התנגדות לצוואה – איך מגישים התנגדות לקיום צוואה ומתי ניתן לפסול צוואה

מהי התנגדות לקיום צוואה?

התנגדות לקיום צוואה היא הליך משפטי הננקט לאחר פטירת המצווה, במטרה למנוע את אכיפתה של צוואת המנוח. הצוואה עצמה אינה מסמך בעל תוקף משפטי, ורק צו קיום צוואה הניתן על ידי רשם הירושה או בית המשפט לענייני ירושה יהפוך אותה למסמך משפטי אכיף. על מנת לזכות בצו קיום צוואה, יש להגיש בקשה למתן צו קיום צוואה לרשם הירושה. צו הקיום מצהיר על תוקפה של הצוואה ומאפשר לממש את הזכויות שנקבעו בה.

בשלב שבין הגשת הבקשה לבין מתן הצו רשאי מי שהוא בעל מעמד להתנגד לקיום הצוואה. את כתב ההתנגדות יש להגיש לרשם לענייני ירושה במועדים הקבועים בחוק ובתקנות הירושה. מי הוא בעל המעמד להתנגד? מסתבר שלא כל אחד יכול להתנגד לצוואה. סעיף 67 לחוק הירושה משתמש במונח "המעוניין בדבר". משמעותו של המונח היא שכל אדם הסבור שהצוואה אינה ראויה רשאי להתנגד לה, ובלבד שיש לו אינטרס כלכלי ישיר בתוצאות ההתנגדות, ובמילים אחרות – עליו להוכיח כי הליך ההתנגדות לצוואה משפיע על הרכוש שבו יזכה באופן ישיר.

הגשת ההתנגדות על ידי מעוניין בדבר מובילה להעברת התיק מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט לענייני משפחה, שם תידון ההתנגדות כתביעה לכל דבר ועניין.

נעיר כבר כאן: התנגדות לצוואה אינה "ערעור על צוואה" וגם אינה "ביטול צו קיום צוואה". ערעור על צוואה הוא ביטוי עממי להתנגדות לצו קיום צוואה, ואילו ביטול צו קיום צוואה הינו הליך אחר לתקיפת הצוואה, המוגש רק לאחר שכבר ניתן צו קיום צוואה.

מתי מגישים התנגדות לצוואה?

ההתנגדות מוגשת לאחר שהוגשה בקשה לצו קיום צוואה ולפני שהצו ניתן. לאחר הגשת הבקשה מתפרסמת הודעה על הגשתה. בעבר ההודעה התפרסמה בעיתונות היומית בלבד, וכיום היא מתפרסמת גם באמצעים דיגיטליים כגון באתר אינטרנט. פרסום ההודעה על הגשת בקשה לקיום צוואה הוא אות הפתיחה לשעון העצר להגשת התנגדות. כלומר, יש משמעות רבה למועד המופיע בפרסום ההודעה על הבקשה. אמנם, בנסיבות המתאימות, ניתן לבקש הארכת מועד להגשת התנגדות, ובדרך כלל, כל עוד טרם ניתן צו קיום לצוואה המועד להגשת ההתנגדות גם יוארך, אם הוצג נימוק סביר וראוי לצורך בהארכת התקופה להגשת ההתנגדות. ברור אפוא כי אם אתם רוצים להתנגד, עליכם לפעול ללא דיחוי לאיתור עורך דין מומחה בניהול הליכי התנגדות לקיום צוואה.

ומה אם כבר ניתן צו קיום צוואה?

זהו מצב שונה. לאחר שניתן צו קיום לצוואה, אין עוד בקשה תלויה ועומדת למתן צו שאפשר "להתנגד" לה. יש לבחון הגשת בקשה לביטול צו קיום צוואה או לתיקונו של הצו מכוח סעיף 72 לחוק הירושה. מדובר בהליך משפטי קשה בהרבה, בדרך כלל, בין היתר משום שבית המשפט או הרשם יידרשו לשאלה מדוע העובדות או הטענות לא הובאו קודם לכן, ואם המבקש פעל בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר שנודע לו עליהן. גם בקשה לביטול צו קיום צוואה מוגשת לרשם הירושה, ובהתאם לנסיבות ולהנמקה היא גם עשויה לעבור להכרעת בית המשפט לענייני משפחה. איך קובעים מי יכריע בבקשה לביטול? בהתאם למי שנתן את הצו במקור. אם רשם הירושה נתן את צו קיום הצוואה במקור, אזי הבקשה תידון בפניו, ואם בית המשפט לענייני משפחה נתן את צו קיום הצוואה, אז הוא גם יכריע בבקשה לביטול הצו.

מתי לא מגישים התנגדות לצוואה?

לא פחות חשוב לדעת מתי הליך ההתנגדות אינו הכלי הנכון:

• כאשר קיימות כמה צוואות קודמות עם הוראות זהות – אין היגיון רב בהגשת התנגדות, שכן לאחר שתיפסל הצוואה המאוחרת, תיאלצו להתחיל את ההליך מחדש כנגד כל אחת מהצוואות המוקדמות.
• כאשר ניתנה מתנה יקרה בחיי המצווה – לא ניתן לבטל אותה באמצעות התנגדות לצוואה. הליך זה נוגע אך ורק לתוקפה של צוואה. במקרה כזה יש לשקול תביעה לביטול הסכם מתנה, שכן מדובר בפעולה שנעשתה בימי חייו של המנוח.
• כאשר המצווה עודו בחיים – בבע"מ 2035/13 קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן להתנגד לצוואה כל עוד המצווה בחיים, גם אם אינו כשיר: הצוואה משתכללת רק במות המצווה. ניתן, עם זאת, להיערך מראש להתנגדות בסיוע עורך דין מנוסה.
• כאשר עורך דין מומחה מייעץ שלא להגיש – נוכח הערכת סיכויים מבוססת. לעיתים ההחלטה הנכונה ביותר היא לא לפתוח בהליך.

מתי יש סיבה אמיתית לחשוד בצוואה?

השאלה העיקרית שבה עוסקת התנגדות לצוואה היא מדוע נוצרה התוצאה החריגה, ולא אם התוצאה מתקבלת על דעתם של היורשים הפוטנציאליים. לקוחות מגיעים אלי לעיתים עם המשפט: "הצוואה לא הגיונית". אך זה כשלעצמו אינו מספיק. אמנם יש מבחן המכונה "הגיונה של צוואה", אך למען האמת, המנוח רשאי להעדיף ילד אחד על פני האחר ללא כל סיבה נראית לעין וללא כל נימוק; הוא גם רשאי להוריש לידיד, למטפל או אפילו להדיר את כל משפחתו לטובת אישה שפגש כמה חודשים קודם לכן. בפסק הדין שניתן בת"ע 51110-02-22 קבע בית המשפט כי למרות שהאלמנה הוכיחה שהמנוח אהב אותה מאוד והקשר ביניהם היה קשר משמעותי בעיניו, הרי שיש להפריד בין אהבה לבין ענייני ירושה וצוואה: אין בכך שהוכח קשר נישואין זוגי אוהב כדי ללמד שהמנוח רצה להוריש לאשתו מרכושו. בקיצור, דיני הירושה אינם מחייבים את המצווה להיות שוויוני, נחמד או צודק בעיני בני משפחתו. חשוב להבין: מרבית העילות להתנגדות הן עילות העוסקות באופן שבו גובשו הוראות הצוואה וכיצד הוכנה, ולא בשיפוט מוסרי של המצווה.

יש נסיבות חשודות או מטרידות אשר מצדיקות בדיקה מעמיקה יותר של אופן גיבושה של הצוואה, למשל:

• שינוי קיצוני ופתאומי ביחס לצוואות קודמות;
• הדרת ילד או בן משפחה שהיה בקשר קרוב עם המצווה ללא הסבר מוכר;
• צוואה שנערכה בתקופה של ירידה קוגניטיבית משמעותית;
• תלות חריגה של המצווה באחד הנהנים;
• בידוד של המצווה ממשפחתו ומחבריו;
• נהנה שבחר את עורך הדין, תיאם את הפגישה, העביר את הוראות הצוואה או היה מעורב באופן משמעותי בהכנתה;
• צוואה שנערכה בסודיות חריגה בנסיבות שבהן אדם אחר שלט במידע שהגיע למצווה;
• הבדל בלתי מוסבר בין מורכבות הצוואה לבין מצבו הקוגניטיבי או יכולתו של המצווה באותה תקופה;
• חתימה, כתב יד או מסמך המעוררים שאלות בדבר אותנטיות;
• מידע של עדים הסותר את הסיפור העולה ממסמך הצוואה.

אציין, כי אף אחד מן הסימנים האלה לבדו אינו מוכיח שהצוואה פסולה בהכרח. בין היתר, יש משמעות לעוצמת העובדות ולמידת השפעתן על התוצאה הסופית, ובמילים אחרות: בית המשפט לענייני משפחה ישקלל את משקל העובדות שיתבררו, ולא תמיד יהא די בכך כדי לפסול את הצוואה. פסיקה ענפה קובעת כי אין די בחשדות או בחששות. יש צורך בראיות ברורות, חדות וחד־משמעיות כדי לשכנע שהצוואה פגומה. יחד עם זאת, ניסיוני בעשרות שנות ייצוג בהליכי התנגדות מלמד, כי הצטברות של מספר סימנים, במיוחד כאלו המשתלבים זה בזה, יכולה להצדיק בירור ראייתי על ידי בית המשפט ואף פסילתה של הצוואה.

מי רשאי להגיש התנגדות לצוואה?

לא כל אחד יכול להגיש התנגדות לצו קיום צוואה. סעיף 67 לחוק הירושה מאפשר ל"מעוניין בדבר" להגיש התנגדות לקיום צוואה. מדובר במי שבדרך כלל זכויותיו בעיזבון עשויות להיות מושפעות באופן ממשי אם הצוואה תקוים או תיפסל: יורש על פי דין, זוכה לפי צוואה קודמת או אדם אחר בעל אינטרס משפטי ישיר בתוצאות ההליך, כגון נושה של המנוח.

כפי שציינתי לעיל, לא די בכעס או בתחושה שהמנוח נהג שלא בצדק או שלא בהתאם למוסר כדי להתנגד לצוואה. גם תחושה שהמנוח טעה אינה מספיקה. יש להוכיח את הטעות בפועל, ואם הוכחה הטעות, גם יש להוכיח מה היה בוחר המנוח אילולא הטעות. אלו משוכות גבוהות, שיש בהן כדי ללמד על מורכבותו של ההליך. גם שאלת מעמדו של זוכה בצוואה קודמת אינה תמיד פשוטה, בעיקר כאשר קיימות מספר צוואות, ביטולים או הוראות סותרות בין הצוואות. לכן שאלת המעמד צריכה להיבחן לפי מערכת הצוואות והזכויות הספציפית בכל תיק.

העילות המרכזיות להתנגדות לצוואה

אין "עילה אחת" הנקראת התנגדות לצוואה. עילה היא מכלול העובדות שאם יתקבלו, יינתן הסעד המבוקש – הצוואה תיפסל מקיום. כלומר, ההתנגדות היא ההליך ואילו העילה היא הסיבה הנטענת לפסילת הצוואה. כדי שתתקבל ההתנגדות, יש לבסס עילה־סיבה שבכוחה להביא לכך שהצוואה, או הוראה מתוכה, לא תקוים.

אלה העילות המרכזיות המתעוררות בפועל:

אי־כשירות לצוות – סעיף 26 לחוק הירושה

סעיף 26 לחוק הירושה קובע את הכלל ביחס למצווה שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה. המועד הקובע הוא מועד עריכת הצוואה. זהו פרט קריטי. דמנציה, אלצהיימר או מחלה אחרת אינן מבטלות צוואה באופן אוטומטי. אדם יכול לסבול ממחלה קוגניטיבית ועדיין להיות כשיר לצוות ברגע נתון; ומנגד, אדם ללא אבחנה פורמלית עשוי להיות במצב שאינו מאפשר לו להבין את הפעולה שהוא מבצע.

בפסיקת בתי המשפט הודגש כי הבדיקה אינה מסתכמת בשאלה אם המצווה ידע לומר את שמו או לזהות את ילדיו. נבחנת יכולתו להבין שמדובר בצוואה, את היקף רכושו, את האנשים שעשויים לצפות לרשת אותו ואת משמעות ההוראות שהוא נותן. זהו מבחן טיבה של צוואה. במילים אחרות, קיים הבדל בין אי־כשירות במובן הרפואי, המבוססת על מבחני מיני־מנטל לדוגמה והערכות פסיכיאטר מומחה, לבין אי־כשירות משפטית להבין טיבה של צוואה. מכאן גם ניתן להסיק שאי־כשירות לעריכת צוואה – אין משמעה שהאדם אינו כשיר לכל פעולה משפטית. ייתכן שהוא כשיר לפעולות משפטיות פשוטות יותר. סוגיות אלו מתבררות בדרך כלל בעת חקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט בעת דיוני ההוכחות.

בתיקי כשירות, הרשומה הרפואית היא לעיתים רק נקודת ההתחלה, וחוות דעת המומחה היא עיקר העיקרים. בעניין זה אנו עדים תכופות לניסיונות להשפיע על המומחה באמצעות מסירת מידע אסור לעיונו, באופן שיכול להביא למסקנות אחרות, כגון הניסיון למסור לעיונו חוות דעת רפואית. בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, עצר בית המשפט ניסיון של הצד שכנגד לבקשתי למסור למומחה בית המשפט חוות דעת רפואית פרטית במטרה להשפיע על דעתו. יחד עם זאת, יש חשיבות גם לעדים שפגשו את המצווה, לעדות של עורך הדין שפגש את המצווה בעת עריכת הצוואה ולשיחה שקיים איתו, למסמכים שכתב המנוח, לפעולות כלכליות שביצע בתקופת עריכת הצוואה לבדו, להתנהגותו ולנסיבות שבהן נוצרה הצוואה כולה. להרחבה על מומחה בית המשפט לעניני משפחה.

השפעה בלתי הוגנת – סעיף 30 לחוק הירושה

לא כל השפעה היא השפעה בלתי הוגנת. למעשה כולנו מושפעים כל העת, שכן בני אדם משפיעים זה על זה כל חייהם. ילדים מבקשים מהוריהם, בני זוג משכנעים זה את זה, מטפלים יוצרים קשר רגשי, ולעיתים אדם אף אומר בגלוי: "אם תטפל בי – אדאג לך בצוואה". בקשה מאדם שיוריש את רכושו היא בקשה לגיטימית לחלוטין ואינה אסורה אם נעשתה בנועם הליכות, ללא כפייה וללא תלות שעשויה לפגוע ברצון החופשי של המוריש.

השאלה העיקרית בהתנגדות לצוואה בעילת השפעה בלתי הוגנת היא מתי ההשפעה הקיימת חוצה את הגבול ופוגעת ברצונו החופשי והעצמאי של המצווה. בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה גובשו 4 מבחני עזר שהפכו לכלי מרכזי בבחינת השפעה בלתי הוגנת: עצמאות המצווה, תלותו וסיוע שקיבל, קשריו עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. אלה אינם "תנאים טכניים" שצריך לסמן עליהם וי. אלו הם אמצעים לבחינת מערכת היחסים האמיתית. אין חובה שכל המבחנים יתבררו כתקפים. לעיתים די גם במבחן אחד כדי להקים עילה לפסילת הצוואה כולה. השאלה מתמקדת בעוצמה ובמשקל הנסיבות.

לדוגמה, אדם יכול להיות תלוי פיזית לחלוטין באחר ובכל זאת עצמאי ברצונו. אדם יכול לרצות לגמול למי שמסייע לו בזמנים הקשים לו. זו אינה השפעה בלתי הוגנת. לעומת זאת, אדם עצמאי יחסית מבחינה גופנית יכול להיות מבודד רגשית, מפוחד או נשלט, ובשל כך לערוך צוואה המיטיבה עם מי שהוא תלוי בו. זוהי השפעה בלתי הוגנת. מניסיוני, הטעות היא לחפש "אירוע השפעה" בודד. בתיקים רבים ההשפעה אינה מתרחשת בשיחה אחת אלא נוצרת בהדרגה: בידוד, יצירת תלות, שינוי האופן שבו המצווה תופס את ילדיו, שליטה במידע על המצווה ומצבו הבריאותי, לעיתים גם אירועי הכפשות מאחורי הגב, ולבסוף יצירת סביבה שבה החלטה מסוימת הופכת כמעט בלתי נמנעת.

מעורבות בעריכת צוואה – סעיף 35 לחוק הירושה

סעיף 35 לחוק הירושה עוסק במצבים שבהם הוראת צוואה מזכה אדם שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, וכן במקרים המתייחסים לבן זוגו של אותו אדם. מדובר בהוראה משמעותית מאוד, אך יש להיזהר מתפיסתה כעילה פשוטה להוכחה. ההיפך הוא הנכון. נפסק כי לא כל סיוע של נהנה למצווה מוביל אוטומטית לפסילה. הסעת המצווה לעורך הדין, תיאום פגישה או תשלום שכר טרחה עבור עריכת הצוואה יכולים להיות רלוונטיים, אבל משמעותם תלויה במכלול הנסיבות ובמידת המעורבות של היורש בצוואה. בעבר נדחתה התנגדות שהוגשה כנגד צוואה שעליה הגנתי ונדחתה הטענה כי הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת צוואה. פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הצוואה תקוים ונתן צו קיום צוואה.

השאלות שאני מחפש כשאני מייצג בהתנגדות לצוואה הן, בין היתר: מי בחר את עורך הדין? מי יצר איתו את הקשר הראשון? מי מסר לו מידע על המשפחה והרכוש? ממי הגיעו ההוראות המהותיות? האם הנהנה היה נוכח בפגישה? האם היה קשר עצמאי אמיתי בין עורך הצוואה לבין המצווה? לעיתים התשובות לשאלות האלה מתבררות דווקא ממידע של עורך הדין שערך את הצוואה או בעת חקירה נגדית של עורך הדין.

פגמים בצוואה

פגמים בצוואה מהווים עילה עצמאית לפסילתה של הצוואה אם הוכח קיומם והוכח משקלם. חוק הירושה מכיר במספר צורות לעריכת צוואה, ולכל אחת דרישות משלה: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה בנסיבות הקבועות בחוק. חשוב לציין – פגם אינו מוביל בהכרח לבטלות. בדרך כלל פגם בצוואה ניתן לתיקון. סעיף 25 לחוק הירושה מעניק לבית המשפט, בתנאים שנקבעו בו, אפשרות לקיים צוואה על אף פגם או חסר בצורה, כאשר התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה ובית המשפט השתכנע באמיתותה. מכאן שפגם בצוואה פועל לעיתים בשני מישורים: הוא יכול להיות מהותי כשלעצמו, והוא יכול להשפיע על נטל ההוכחה ועל הדרך שבה תיבחן אמיתות הצוואה. לדוגמה, אם התברר שנפל פגם בצורת הצוואה (פגם צורני), ההלכה הפסוקה קובעת כי נטל הראיה יתהפך אל מבקש קיום הצוואה, להוכיח שהצוואה היא צוואת אמת. 

מצד שני, אם יתברר שהצוואה פגומה בשל היעדרו של רכיב יסוד בצוואה – סעיף 25 לחוק הירושה לא חל: לא ניתן להכשיר את הצוואה והיא תיפסל. בהליך ערעור בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 37269-12-22) טענתי כי המצווה לא הביא את צוואתו בפני הנוטריון שערך את הצוואה, אלא שמזכירה של עורך דין שלחה את הצוואה אל הנוטריון במייל. נקבע כי מאחר שהמצווה לא הגיש את הצוואה בכתב בעצמו לנוטריון, חסר "רכיב יסוד" בצוואה בפני רשות – רכיב שאינו ניתן לתיקון. די היה בכך כדי לפסול את הצוואה כולה, למרות שבית המשפט המחוזי ציין כי הוא מאמין שהצוואה היא צוואת האמת של המנוח. ברם, ידיו של בית המשפט המחוזי היו קשורות – החוק קובע במפורש כי אם חסר רכיב יסוד בצוואה, לא ניתן להציל אותה, אפילו אם בית המשפט משוכנע לחלוטין שזה היה רצון המת. להרחבה על מרכיבי יסוד בצוואה.

זיוף צוואה

כאשר הטענה היא שהמצווה כלל לא כתב או לא חתם על המסמך, הדיון שונה. כאן השאלה הראשונית אינה אם הופעלה עליו השפעה, אלא האם מדובר בכלל במסמך אותנטי שלו. מדובר בטענה מעין־פלילית. המשמעות היא שמידת ההוכחה הנדרשת גבוהה במיוחד, ולכן טענה על זיוף צוואה והעלמת צוואה תועלה רק במקרה שבו קיימות ראיות חזקות במיוחד. כך לדוגמה, חתימה חריגה אינה מוכיחה זיוף. חתימתו של אדם עשויה להשתנות עם הגיל, מחלה, רעד, תרופות או מצב פיזי. לכן חשוב לבחון דוגמאות מתאימות מתקופה קרובה ככל האפשר למועד הרלוונטי ואת המסמך המקורי, ולא להסתפק בצילום. נכון שסטייה מחתימה יכולה להוכיח פגם בצוואה, אך מכאן ועד טענת זיוף הדרך ארוכה. לעיתים קרובות מתמנה מומחה לכתב יד, אך גם חוות דעת מומחה אינה עומדת בחלל ריק, אלא נתונה לאופן שבו המומחה עצמו מגדיר את סבירות הממצא שלו. לעיתים קרובות נקרא בחוות דעת מומחה לגרפולוגיה שהסבירות שהחתימה זויפה היא גבוהה – אך לא מדובר בהכרעה חד־משמעית. כלומר, יש ספק – עניין שיכול להוביל לדחיית טענת הזיוף כולה. בסיכומו של דבר, בית המשפט בוחן את חוות דעת המומחה לצד נסיבות גילוי הצוואה, מקור המסמך, התנהלות הצדדים וראיות אחרות.

ראוי להכיר גם את סעיף 5 לחוק הירושה: מי שזייף צוואה או הגיש צוואה מזויפת – ינושל מעיזבון המנוח. אלא שהתנאי לנישול הוא הרשעה פלילית בעבירת הזיוף, ומכאן נוצרת סיטואציה מוזרה מאין כמוה: בית המשפט לענייני משפחה אינו יכול לנשל את מי שזייף, אפילו אם השתכנע לחלוטין שהתרחש זיוף, מכיוון שאין בסמכותו להרשיע בעבירה פלילית. יוצא שחרף חומרת המעשה, בדרך כלל הזייפן אינו נענש בנישול.

הלכת "החוטים השזורים" – מדוע התמונה הכוללת חשובה

הליכים של התנגדות לצוואה אינם תמיד מסודרים בתוך מגירות. החיים מורכבים והנסיבות יוצרות מרקם עובדתי חדש בכל תיק ותיק. כך, ייתכן שהמצווה היה מוחלש אך לא הוכח שאיבד את כשירותו; שהוא היה תלוי בנהנה אך לא כל אחד ממבחני ההשפעה הבלתי הוגנת מתקיים בעוצמה מלאה; ושאותו נהנה גם היה מעורב בחלק מהתהליך אך לא באופן המספיק, לבדו, להפעלת סעיף 35 לחוק הירושה מחמת מעורבות בצוואה. בבע"מ 4459/14 התייחס בית המשפט העליון לאפשרות שבה חוטים ראייתיים מעילות שונות משתלבים זה בזה ומחזקים את התמונה הכוללת. אין פירוש הדבר שאפשר להמציא עילת פסילה חדשה או לפסול צוואה רק משום שבית המשפט אינו אוהב את נסיבותיה. המשמעות היא שהערכת הראיות אינה נעשית תמיד בבידוד מלא. חולשה בעילה אחת יכולה להיות רלוונטית להבנת ראיה השייכת לעילה אחרת, ומערכת הנסיבות נבחנת כמכלול.

במילים אחרות, התמונה הגדולה מציגה תוצאה ברורה, אף שפירוקה לעילות עצמאיות מוביל לתוצאה מעורפלת ולא משכנעת. במובן זה גרם בית המשפט העליון למהפכה בדיני הצוואות, כאשר הכשיר מצב שבו הערכאה הדיונית – בית המשפט לענייני משפחה – יכולה לפסול צוואה על סמך התרשמותה ממכלול הנסיבות שהוכחו, מבלי שאחת מהעילות כשלעצמה הייתה משכנעת דיה.

טענות משפטיות משלימות שאינן עילות הפסילה הקלאסיות

יש מצבים שבהם המחלוקת סביב הצוואה אינה נכנסת באופן נקי לאחת העילות המקובלות והאופן שבו הן מוגדרות בחוק. כך לדוגמה, עשויות להתעורר טענות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, הפרת הנאמנות, ניגוד עניינים, עסקאות אסורות בירושה עתידית וכן מתנות שנועדו להתבצע לאחר המוות (מתנות אסורות על פי חוק הירושה), או שאלות נוספות ביחס לצוואה שנערכה שנים רבות קודם לכן. חשוב לדייק: לא כל טענה משפטית הקשורה לעיזבון היא עילה עצמאית לפסילת צוואה. לעיתים מדובר בטענה התומכת בעילה אחרת; לעיתים בסעד נפרד; ולעיתים בתביעה שצריכה להתברר לצד הליך ההתנגדות. הבחנה זו חשובה משום שאחת הטעויות הנפוצות בכתבי התנגדות היא לערבב בין תחושת אי־צדק לבין עילת פסילה מוכרת בדין.

יחד עם זאת, ומניסיוני, לעיתים קרובות ניתן לתאר מצבים מסוימים שאינם נכללים בגדרי עילות הפסילה של הצוואה באמצעות שימוש בהגדרות המשפטיות שלעיל, על מנת להתבטא באופן משפטי וחד. לדוגמה: המצווה היה תלוי בבנו שניהל את כל רכושו עבורו, ובמצב זה ערך צוואה שבה הוריש לבן את כלל העיזבון, תוך שהוא מנשל את ילדיו האחרים. מצב זה עשוי להיות מתואר גם כניגוד עניינים בין חובתו של הבן לנהל את רכוש אביו לבין טובת ההנאה שקיבל מרכוש זה.

תחרות בלתי הוגנת בין יורשים

עילה יצירתית שכתב עליה כב' השופט העליון עופר גרוסקופף באחד מספריו, כחלק מדיני עשיית עושר ולא במשפט: בין היורשים מתחוללת תחרות על ליבם של המורישים, ולכן מוטל עליהם להתנהג בהגינות זה כלפי זה – כפי שנדרש בכל תחרות. העיקרון שאול מהמשפט המסחרי. דוגמה: יורש המספר למצווה בסתר שהיורש המתחרה בו מבזה אותו מאחורי גבו, במטרה לפגוע במעמדו – זו תחרות בלתי הוגנת על ליבו של המצווה, ואין לקבל את תוצאותיה כפי שהתבטאו בצוואה. להרחבה על עילת תחרות בלתי הוגנת בין יורשים.

צוואה שנשתכחה

עילה ותיקה שנחשבה במשך עשרות שנים לבלתי־שמישה, לאחר שנפסק כי אין "גיל" לצוואה וגם צוואה נושנה תקפה אף אם המצווה שכח את קיומה. חרף זאת, בתיק שבו ייצג משרדנו בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, עשה בית המשפט שימוש בעילה זו: נקבע כי הוכח שהמנוחה שכחה שערכה צוואה כ־30 שנים קודם לכן, ואחד מילדיה אף פעל בכוונה תחילה להסתיר ממנה עובדה זו – מכיוון שידע שרצונה האחרון הוא להוריש את כל רכושה בחלקים שווים לעשרת ילדיה. להרחבה על צוואה שנשתכחה.

אילו ראיות כדאי לאסוף לפני שמגישים התנגדות לצוואה?

כתב התנגדות טוב אינו רשימת חשדות. לעיתים קרובות מגיעים אלי לקוחות ומספרים לי סיפורים מסמרי שיער על השערות, הנחות וחששות מפני מעלליהם של הגורמים שגרמו לכאורה לעריכת הצוואה הפסולה – אך אין די בחשדות. עורך דין טוב להתנגדות לצוואה חייב לבנות כבר בתחילת הדרך תזה עובדתית שניתן יהיה להוכיח. אם אני מתרשם שלא אוכל לבנות תזה כזאת, אני מודיע ללקוחות שלא אוכל לייצג אותם ומסביר מדוע. לפי נסיבות המקרה, הראיות שיש לאסוף עשויות לכלול:

• התיק הרפואי של המצווה, ובפרט מן התקופה הסמוכה לעריכת הצוואה;
• צוואות קודמות;
• תיק עורך הדין או הנוטריון שערך את הצוואה;
• תכתובות בין המצווה, הנהנים ובני המשפחה;
• הודעות WhatsApp, מסרונים ודואר אלקטרוני;
• תיעוד בדבר זהות מי שקבע את הפגישות עם עורך הדין;
• מסמכי בנק ופעולות כלכליות, כאשר הן רלוונטיות למחלוקת;
• יומנים, רישומי שיחות ותיעוד ביקורים;
• עדים שהכירו את המצווה בתקופה הרלוונטית;
• מטפלים, שכנים, חברים ואנשי מקצוע;
• תיעוד של בידוד או שינוי חריג במערכות היחסים;
• מסמכים המתעדים את מקור הצוואה ושרשרת החזקתה;
• דוגמאות חתימה וכתב יד כאשר נטענת טענת זיוף.

לא כל ראיה זמינה בשלב הראשון, ולא לכל מסמך ניתן להגיע ללא צו שיפוטי. לכן השאלה אינה "איך משיגים עכשיו הכול", אלא איזו תמונה עובדתית אנחנו רוצים להוכיח, אילו ראיות עשויות להוכיח אותה והאם יש בידינו להשיג אותן במהלך בירור ההתנגדות לקיום הצוואה.

טיפים אסטרטגיים לפני שמגישים התנגדות

מעת שהתברר לכם שיש צורך לפעול נגד הצוואה, פנו מיד לייעוץ – והימנעו מהניסיון לנתח לבד את המצב המשפטי, גם אם הוא נראה פשוט. מעבר לכך, שלושה כללי זהב מניסיון של שנים:

• הקפיאו את המצב. אל תנהלו משא ומתן עצמאי על העיזבון, אל תפתחו סכסוך ואל תתעמתו עם מי שלדעתכם אחראי למחלוקת. אל תנסו לגייס בני משפחה לגשר על הפערים – כל שיחה כזאת עלולה להפוך לראיה.
• שמרו על קור רוח. אין צורך בריצת אמוק להגיש "התנגדות" לבד או באמצעות עו"ד "חבר". זכרו: את ההתנגדות ניתן להגיש פעם אחת בלבד, ובקשה לתקן אותה לאחר מכן תפגע באמינותכם וברצינות טענותיכם.
• תכננו לטווח ארוך. רק תוכנית אסטרטגית שנבנתה מראש – אילו ראיות אוספים, מה טוענים ומה לא – מביאה לתוצאות טובות בהליך.

איך מגישים התנגדות לצוואה?

ההתנגדות מוגשת תמיד לרשם לענייני ירושה. תקנות הירושה קובעות כי לא ניתן להגיש התנגדות ישירות לבית המשפט לענייני משפחה. ההתנגדות תכלול, בין היתר, את פרטי המתנגדים והמנוח, פרטי מבקשי הקיום (התובעים את קיום הצוואה), את כתב ההתנגדות ואת כל המסמכים התומכים בו. יש לצרף לכתב ההתנגדות תצהיר מאומת בידי עורך דין, אישור על תשלום האגרה וייפוי כוח כאשר המתנגד מיוצג על ידי עורך דין. כפי שברור, החלק הטכני הוא בדרך כלל החלק הפשוט.

הקושי הוא להחליט מה לטעון ומה לא לטעון. כתב התנגדות שמכיל כל טענה אפשרית וכל עילה אפשרית יכול להיראות מרשים, אך בפועל הוא ככל הנראה חלש מאוד. קיימים פסקי דין רבים המציינים כי ריבוי עילות התנגדות משמעו שכוחה של כל עילה נמוך יחסית. בתי המשפט מתייחסים אחרת לכתבי טענות ממוקדים וחדים לעומת כאלה שמציגים כל טענה אפשרית בספר. משקל מיוחד לחומרה ניתן כאשר נטענות טענות שאינן מתיישבות זו עם זו, עובדות שלא ניתן להוכיח ועילות שנוספו "ליתר ביטחון". כל אלה עלולים לפגוע במהימנות הגרסה המרכזית והעיקרית. לעיתים עדיף כתב התנגדות ממוקד, הבנוי סביב שתי עילות חזקות ומערכת עובדתית ברורה, מאשר מסמך ארוך המונה כל סעיף בחוק הירושה. שופט בכיר אמר פעם כי עורך דין טוב טוען אלף עילות טובות, ואילו עורך דין מצוין טוען עילה אחת מצוינת. בכל הקשור לניהול הליכי התנגדות לצוואה – המשפט האמור נכון שבעתיים.

הפרטים הפרקטיים: אגרה, מועד ומסמכים (נכון לאוגוסט 2026)

• אגרת הגשת התנגדות: 1,151 ₪ — נכון ל־21.8.2026, לפי שירות התשלומים הממשלתי (פריט "התנגדות למתן צו ירושה או צו קיום צוואה"). האגרה משולמת בעת ההגשה לרשם לענייני ירושה; בקשה להארכת מועד אינה כרוכה באגרה.
• המועד: 14 ימים מיום פרסום ההודעה בעיתון היומי (תקנה 17 לתקנות הירושה, התשנ"ח־1998; סעיף 67 לחוק הירושה קובע שהמועד לא יפחת משבועיים) — והרשם מוסמך להאריכו, אף לאחר שחלף (תקנה 19(ב)).
• מה מצרפים לכתב ההתנגדות (תקנה 19(א)): כתב התנגדות מנומק בעותקים מספיקים לבית המשפט ולבעלי הדין, כל המסמכים שעליהם הוא מתבסס, תצהיר מאומת בפני עורך דין, קבלה על תשלום האגרה, ייפוי כוח (כשהמתנגד מיוצג) וטופס פתיחת הליך לפי תקנה 7א לתקנות סדר הדין האזרחי.
• שלושה ערוצי הגשה: מקוון (המערכת פועלת בדפדפן Chrome), בקבלת קהל במחוז הרשם שבתחומו היה מושב המנוח, או בדואר לאותו מחוז.
• מה קורה אחרי ההגשה: התנגדות שהוגשה כדין מועברת, יחד עם הבקשה לצו הקיום, להכרעת בית המשפט לענייני משפחה (סעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה; תקנה 20 לתקנות).

הנתונים אומתו מול המקורות הרשמיים (gov.il ושירות התשלומים הממשלתי) בתאריך 21.8.2026. אגרות מתעדכנות מעת לעת — בדקו את הסכום העדכני לפני התשלום. ראו גם: כתבה בישראל היום על ניהול הליך ההתנגדות, בשיתוף משרדנו.

מה קורה לאחר שמגישים התנגדות?

לאחר שההתנגדות מוגשת כדין, המחלוקת על תוקף הצוואה עשויה לעבור לבית המשפט לענייני משפחה. מכאן מתחיל הליך ליטיגציה לכל דבר. ההתנגדות לצוואה כמוה ככתב תביעה לכל דבר ועניין, ולכן נראה:

1. הגשת כתבי טענות;
2. דיונים מקדמיים (דיוני קדם משפט);
3. בקשות לקבלת מסמכים ומידע (צווי גילוי ועיון במסמכים), לרבות מידע רפואי ותיעוד עריכת הצוואה;
4. מינוי מומחה רפואי, מומחה לכתב יד או שמאי מקרקעין הבקיא בשווי נכסי מקרקעין של העיזבון, מטעם בית המשפט, במקרים המתאימים;
5. הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם העדים, וכן זימון עדים שלא ניתן להגיש מטעמם תצהירים (עדים עוינים);
6. חקירת עדים בבית המשפט בדיוני הוכחות (לרבות חקירת בעלי הדין, עורך הצוואה, עדי הצוואה, מומחה בית המשפט ומעורבים נוספים);
7. הגשת סיכומים מטעם הצדדים להליך לפי החלטת בית המשפט;
8. פסק דין.

לא כל תיק עובר את כל השלבים האלה, וחלק מן ההליכים מסתיימים בהסדר פשרה. המדיניות המשפטית כיום תומכת בניסיון להסדיר את הסכסוך באמצעות הליכי גישור, ותקנות סדר הדין האזרחי אף מחייבות קיום פגישת מהו"ת לבחינת האפשרות ליישוב הסכסוך בדרך זו. צריך להבין כבר בתחילת הדרך שהתנגדות לצו קיום צוואה אינה "טופס" ואינה "מכתב". אפשר להגיש אותה פעם אחת בלבד. מדובר בתביעה עובדתית וראייתית על אירועים שלעיתים התרחשו שנים קודם לכן, כאשר האדם המרכזי שיכול היה להסביר מה קרה – המצווה – כבר אינו בחיים. בשל היעדרו של השחקן המרכזי, המצווה שהלך לעולמו, מדובר באחד מההליכים המורכבים ביותר בעולם המשפט. לכן קשה להפריז בחשיבות שיש לניהולו של ההליך באמצעות עורך דין המומחה לניהול התנגדויות לצוואה.

מי נושא בנטל ההוכחה בהתנגדות לצוואה?

נקודת המוצא היא שצוואה שנראית תקינה מבחינה צורנית נהנית מחזקת כשרות, ולכן המתנגד לצוואה הוא מי שנדרש להוכיח את טענותיו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל עליו הוא נטל כבד. יחד עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, פגמים מסוימים בצוואה עשויים להשפיע על נטל הבאת הראיות או נטל השכנוע (שניהם יחד: "נטל ההוכחה") ובנסיבות מסוימות אף מתהפך נטל הראיה אל מבקש הקיום להביא את ראיותיו להוכחת היותה של הצוואה צוואת אמת. כך גם נסיבות מיוחדות עשויות ליצור חזקות ראייתיות בהתאם לעילה הנדונה. לכן האמירה "המתנגד תמיד צריך להוכיח הכול" אינה מדויקת מספיק וגם אינה נכונה תמיד. קשה להציג במסגרת של מאמר אינטרנטי את המורכבות שיש בדיני ראיות בהליכי התנגדות לצוואה. בין היתר, יש לבחון מהו סוג הצוואה; האם היא תקינה על פניה; מהי העילה לתקיפה; האם נפל בצוואה פגם צורני; ואילו חזקות פסיקתיות חלות על העובדות שהוכחו. לעיתים העילה יוצרת נטל הוכחה מוגבר, והדבר עשוי להשפיע על כך שנמנע מלהשתמש בה, לאור הקושי להוכיח אותה. הדברים תופסים משנה תוקף כאשר הדיון עוסק בהתנגדות לצוואה הדדית, כאשר אחד מבני הזוג נפטר וצוואתו כבר קוימה, וכעת עולה לדיון בפעם הראשונה צוואת המראה של בן הזוג האחרון שהלך לעולמו זה עתה.

כיצד מעריכים את סיכויי ההתנגדות לצוואה?

התנגדות לצוואה היא הליך שבמקרים רבים קשה לחזות את תוצאותיו. הסיבה העיקרית: המנוח שציווה כבר אינו איתנו, ולא ניתן לברר באמצעותו באופן ישיר את הנסיבות החשובות – כשירותו, מעורבות אחרים בעריכה או השפעה שהופעלה עליו.

יחד עם זאת, אין ספק שסיכוייה של התנגדות הנתמכת בראיות רבות וטובות גדולים מסיכוייה של התנגדות "רזה" שאינה מבוססת עובדתית. בתיק ת"ע 9799-02-15 שנדון בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד נקבע שהצוואה פסולה, מכיוון שהוצגו ראיות רבות – ישירות ונסיבתיות – עד שבית המשפט השתכנע בקיומה של השפעה אסורה. מנגד, רבים המקרים שבהם פשוט אין די ראיות, למרות שהתחושה המקצועית היא שהצוואה אינה כשרה.

אי־הוודאות מולידה לעיתים תוצאות תמוהות: בעבר אושרה צוואה שנערכה על ידי אדם שהוקלט, חצי שעה בלבד לפני עריכתה, מתלונן על "החומר הצהוב" שמאחורי מיטתו וטוען שהצוות הרפואי מנסה להרוג אותו. במקרה אחר אושרה צוואה הדדית למרות שהוכח שהמנוחים הבינו באופן שגוי את כללי הביטול – משום שעורכי הדין שערכו אותה לא ידעו בעצמם מהם הכללים. ובתיק ת"ע 110040/08 נקבע – קביעה נדירה – כי צוואה מ־1989 היא צוואה הדדית משותפת, אף שנערכה שנים רבות לפני תיקון מס' 12, והדבר הוביל לפסיקה בלתי צפויה.

המסקנה המעשית: הערכת סיכויים רצינית נעשית רק על בסיס הראיות הזמינות והתשתית העובדתית – לא על בסיס תחושת צדק. זו בדיוק מטרתה של פגישת הייעוץ הראשונה אצלי, ואם מסקנתי היא שאין תזה שניתן להוכיח – אומר זאת ללקוח במפורש.

התנגדות לצוואה בעדים

צוואה בעדים היא מן הצורות הנפוצות ביותר בישראל. בהתנגדות לצוואה מסוג זה נבחנים לא רק המסמך והחתימות, אלא גם מה שהתרחש במעמד העריכה: כיצד הגיע המצווה לעורך הדין, אילו הוראות מסר, מה היה תפקיד העדים והאם הם מילאו אותו כנדרש, האם המצווה הצהיר בפניהם שמדובר בצוואתו ומה הם זוכרים כיום. לעיתים דווקא חקירת עדי הצוואה חושפת פערים משמעותיים בין התהליך שהמסמך מתאר לבין מה שהתרחש בפועל. בהליך בבית המשפט לענייני משפחה בצפת הוכחתי כי העדים לא ביצעו את תפקידם כנדרש על פי הוראות הצוואה. טענה משפטית זו, שעליה לא שמים בדרך כלל דגש, גרמה לכך שבית המשפט השתכנע כי כלל לא היו שני עדים כדרישת החוק, ולכן ספק גדול אם יש בפנינו צוואה בעדים. טענה זו, בהצטרף לראיות נוספות שהתבררו כנכונות במהלך החקירה הנגדית, גרמו לפסילת הצוואה כולה ולניצחון בהליך. להרחבה על דרישות הצורה ראו צוואה בעדים.

התנגדות לצוואה נוטריונית או צוואה בפני רשות

מעמדה של צוואה בפני רשות והעובדה שנוטריון או גורם מוסמך היה מעורב בעריכתה אינן הופכות אותה לחסינה מפני התנגדות. מניסיוני, דווקא ההיפך הוא הנכון. כאשר מדובר בצוואה שנערכה בפני נוטריון, החוק מחייב אותו לבצע פעולות שונות במטרה להכשיר את הצוואה מלכתחילה. לדוגמה, אם הנוטריון מתבקש להגיע לביתו של המצווה מחמת מחלתו או ריתוקו למיטתו, עליו לדאוג לחוות דעת רפואית ביום עריכת הצוואה (תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים). אם הנוטריון לא מקפיד על כך, הרי שנפל פגם צורני בצוואה, אשר הופך את נטל הראיה אל מבקש קיום הצוואה בפני הרשות. בעיות נוספות המתגלות בדרך כלל, מניסיוני בהליכי התנגדות לצוואה נוטריונית, הן שינוי נוסח טופס אישור עריכת הצוואה, למרות שהטופס מפורסם ברשומות הדין.

כמו תמיד, הירידה לפרטים הקטנים יכולה לגלות לנו עולם ומלואו על הפגמים שנפלו בהליך עריכת הצוואה ועל הסיבות האמיתיות לכך שיש לפסול אותה. להרחבה ראו התנגדות לצוואה נוטריונית.

התנגדות לצוואה בכתב יד

צוואה בכתב יד אינה זקוקה לעדים, אך החוק דורש שמרכיביה הרלוונטיים ייכתבו בכתב ידו של המצווה. לכן, בתיקים כאלה מתעוררות לעיתים קרובות שאלות של אותנטיות, זיהוי כתב יד, תאריך, תיקונים ונסיבות גילוי המסמך. העובדה שהצוואה נראית "פשוטה" אינה הופכת את ההליך לפשוט. לעיתים דווקא בהיעדר עורך דין ועדים קשה יותר לשחזר שנים לאחר מכן את נסיבות עריכתה. אחת החולשות הגדולות בצוואה בכתב יד היא היעדר הטקסיות. המצווה יושב וכותב לבדו (לכאורה) את הצוואה. לא תמיד היא מנוסחת בצורה מדויקת, לא תמיד היא מכילה את כל הדרישות מצוואה בכתב יד, ולא תמיד ברור מה רצה המצווה לצוות. לצד האמור, צוואה בכתב יד יכולה לשמש בסיס טוב לטענות יצירתיות. לדוגמה: בפנינו צוואה מודפסת שנערכה בעדים, ועל גביה נרשמו בכתב ידו של המצווה הוראות נוספות. במצבים מסוימים ניתן לטעון כי ההוראות עצמן מהוות צוואה בכתב יד. טענה מסוג זה כבר הועלתה בעבר בבתי המשפט, גם על ידי, ובתי המשפט פתוחים לקיים אותה בנסיבות מסוימות. להרחבה על דרישות הצורה ראו צוואה בכתב יד.

התנגדות לצוואה הדדית – תיקון מס' 12 לחוק הירושה

צוואות הדדיות מעוררות מערכת שאלות נוספת וסוגיות משפטיות נוספות, מורכבות ביותר: קיומה של הסתמכות בין בני הזוג מכוח יצירת מעין חוזה ביניהם, הוראות הביטול של הצוואה ההדדית במצבים שונים בחייהם של בני הזוג, התייחסות למערכת החוקים התקפה בהתאם למועד עריכת הצוואות ההדדיות והוראות סעיף 8א לחוק הירושה. בעניין זה יש להבחין במיוחד בין צוואות הדדיות שנערכו לאחר תיקון מס' 12 לחוק הירושה בשנת 2005 לבין צוואות מוקדמות יותר, שעליהן אין להחיל באופן אוטומטי את מנגנון סעיף 8א, הקובע כיצד ניתן לערוך צוואה הדדית וכיצד ניתן לבטלה. אחד הנתונים החשובים שיש לקחת בחשבון הוא, שלמרות שמאז תיקון מס' 12 לחוק הירושה חלפו למעלה מ־20 שנים במועד עריכת מאמר זה, אנו עדיין מתמודדים עם סוגיות שטרם ניתן להן מענה בפסיקת בית המשפט העליון, ולכן קיימת אי־ודאות לגבי המצב המשפטי. רק לאחרונה ניתן פסק דין על ידי כב' השופט העליון אלכס שטיין שבו ציין, כבדרך אגב, כי לא רק בני זוג יכולים לערוך צוואה הדדית, ובאבחת לשון שינה את פרשנותה של הוראת החוק הקובעת כי בני זוג רשאים לערוך צוואות הדדיות (אכן, על פי האמור בחוק, אין כל מניעה לכך שצוואות הדדיות ייערכו שלא על ידי בני זוג).

המורכבות שבצוואות הדדיות גדלה כאשר הצוואות הללו מכילות גם הוראות של יורש אחר יורש (סעיף 42 לחוק הירושה), הוראות יורש במקום יורש (סעיף 41 לחוק הירושה), "הוראה אחרת" לגבי אופן ביטול או שינוי הצוואה ההדדית לאחר פטירת אחד מבני הזוג (סטייה מהוראות סעיף 8א לחוק), וכן יישום עקרון החופש לצוות (חופש הציווי), המתנגש לעיתים קרובות עם המגבלות הקיימות בצוואות הדדיות. בעיות נוספות שנוצרות בהתנגדות לצוואה הדדית הן השבת רכוש שהועבר שלא כדין על ידי בן הזוג הראשון, לאחר קיומו של הליך משפטי, במיוחד כאשר מתברר שאותו רכוש כבר נמכר או הועבר לצד שלישי. להרחבה ראו התנגדות לצוואה הדדית וסעיף 8א לחוק הירושה – צוואות הדדיות.

מה ההבדל בין התנגדות לצוואה לבין ביטול צו קיום צוואה?

ההבדל המרכזי בין התנגדות לצוואה לבין ביטול צו קיום צוואה הוא מועד ההליך. התנגדות לצוואה מוגשת כאשר בקשה לצו קיום עדיין תלויה ועומדת והצו טרם ניתן. לעומת זאת, בקשה לביטול צו קיום צוואה מוגשת לאחר שכבר ניתן צו. זה אינו הבדל טכני בלבד. לאחר שניתן צו, סעיף 72 לחוק הירושה מחייב את המבקש לבטל את הצוואה להתמודד גם עם השאלה אם העובדה או הטענה שעליה מבוססת הבקשה הייתה יכולה להיות מובאת קודם לכן, ואם המבקש פעל בהזדמנות הסבירה הראשונה. ככל שעובר זמן רב יותר, עשויות להתעורר גם שאלות של שיהוי, התיישנות והסתמכות של יורשים על הרכוש שקיבלו, או שינויים שנעשו בחיי היורשים וצדדים שלישיים על בסיס הצו שניתן. נעיר גם כי אין לומר שעיזבון "אינו שייך לאיש" עד למתן הצו. סעיף 1 לחוק הירושה קובע את עקרון הנפילה המיידית: במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו. צו הירושה או צו הקיום מצהיר ומאפשר להוכיח ולממש את הזכויות, אך האופן שבו מתחלק הרכוש נקבע על פי צו הירושה או צו קיום הצוואה. להרחבה ראו התנגדות לצוואה או ביטול צו קיום – מה ההבדל.

מה אני בודק כאשר מגיע אלי תיק התנגדות לצוואה

מניסיוני, אחת הטעויות הראשונות בתיקי התנגדות היא להתחיל מן הסעיף בחוק. אני מעדיף להתחיל מן הסיפור.

מי היה המצווה בשנים שקדמו לצוואה? מי היה קרוב אליו? מי טיפל בו? מי שלט בגישה אליו? מה היה מצבו הרפואי? איך נראו יחסיו עם ילדיו לפני שנוצר הסכסוך? האם היו צוואות קודמות? מי ידע על הצוואה בזמן אמת? מי מצא את עורך הדין? מי שילם לו? מי הסיע את המצווה? מה קרה מיד לאחר החתימה?

רק לאחר שמבינים את הסיפור העובדתי נכון אפשר לשאול איזו עילה משפטית מתאימה לו. לעיתים הראיה החשובה ביותר בתיק אינה נמצאת בצוואה עצמה. היא יכולה להיות שיחת WhatsApp שבה מישהו מספר שהוא כבר יודע מה נכתב בצוואה שאמורה הייתה להיות סודית; רשומה רפואית יום לפני החתימה; חשבונית על שכר טרחת עורך הדין ששולמה מחשבונו של הנהנה; עד שמספר מי באמת קבע את הפגישה; או צוואה קודמת שמלמדת על שינוי דרמטי בתוכנית הורשה שנשמרה במשך עשרות שנים.

בתיק אחר דווקא הראיות האלה עשויות להוביל למסקנה הפוכה: שהמצווה ידע בדיוק מה הוא עושה, היה עצמאי בהחלטתו והחליט במודע לשנות את צוואתו. זו בדיוק הסיבה שאין תחליף לחקירת העובדות. בדרך כלל פגישת ייעוץ אצלי אורכת למעלה משעה, ומתמקדת כמעט כולה בהבנת התשתית העובדתית שבבסיס הטענות כנגד הצוואה או להגנה על הצוואה.

האם צוואה "לא הוגנת" היא צוואה פסולה?

לא. זו אחת הנקודות החשובות ביותר להבנה לפני שמתחילים הליך. החוק אינו דורש מהורה לחלק את רכושו בשווה בין ילדיו. הוא רשאי להעדיף ילד אחד, להדיר ילד אחר ולהוריש את רכושו לאדם זר. בית המשפט אינו מחליף את רצונו של המצווה ברצון שנראה לשופט הוגן יותר. לכן טענה בסגנון "אבא אהב אותי יותר ולכן אין הגיון בצוואה" אינה עילת פסילה. גם טענה כגון "הבן היורש ניצל את קרבתו לאמא כדי לזכות בירושה" היא טענה חסרת סיכוי. הסיכוי יקום אך ורק מהצגת העילה המתאימה. לדוגמה, אם יציגו בפני בית המשפט כיצד הבן היורש היה קרוב לאמא וניצל את קרבתו כדי להרחיק את היורשים האחרים – אזי יקום סיכוי לפסילתה של הצוואה ולקבלת ההתנגדות כנגד הצוואה.

אמת, חוסר ההיגיון בהוראת הצוואה עשוי להיות ראיה נסיבתית, אך רק כאשר הוא מתחבר לעובדות אחרות. למשל: שינוי קיצוני ביחס לצוואה קודמת בזמן שהמצווה הייתה תלויה לחלוטין בנהנה החדש ומבודדת משאר בני המשפחה, כאשר מנגד המצווה סיפרה לאחד המטפלים כמה היא אוהבת את כל ילדיה. דוגמה זו התרחשה באחד התיקים בייצוגי, והיא הוזכרה בפסק הדין כסיבה לקבלת הטענות. ההבדל הזה – בין עילה לבין ראיה – עומד בבסיסם של תיקי התנגדות רבים.

האם חייבים חוות דעת רפואית כדי להתנגד לצוואה?

האמת צריכה להיאמר: הדין אינו פוסל טענות רפואיות רק בשל העובדה שלא הוגשה חוות דעת רפואית. יחד עם זאת, הניסיון מלמד כי העלאת טענות רפואיות חייבת להוביל בהכרח למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר יקבע מסמרות בסוגיה של כשירות המצווה לערוך את הצוואה. לכן, בתיקי כשירות יש חשיבות רבה למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד הצוואה – אלו המסמכים שעליהם יישען מומחה בית המשפט בעת עריכת חוות הדעת. כאן המקום לציין כי חוות הדעת הרפואית היא חוות דעת רטרוספקטיבית: הרופא הממונה מסיק מסקנות מהרשומות והתיעוד הרפואי לגבי מצב המצווה בעת עריכת הצוואה. מטבע הדברים אין מדובר בחוות דעת מדויקת, והרופאים מציינים זאת. לכן חוות הדעת חשובה מאוד, אך היא אינה מחליפה את יתר הראיות. לעיתים המסמכים הרפואיים נראים חד־משמעיים, אך עדויות האנשים שפגשו את המצווה במועד עריכת הצוואה מספרות סיפור מורכב יותר, שלפיו המצווה הבין היטב את משמעות הפעולה המשפטית של עריכת הצוואה וידע את המשמעות שלה; מנגד, לעיתים דווקא מסמך רפואי קצר שנערך בזמן אמת משנה את תמונת התיק.

מה לגבי חוות דעת רפואית של מומחה מטעם המתנגדים או מבקשי הקיום? על פי הדין, אסור להגיש חוות דעת רפואית אלא רק לאחר שבית המשפט יסרב למנות מומחה מטעמו. מצב מעין זה כמעט ולא מתרחש, ולכן, בפועל, לא ניתן להגיש חוות דעת רפואית מוזמנת של מומחה שנערכה בתוך הליך ההתנגדות. בתיק שבו ייצגתי בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, הורה בית המשפט לבקשתי כי חוות דעת פרטית שהוגשה לתיק מטעם הצד שכנגד תוצא מן התיק, לאור האיסור להגישה. להרחבה ראו מומחה רפואי בהתנגדות לצוואה.

האם ניתן להתנגד רק לחלק מן הצוואה?

כן, בנסיבות המתאימות ניתן לתקוף הוראה מסוימת בצוואה בלי לטעון שכל המסמך בטל. מדובר בטענות נדירות יחסית, הגורסות כי רק הוראה מסוימת בצוואה נגועה באופן שיש לבטלה, בעוד שיתר הצוואה תקפה. חוק הירושה עצמו מכיר במצבים שבהם הוראה מסוימת אינה תקפה אך יתר הצוואה יכולה לעמוד. השאלה תלויה בעילת הפסילה וביחס בין ההוראה הבעייתית ליתר הוראות הצוואה. להרחבה ראו קיום חלק מצוואה.

כמה זמן נמשך הליך התנגדות לצוואה?

אין תשובה רצינית אחת. משך ההליך מושפע ממספר בעלי הדין, היקף הראיות, הצורך בקבלת תיקים רפואיים, מינוי מומחה, מספר העדים, חקירות, בקשות ביניים, עומס בית המשפט והאפשרות להגיע להסדר פשרה בתיק. כבר ייצגתי בתיקים שנמשכו כ־13 שנים וגם בתיקים שנמשכו מספר חודשים מועט. הליך פשוט יחסית, או כזה שמתנהל בתוך שיתוף פעולה ענייני, יכול להסתיים במהירות משמעותית יותר מתיק הכולל כמה צוואות, טענות זיוף, טענות רפואיות, מינוי מומחים ועשרות עדים. לכן אני מציע שלא להתייחס לממד הזמן בנסיבות אלו, שבהן קשה לאמוד את משך ההליך.

פסיקה מרכזית בהתנגדות לצוואה

הלכת מרום – השפעה בלתי הוגנת

בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה גובשו מבחני העזר המרכזיים לבחינת השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה.

קרן לב"י נ' בינשטוק – כשירות לצוות

ע"א 1212/91 הוא מן המקורות המרכזיים לדיון בשאלה מה פירוש "להבחין בטיבה של צוואה" ובמצבו המנטלי של המצווה בעת הציווי ובמיוחד כאשר מדובר בטענות על כך שהמצווה לקה בדמנציה.

בע"מ 4459/14 – החוטים השזורים

בית המשפט העליון עמד על האפשרות לראות ראיות המשתייכות למספר רבדים כחלק מתמונה כוללת. להרחבה ראו הלכת החוטים השזורים.

מיכקשווילי – תלות מוחלטת מהפכת את הנטל

בע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי נפסק כי "תלות מוחלטת של המצווה בזוכה יוצרת חזקה עובדתית שלפיה הצוואה נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת" – והנטל לסתור את החזקה עובר אל מבקש הקיום. עוד נקבע שם ההבחנה היסודית: מותר להשפיע, אסור להשפיע באופן בלתי הוגן. עוד על היפוך נטל הראיה.

בנדל – מרחק הזמן כהגנה מפני טענת מעורבות

בע"א 851/79 בנדל נ' בנדל נקבע כי מרחק הזמן בין השלב שבו התקיימה מעורבותו של הנהנה לבין השלב שבו נערכה הצוואה עצמה עשוי להרחיק את המעורבות מגדר "הכנת הצוואה" – טענת הגנה חשובה מפני סעיף 35. ברוח דומה נפסק בת"ע 11383-06-18 כי אפילו ישיבה מחוץ למשרד שבו נערכה הצוואה אינה משקפת מעורבות, וכי דמנציה כשלעצמה אינה שוללת כשירות.

ראיות נסיבתיות מספיקות

בעמ"ש (ת"א) 55098-12-11 נפסק כי די בראיות נסיבתיות שמהן עולה מסקנה מבוססת וממשית לקיומה של השפעה בלתי הוגנת כדי לקבל התנגדות – עיקרון מרכזי בתיקים שבהם אין "ראיה חותכת" אחת. פסיקה זו מלמדת כי ניתן להוכיח טענות בדבר השפעה בלתי הוגנת על בסיס ראיות נסיבתיות.

צוואות הדדיות – הלכות עדכניות

בבע"מ 130/24 נפסק כי הסתלקות בן הזוג שנותר בחיים מצוואה הדדית הקובעת הסדר יורש־אחר־יורש מובילה לחלוקת עיזבון בן הזוג הראשון לילדים על פי דין; בני זוג המבקשים להימנע מתוצאה זו צריכים לכלול בצוואה גם הוראת יורש־במקום־יורש (בקשה לדיון נוסף נדחתה). ובעמ"ש (מרכז) 39317-10-22 נקבע כי משלוח הודעת ביטול לצוואה הדדית לבת זוג שאיבדה את כשירותה מחמת אלצהיימר מהווה חוסר תום לב, והצוואה ההדדית קוימה כלשונה.

חידושים אחרונים בפסיקה

להלן מספר פסקי דין שניתנו לאחרונה בהליכי התנגדות לצו קיום צוואה:

• ת"ע (אשדוד) 24418-04-17 פלוני נ' אלמונית – פסק דין מיום 17.12.25, המחדד את ההבדל בין אי-משלוח הודעה ליורש לבין המצבים שבהם הדבר מותר.
• תמ"ש (פ"ת) 35059-01-21 פלונית נ' פלוני – פסק דין מיום 16.12.25, העוסק בתביעה להצהרה על שיתוף ברכוש בני זוג בזיקה לסכסוך העיזבון.
• ת"ע (תל אביב-יפו) 26225-10-23 מ.ש נ' ב.ב.מ – החלטה מיום 7.12.25 בעניין הבאת ראיות הזמה לסתירת עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה.
• ת"ע (תל אביב-יפו) 21839-11-22 אלמונית נ' פלוני ואח' – פסק דין העוסק בתוצאות הראייתיות של הימנעות בעל דין מהעדת עדי הקיום לצוואה.

מה קורה כאשר ההתנגדות מתקבלת?

כאשר ההתנגדות מתקבלת, הצוואה אינה מקבלת תוקף ולא ניתן צו קיום. אם קיימת צוואה קודמת – ייתן בית המשפט צו קיום לצוואה הקודמת, אלא אם הוגשה התנגדות גם נגדה. באין צוואה קודמת – יינתן צו ירושה, והעיזבון יחולק על פי כללי ירושה על פי דין. ראוי לזכור: בהעדר התנגדות, צו הקיום מעניק לצוואה תוקף של פסק דין (סעיף 39 לחוק הירושה).

שאלות נפוצות על התנגדות לצוואה

האם אפשר להגיש התנגדות לאחר שחלף המועד?
כל עוד טרם ניתן צו קיום, ניתן בנסיבות המתאימות לבקש הארכת מועד. אין להניח שהבקשה תתקבל, ולכן יש לפעול מיד ולהסביר את האיחור.

מה עושים אם כבר ניתן צו קיום צוואה?
בוחנים בקשה לביטול או לתיקון צו קיום לפי סעיף 72 לחוק הירושה. זהו הליך שונה מהתנגדות רגילה.

האם העובדה שהמצווה היה חולה בדמנציה מספיקה?
לא. השאלה היא מצבו במועד עריכת הצוואה, והאם באותו מועד ידע להבחין בטיבה.

האם ילד שנושל מהצוואה רשאי להתנגד?
בדרך כלל ליורש על פי דין שנושל יש אינטרס ישיר בתוצאה, אם ביטול הצוואה עשוי להחזיר אותו למעגל היורשים; אך שאלת המעמד נבחנת לפי נסיבות המקרה ומערכת הצוואות. במקרה שיש צורך להגן על האינטרסים של ילד קטין, ימונה לו אפוטרופוס לדין, שהוא עורך דין מטעם המדינה, אשר ייצג אותו ויגן על זכויותיו בהליך ההתנגדות.

האם נהנה שהסיע את המצווה לעורך הדין פסול מלרשת?
לא באופן אוטומטי. יש לבחון את היקף המעורבות ואת מכלול הנסיבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה והפסיקה הענפה.

האם אפשר לפסול צוואה רק משום שהיא נראית לא הגיונית?
לא. חוסר היגיון אינו עילת פסילה בפני עצמה, אך במקרים מסוימים הוא עשוי להצטרף לראיות אחרות.

מי השופט שדן בהתנגדות לצוואה?
את ההתנגדות מגישים לרשם לענייני ירושה, אך הוא מעביר אותה על פי חוק הירושה לבית המשפט לענייני משפחה. רק לבית משפט זה, בהרכב של שופט אחד, סמכות לדון בהתנגדות.

מהי "תשובה להתנגדות לצו קיום צוואה"?
זהו כתב ההגנה שמגיש מבקש קיום הצוואה כנגד ההתנגדות, ובו הטענות והמידע שעל בית המשפט לדעת כדי לדחות את ההתנגדות.

כמה עולה הליך התנגדות לצוואה?
העלות תלויה במורכבות התיק, בשווי העיזבון ובמבנה שכר הטרחה (גלובלי, אחוזים או משולב). להרחבה מלאה ראו המדריך הייעודי: כמה עולה התנגדות לצוואה — אגרות, שכר טרחה ומומחים.

התנגדות לצוואה – סיכום

התנגדות לקיום צוואה אינה הליך שמטרתו לתקן צוואה לא הוגנת או לבטל הוראות שאינן נראות למי שנפגע מהן. מטרתה של ההתנגדות לצוואה היא לברר אם המסמך שהוגש לקיום הוא צוואה שהדין מכיר בה כביטוי אמיתי, חופשי וכשיר לרצונו של המצווה. לפני שמגישים התנגדות צריך לברר ארבעה דברים: האם עדיין ניתן להתנגד או שכבר ניתן צו קיום; האם למתנגד יש מעמד; מהי העילה המשפטית; ואילו ראיות יכולות להוכיח אותה.

לא פחות חשוב לברר מה לא לטעון. תיק התנגדות טוב אינו נבנה ממספר העילות שניתן להכניס לכתב הטענות, אלא מן היכולת לחבר בין העובדות, הראיות והדין לסיפור אחד משכנע. לעיתים הבדיקה מובילה למסקנה שקיימת עילה רצינית לפסילת הצוואה. ולעיתים דווקא בדיקה יסודית מלמדת שהצוואה, גם אם היא קשה למשפחה, משקפת החלטה שהמצווה היה רשאי לקבל.

בשני המצבים, הבדיקה הנכונה צריכה להתחיל מוקדם ככל האפשר – על ידי עורך דין מומחה לתחום ההתנגדות לצוואה – משום שלאחר מתן צו קיום משתנה המסלול המשפטי, והקושי לשנות את ההכרעה גדל עוד יותר.

על עו"ד ד"ר רן מובשוביץ

ד"ר רן מובשוביץ הוא עורך דין ירושה העוסק באופן בלעדי בסכסוכי ירושה ובהתנגדויות לקיום צוואות. ד"ר מובשוביץ, בעל תואר דוקטור במשפטים, הוא מחבר הספר "סכסוכי ירושה הלכה למעשה" ובעל ניסיון של למעלה מעשרים שנה בהובלת הליכים מורכבים בתחום הירושות והצוואות. משרדו עוסק אך ורק בדיני ירושה, צוואה ודיני מתנה במשפחה – התמחות המאפשרת עומק ומומחיות ברמה הגבוהה. משרדו של ד"ר מובשוביץ נבחר כמשרד מוביל בתחום דיני הירושה על ידי דירוג DUNS 100 ומשרד מוביל בדירוג BDI CODE.

בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב בערעור על התנגדות לקיום צוואה בייצוג עו"ד מובשוביץ, בוטלה מתנה של דירה, ונקבע לראשונה כתקדים, כי אפוטרופוס לגוף אינו רשאי לקבל טובת הנאה ממי שאחראי על גופו וכי מדובר בעילה לביטול המתנה (עמ"ש (מחוזי תל אביב – יפו) 19960-05-18 ר' י' נ' י' י' (פורסם בנבו, 07.01.2020, כב' הש' שאול שוחט, כב' הש' נפתלי שילה, כב' הש' עינת רביד)). פסק הדין אושר לאחר שבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה (בע"מ 1000/20 פלוני נ' פלוני ואח', כב' הש' ניל הנדל). תקדים נוסף בייצוג המשרד נקבע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 37269-12-22): צוואה שנערכה בפני נוטריון בוטלה, לאחר שנקבע כי המצווה לא הגיש את הצוואה בכתב בעצמו לנוטריון אלא שהיא הועברה אליו במייל – ולכן חסר "רכיב יסוד" בצוואה בפני רשות, שאינו ניתן לתיקון, וזאת אף שהוכח כי זה היה רצון המת. תקדימים אלה נלמדים כיום במוסדות ללימודי משפטים ומופיעים בהרצאות שמקיימים מומחים במסגרות ההשתלמות של לשכת עורכי הדין.

מקורות משפטיים מרכזיים

1. חוק הירושה, תשכ"ה־1965 – ובפרט סעיפים 1, 25, 26, 30, 35, 67 ו־72.
2. תקנות הירושה והנחיות רשם הירושה בנוסחן העדכני.
3. דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה.
4. ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק.
5. בע"מ 4459/14 – הלכת "החוטים השזורים".
6. שירותי האפוטרופוס הכללי והרשם לענייני ירושה ב־gov.il.

ד"ר רן מובשוביץ — עורך דין ודוקטור למשפטים

מחבר הספר "סכסוכי ירושה — הלכה למעשה". מייצג לקוחות אך ורק בדיני ירושה, צוואות ומתנות בתוך המשפחה, ומשרדו מדורג בשנת 2026 כמשרד מוביל בתחום הירושה בדירוגים המקצועיים DUN'S 100 ו-BDI Code.

תחומי הליבה של המשרד:

התנגדות לצוואה · הגנה על צוואה · ביטול הסכם מתנה · הגנה על הסכם מתנה

משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ · רח' ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417 · טל: 072-3310205 · וואטסאפ: 054-8089547 · info@the-lawyer.co.il · אודות המשרד · יצירת קשר

כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה | האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.