זיוף צוואה
זיוף צוואה הינה אחת הפעולות החמורות ביותר המתוארות בחוק הירושה, ודינו של מזייף הצוואה, אם הורשע בכך, הוא נישולו המלא מעיזבון המוריש. שאלת דינו של מי שהיה מעורב בזיוף הצוואה עולה במסגרת עילת פסלות לרשת שהינה אחת העילות להגשת התנגדות לקיום צוואה. לצורך הדיון בשאלת זיוף צוואה יש לערוך בדיקת זיוף צוואה, בשים לב לכך שקיימות צוואות קלות יותר לזיוף, להביא בפני בית המשפט ראיות ראשוניות לכל הפחות לזיוף הצוואה כולה או זיוף חתימה על הצוואה, והכל בשים לב לכך שנטל ההוכחה בטענת זיוף צוואה הינו נטל כבד ביותר.
זיוף חתימת המצווה בצוואה
זיוף חתימת על הצוואה משמעה שהחתימה המוצגת על הצוואה כחתימתו של המוריש אינה כזו, ומדובר בחתימה של אדם אחר. בבתי המשפט בישראל נידונו מספר לא מועט של תיקי התנגדות לצוואה, שבמסגרתם הוצגה צורת חתימה של מצווה על צוואתו, הסוטה באופן משמעותי מחתימותיו האחרות. אין בכך כדי להוכיח כי החתימה זויפה, שכן מן הידועות היא, שחתימת האדם משתנה עם השנים והיא מושפעת ממצבו הבריאותי, המעמד שבו חתם, מצבי מתח וחרדה ועוד. הקושי בזיהוי של זיוף חתימה גדל כאשר אין מדובר בזיוף על פני מקור הצוואה, אלא בזיוף בהעתק הצוואה, כאשר מקורה של אותה צוואה "נעלם, למרבה ההפתעה".
זיוף חלק מתוכן הצוואה
זיוף חלק מתוכן הצוואה הינו זיוף מתוחכם ביותר, במסגרתו מוצג סעיף או סעיפים מסויימים בצוואה כמכילים הוראה המזכה את המזייף בנכסים מן העיזבון. זיוף זה מתבטא למעשה בשינוי של הוראות ההורשה המקוריות שהיו בצוואה.
זיוף כל הצוואה
זיוף הצוואה כולה, משמעו שמוצג בפני בית המשפט מסמך הנחזה להיות צוואתו של המנוח, כאשר בפועל אין כל קשר בין המסמך לבין המנוח, שכן המזייף ערך מסמך שכל כולו מזויף, ומציג אותו במצג שקרי כצוואתו של המנוח.
צוואות קלות לזיוף
צוואה בכתב יד הנערכת על ידי המוריש לבדו, ללא נוכחות של עדים או של רשות, הינה צוואה קלה יחסית לזיוף, במיוחד אם לא נחשפה בפני כל היורשים שנרשמו בתוכנה. למעשה, למעט המוריש, שכבר אינו איתנו, איש לא היה נוכח בעת עריכת הצוואה לכאורה, ולכן איש אינו יודע מה רשם באמת המוריש בצוואה. מצב בלתי נסבל זה מהווה את אחד הנימוקים הטובים ביותר להימנעות מעריכת צוואה בכתב יד.
צוואה שבעל פה הנערכת בפני שני עדים בעת שהמוריש נמצא אל פני המוות, היא צוואה שיש בה פוטנציאל רב לזיוף, שכן דברי הצוואה תלויים במה שעדי הצוואה אשר שמעו אותה בעל פה יירשמו בזיכרון הדברים שיוגש לבית המשפט. מצב זה עשוי לגרום בנקל לכך שעדי הצוואה יחליטו על הוראות שכלל לא נאמרו על ידי המצווה, ואיש לא ידע כי לא כך היה הדבר ולא זה היה רצונו האחרון של המוריש. יחד עם זאת ראוי להדגיש, כי עורך דין צוואות מנוסה ויצירתי מסוגל בדרך כלל בחקירה נגדית יעילה בבית המשפט לגלות את הבקיאים שבגירסת העדים, כך שלא הכל אבוד במקרים שכאלו.
צוואה בעדים וכן צוואה בפני רשות (נוטריון או בית משפט) היא צוואה הנערכת בפני עדים בעלי תפקיד טקסי מוגדר, כך שקיים קושי מובנה בזיוף צוואה שכזו, אך יחד עם זאת, בתי המשפט לענייני משפחה עסקו גם בתיקים שבהם נטען שהצוואה שבעדים זויפה.
בדיקת זיוף צוואה
בדיקת זיוף צוואה נעשית בראש ובראשונה על ידי הטוען לזיוף באמצעות מומחה לכתב יד מטעמו, שלא במסגרת בית המשפט, וזאת על מנת לברר באופן מקצועי אם הצוואה אכן זויפה. ככל שהמומחה מטעם הטוען לזיוף מאשר את החשד, ניתן לפנות לבית המשפט.
מינוי מומחה לכתב יד
על מנת להוכיח זיוף צוואה בבית המשפט, יש להציג בפני בית המשפט לעניני משפחה ראשית ראיה לכך שהצוואה כולה או חלקה מזוייפת וזאת במסגרת בקשה למינוי מומחה לכתב יד מטעם בית המשפט שיבחן אם קיים חלק בצוואה אשר לגביו נטען כי הינו מזויף.
ראשית ראיה מעין זו עשויה להיות הצגת תוצאות של בדיקת זיוף צוואה של מומחה כתב יד (לאחר קבלת רשות מבית המשפט), הצגת מספר מסמכים המלמדים כי חתימת המנוח על הצוואה שונה באופן מהותי מחתימתו על המסמכים האחרים באותה תקופה שבה נערכה הצוואה, ראיות המלמדות כי תוכן הצוואה שלכאורה נרשם על ידי המנוח אינו יכול להתיישב עם נסיבות חייו או עם דעתו באותה עת שהצוואה נרשמה, וכן מעורבות שיטתית של הזוכה בצוואה החשודה במעשי זיוף בעבר, דבר המקים באופן טבעי חשד לעניין אמיתותה של הצוואה המוצגת בפני בית המשפט כעת.
שכנועו של בית המשפט בזיוף הצוואה, יביא למינוי מומחה לכתב יד מטעם בית המשפט לבדיקת הצוואה והגשת חוות דעת מומחה לתיק בית המשפט.
זהות מזייף הצוואה ומשמעותה
לעומת זאת, שאלת זהותו של מזייף הצוואה היא שאלה אחרת, שאינה עניין במומחיות וחוות הדעת של המומחה לגרפולוגיה לא תצביע על האדם שזייף את הצוואה.
ניתן להביא בפני בית המשפט ראיות המלמדות כי הזייפן פועל כך מתוך שיטה, וזוהי דרכו. נפסק בפרשת מורגנבסר ואחרות כי אם מוכח שדרכו של אדם, סמוך לנשוא המשפט, לרמות על פי שיטה שהמציא ופיתח, הרי שיש לכך משקל רב בשאלת הזיוף ושאלת זהות המזייף.
בפרשת כרמל נפסק כי בכל אותם המקרים שפורטו לעיל, מקבלים את הראייה להוכחת ההתנהגות הדומה[ii]. בפרשת קמפניינו הוסיף בית המשפט וקבע כי עברו הפלילי של הנתבע בעבירות זיוף ושימוש במסמך מזוייף, תומך בכך שהוא פעל בדרך זו גם במקרה זה[iii].
יחד עם זאת, אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות להרשיע אדם בזיוף צוואה, וגם אם פסק הדין קובע שהצוואה זויפה ולכן יש לבטלה, אין בכך כדי לקבוע שאדם כלשהו זייף את הצוואה.
המשמעות היא, שלבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לפסול יורש. בנושא זה, קיימות מספר תיזות פרשניות, לפיהן באחת מהאפשריות שמונה החוק, ניתן לפסול יורש גם ללא הרשעה בדין הפלילי.
הגשת צוואה מזויפת לקיום על ידי יורש
הגשת צוואה מזויפת לקיום לרשם לענייני ירושה יכולה להיעשות על ידי מזייף הצוואה וגם על ידי שותפו. חוק הירושה קובע כי גם מי ששותף למעשה הזיוף בעצם הגשתה של צוואה מזויפת לקיום, דינו כמי שזייף את הצוואה והוא יפסל מלרשת. השאלה העיקרית שתעמוד לבחינה היא שאלת כוונתו של מגיש הצוואה לקיום. ככל שידע שהצוואה מזויפת, דינו כיורש פסול, אך אם לא ידע על זיופה של הצוואה והדבר הוכח, אין מקום לפסול אותו מירושה על כך שנפל בפח מזייף הצוואה.
סעיף 5 לחוק הירושה
סעיף 5 לחוק הירושה קובע 4 חלופות לפסילתו של יורש בשל מעשים הקשורים לזיוף צוואה: "מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת."
לעניין מי שהעלים או שהשמיד או שזייף צוואה, אין מחלוקת כי יש צורך בהרשעה על פי דיני העונשין, על מנת לפסול אותו מלהיות יורש של המנוח.
שונים פני הדברים לגבי החלופה הרביעית, והשאלה שבמוקד המחלוקת היא, אם יש צורך בהרשעה גם לגבי מי שתבע לפי צוואה מזויפת. משמע, אדם שהגיש צוואה מזויפת לקיום, אך לא היה מעורב קודם לכן בזיופה של הצוואה. משמעות הסוגיה היא, כי ככל שאין צורך בהרשעה בגין מעשה שכזה, יהיה רשאי בית המשפט לענייני משפחה לפסול יורש מירושה, על סמך החלטתו בלבד, ולא יהיה צורך בהרשעה בפלילים, כפי המשתמע לכאורה מלשון הסעיף בחוק הירושה. אין ספק, כי מצב מעין זה עשוי לשמש כנקודת יתרון משמעותית לעורך דין ירושה המייצג בהליכי התנגדות לצוואה.
במילים אחרות, האם העובדה שאדם הגיש לקיום צוואה מזויפת מהווה עילת תביעה לפסילתו, גם אם לא הורשע בפלילים? האם ניתן בגין עובדה זו להגיש התנגדות לצוואה הקובעת שאותו אדם המעורב בשימוש בצוואה מזוייפת הינו יורש באותה צוואה מזויפת? עד מועד עריכת שורות אלו, טרם נקבעה הלכה בבית המשפט העליון הקובעת אם יש צורך בהרשעה של מי שתבע לפי צוואה מזויפת.
עמדת בית המשפט לענייני משפחה
בפסק דין שניתן בחודש ינואר 2020 בבית המשפט לעניני משפחה בתל אביב, בת"ע 10739-01-18, קבעה כב' השופטת איריס אילוטביץ סגל, כי על פניו ומתוך עיון בהצעת חוק הירושה עולה, כי ניסוח הסעיף דורש הרשעה לגבי כל ארבעת החלופות. בפסק הדין נקבע כי הצוואה שהוגשה לרשם הירושה על ידי המתנגדים היא צוואה מזויפת על פי קביעת מומחית בית המשפט, אך בית המשפט לא פסל אותם מלרשת את המנוחה.
דרישת ההרשעה של מי שתבע קיום של צוואה מזויפת חזרה על עצמה גם בפסק הדין בבש"א (נצ') 2342/08 שם קבע כבוד השופט ז' הווארי כי ללא הרשעה אין פסילה של יורש, אפילו אם הוכח בפניו שתבע על פי צוואה מזויפת.
ואולם מנגד, קבעו בתי המשפט לעניני משפחה גם להיפך. בפרשת ת"ע 60690-01-14 קבע השופט ארז שני כי תנאי ההרשעה אינו חל ביחס לחלופה הרביעית המנויה בסעיף 5(א)(2) לחוק הירושה וכי כל שנדרש הוא להוכיח שאדם ביקש צו קיום צוואה מזויפת ביודעו שהיא מזויפת. סקירת פסקי הדין בנושא זה מלמדת, כי במקרה של חשד שלא הוכח באופן מוחלט בדבר זיוף הצוואה או ידיעתו של אדם בדבר היותה של הצוואה מזויפת, חוזרים בתי המשפט וקובעים כי יש צורך בהרשעה. כך לדוגמא, קבעה כב' השופטת רבקה מקייס כי בת"ע (ראשל"צ) 3895-05 תנאי מחייב לפסילת יורש על פי סעיף 5 לחוק הירושה הינו הרשעה בפלילים ובפרט שבית המשפט לא השתכנע שהוכח ברמה הנדרשת שהצוואה זויפה.
נטל ההוכחה בטענת זיוף צוואה
נטל ההוכחה בטענת הזיוף מוטל על הטוען אותו, ומדובר בנטל כבד ומוגבר במיוחד, הנושק לעוצמת הנטל המוטל על התביעה במשפט הפלילי. אין מדובר בהוכחה ברמת סבירות של 51 אחוזים אלא ברמת סבירות הנושקת להוכחה כמעט מוחלטת של קיומו של הזיוף.
קושי נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא כי הוכחת זיוף הצוואה עצמו אינה פוסלת את הזוכה בצוואה מירושת המוריש, אלא אם כן הוכח גם הקשר שבין מעשה הזיוף לזוכה בצוואה. אין ספק כי מדובר באתגר מקצועי משמעותי ביותר לכל עורך דין ירושה, יעיל ככל שיהיה.
הקושי בהוכחת טענת זיוף מחייב בדיקה מעמיקה ויסודית של הנטען בטרם הגשתה לבית המשפט, שכן כשלון הטענה מפיח, מטבע הדברים, רוח גבית לצד שכנגד.
[i] (חי') 2224/86 חן ואמיר בולדו נ' אייל ודניאל הראל, פ"מ תש"ן(1) 116
[ii] ע"א 104/64 זיגמונד מורגנבסר נ' חיים ליטווינסקי ואח', פ"ד יח (3), 442 בעמ' 448); א 634/02 (חיפה) כרמל תעשיות חלפים בע"מ נ' מדינת ישראל (פיסקה 50 לפסק הדין שניתן ביום 6.7.06
[iii] ת"א (י- ם) 12365/02 קמפניינו חנה נ' צופיוב ז', ניתן ביום 2.3.09, בימ"ש השלום בירושלים
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב – יפו 6520206
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי הגנה מפני התנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה. .
