיכויי הגנה לכאוריים. בתצהירו אין גרסה פוזיטיבית שתומכת באמיתות הצוואה מיום 19.4.2008 ואין רקע שמסביר אותה. יש בו רק הכחשה כללית של מעורבותו האישית בזיוף.
גם תצהירי עד הצוואה לא הועילו. לבקשת הבן צורף תצהיר של העד מאוקטובר 2024, שבו הכחיש באופן גורף שחתם על הצוואה. בן הדוד צירף תצהיר מאוחר יותר, מנובמבר 2024, שבו אמר העד שלא הבין על מה חתם בתצהיר הראשון, שאינו זוכר את נסיבות החתימה על הצוואה, ושאין זה נכון לקבוע בנחרצות, כפי שנכתב בתצהיר הראשון, שהדברים לא היו. בית המשפט קבע שדברים כאלה, מפי מי שנחשב עד לצוואה, מחלישים את עמדת בן הדוד יותר משהם מחזקים אותה. אשר לצדדים השלישיים, אי צירופם אינו מקים לבן הדוד עצמו הגנה או עילה לביטול פסק הדין.
בית המשפט קבע שהתנהלות בן הדוד עולה כדי “זלזול בוטה” בהליכי משפט. השופט הוסיף, כעמדה שלו (“כשלעצמי סברתי”), שבעידן התקנות החדשות המונח הזה אינו מחייב התרסה גלויה כלפי בית המשפט. די בתרומה ממשית ומודעת לסרבול ההליך, מתוך הנחה שלכל היותר זכות הגישה לערכאות תחלץ את בעל הדין מתוצאות מעשיו. כשבית המשפט מתרשם שכך נהג בעל הדין, “יינעל השער”, וכך נקבע כאן. מנגד הבהיר השופט שכאשר המחדל נובע מטעות, מאי הבנה או מרשלנות, ובעל הדין מציג הגנה לכאורית ממשית, הנזק יירפא בפסיקת הוצאות ולא בנעילת שערי בית המשפט. לדבריו, זה אינו המקרה.
התוצאה
הבקשה נדחתה. פסק הדין מיום 25.9.2025 נשאר בתוקף, ואיתו ביטול צו הקיום המתוקן. בן הדוד חויב בהוצאות הבן ובשכר טרחת עורך דינו בסך 2,000 ₪, לתשלום בתוך 30 ימים.
למה זה חשוב
מי שמבקש לקיים צוואה חושב בדרך כלל על התנגדות לצוואה, שמוגשת לפני שניתן הצו. המקרה הזה מזכיר שגם צו קיום שכבר ניתן אפשר לתקוף, ושמי שזוכה לפי הצוואה צריך אז להתגונן. הגנה על צוואה מתחילה בתגובה במועד ובהתייצבות לדיון. מי שלא עשה זאת יתקשה לחזור להליך, ובית המשפט יצפה ממנו לגרסה עובדתית של ממש.
חשוב גם מה שההחלטה אינה קובעת. טענת הזיוף, אחת העילות לפסילת צוואה, לא נבחנה בעדויות ולא הוכרעה אחרי בירור. צו הקיום המתוקן בוטל בפסק דין שניתן על פי צד אחד, בהיעדר הגנה ובלי שבן הדוד התייצב לדיון. בהחלטה הנוכחית נקבע רק שבן הדוד איחר, ושלא הצביע על הגנה שמצדיקה לפתוח את ההליך מחדש.
עו“ד ד”ר רן מובשוביץ: “מי שזוכה לפי צוואה ומקבל לידיו בקשה לביטול צו הקיום צריך להגיב במועד ולהתייצב לדיון. שתיקה אינה הגנה, וכללי ההמצאה אינם מקלט למי שידע על ההליך. מי שבכל זאת החמיץ את המועד צריך לפעול מיד כשנודע לו: בקשה נפרדת להארכת מועד, תצהיר מפורט, וגרסה שמסבירה מדוע הצוואה אמיתית. ולמי שתוקף צו קיום: פסק דין שניתן בהיעדר הגנה עלול להתבטל כשהצד השני פועל מהר ומציג הגנה, ולכן כדאי לתעד כל מסירה. כאן אישורי המסירה סייעו לבנו של המנוח: עליהם נשענה הקביעה שבן הדוד ידע על ההליך.”
מה זה אומר עבורכם?
לפי ההחלטה, בקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד מוגשת בתוך 30 ימים מיום ההמצאה. מי שאיחר צריך להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד ולהראות טעמים מיוחדים. טענה לפגם בהמצאה לא תועיל למי שידע על ההליך בפועל. וגם מי שמבקש שבית המשפט יבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו צריך להציג הגנה של ממש: גרסה שמסבירה מדוע הצוואה אמיתית, ולא הכחשה כללית. מי שזוכה לפי צוואה ומקבל לידיו בקשה לביטול צו הקיום שלה לוקח סיכון כשהוא אינו מגיב.
שאלות ותשובות
תוך כמה זמן מגישים בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה?
לפי תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, בקשה לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד מוגשת בתוך 30 ימים מיום שהומצאה. בת"ע 67312-03-25 הזכיר בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת שהארכת המועד דורשת טעמים מיוחדים, ושמי שאיחר צריך להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד, לפרט בה מתי נודע לו על ההחלטה ולהסביר את האיחור. בקשה שהוגשה למעלה משנה אחרי פסק הדין, בלי בקשה כזו, נדחתה.
האם פגם בהמצאה מספיק כדי לבטל פסק דין שניתן בהיעדר?
לא כשבעל הדין ידע על ההליך. בת"ע 67312-03-25 קבע בית המשפט שכלל ההמצאה נועד להבטיח שבעל דין יידע על ההליך נגדו, ולא לשמש לו מקלט: כשהוכחה ידיעה, חובת תום הלב הדיונית חוסמת אותו מלהיתלות בפגם בהמצאה. שם המבקש אישר שחתם על אישור מסירה שעליו נכתב "בקשה לביטול צו קיום צוואה", ומסירה נוספת בוצעה לבנו הבגיר, שגר באותו בניין.
האם בית המשפט קבע בהחלטה שהצוואה משנת 2008 זויפה?
לא. ההחלטה בת"ע 67312-03-25 מיום 8.11.2026 היא דיונית, וטענת הזיוף לא התבררה בה לגופה. צו הקיום המתוקן בוטל בפסק דין שניתן ביום 25.9.2025 על פי צד אחד, בהיעדר הגנה ובלי שהמבקש התייצב לדיון. בהחלטה נבחנו האיחור, ההמצאה וסיכויי ההגנה, ונקבע שהמבקש לא הציג גרסה שתומכת באמיתות הצוואה והסתפק בהכחשה כללית של מעורבותו האישית בזיוף.
קריאה נוספת באתר
סקירות פסיקה נוספות באותו נושא
- צוואה שנערכה בגיל 89 קוימה: בדיקה ותיעוד בזמן אמת גברו על חוות דעת מומחה בית המשפט (ת"ע 53317-11-22)
- הבת ואחיה כתבו טיוטה של צוואת האם והיא הגיעה לעורך הדין: הצוואה בוטלה (תמ"ש 37406-07-22)
נבדק על ידי עו״ד ד״ר רן מובשוביץ · 21.11.2026
האם פסק הדין הזה רלוונטי לתיק שלכם?
פסק דין דומה אינו מכריע תיק — הנסיבות הן שמכריעות, והפער בין השניים הוא בדרך כלל מה שמכריע את התוצאה. לבחינת המשמעות לגבי המקרה שלכם,אפשר לקבוע פגישת ייעוץ.
