טעות בצוואה
טעות בצוואה מוגדרת בסעיפים 30 ו-30(ב') לחוק הירושה, אשר מאפשרים להגיש בקשה לתיקון טעות. הבקשה מחייבת את המבקש להוכיח את קיומה של הטעות והקשר הסיבתי שבינה לבין ההוראה השגויה שבצוואה. כמו כן יש להוכיח מה היה רצונו של המצווה לולא קיום הטעות. בהעדר עמידה בתנאים אלו תיכשל הבקשה לתיקון צוואה. בין סוגי הטעויות בצוואה ניתן למנות טעות סופר או טעות עובדתית. בעוד שטעות סופר הינה טעות שקל יחסית לתקן, טעות מהותית עשויה להביא לפסילתה של הוראת הצוואה או לתיקונה באופן שמשמעותה תשתנה. תחום הטעויות בצוואה מעלה לעיתים קרובות שאלות של פרשנות הוראות הצוואה, ומנגד יכול להתבטא בדיון בסוגיות של תחביר או איות לשוני של מילה.
טעות סופר
בהקשר לטעות סופר קובע סעיף 32 לחוק הירושה, כי ככל שנפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לענייני ירושה, או בית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א' לחוק הירושה. ברור איפוא כי טעות סופר היא טעות ברורה על פיה, שלא ניתן ללמוד ממנה שההוראה שבצוואה לא משקפת את רצונו האחרון של המצווה. טעות סופר הינה טעות טכנית בעיקרה. לדוגמא, רישום שגוי של מספר תעודת זהות כאשר ברור מתוכן ההוראה מה היתה כוונתו של המוריש, היא טעות שגורמת לכך שההוראה אינה מבטאת את כוונתו המקורית של המנוח נוכח שגגה טכנית בלשון הצוואה.
טעות עובדתית בצוואה
טעויות עובדתיות בצוואה מבוססות על תפיסתו השגויה של המוריש את המציאות או את העובדות, כאשר על יסוד אותה תפיסה מוטעית הוא מחליט החלטות לגבי אופן הירושה המתבטאות בהוראות הצוואה. דוגמא לטעות שכזו יכולה להיות הנחתו המוטעית של המוריש כי היורש שקבע בצוואתו הינו עני מרוד ובשל כך החליט להעניק לו את כל רכושו, וזאת כאשר בפועל אותו יורש עני, הוא עשיר גדול והוא כלל אינו נזקק לירושת המוריש.
בקשה לתיקון טעות בצוואה
חוק הירושה מאפשר להגיש בקשה לתיקון טעות בצוואה, ובית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה. החוק קובע, כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי אפשר לעשות כן – בטלה הוראת הצוואה. את הבקשה יש לתמוך בתצהיר של המבקש ובראיות המלמדות כי נפלה טעות בצוואה. נוכח הקושי המובנה בניהול הליך של תיקון הטעות בצוואה מומלץ להסתייע בייצוג בנושא בעורך דין ירושה המתמחה בתחום.
מבחינת סיכויי הבקשה לתיקון טעות בצוואה, יש להתייחס לכך שבית המשפט דורש הוכחה ברורה ומדויקת בדבר רצונו הריאלי והאמיתי של המנוח לעשייה ברכושו. 
טענה המעלה כוונה משוערת של המנוח לגבי גורל הרכוש לא מספקת את בית המשפט.
הפסיקה קבעה בפרשת גרינברג ואחרות כי יש צורך בעוגן שילמד על כוונה שונה של המנוח: "אין אתה מחלק רכוש על פי מה שהמצווה היה אומר – ולא אמר – אילו חשב בדבר, אלא אתה מחלק רכוש על פי מה שהמצווה אמר, כאשר אמירה זו מתפרשת על פי אומד דעתו. באין כל אמירה, אין כל 'וו' עליו ניתן לתלות הוראה מנחילה"[ii].
דרך אחת להביא לשכנועו של בית המשפט בעצם קיומה של טעות תהא באמצעות הוכחה כי הוראותיו של המנוח בצוואה מתבססות על מציאות בלתי קיימת או בלתי אפשרית. בכך יתקיים חלקו הראשון של המבחן לקיומה של טעות, מקום שיוכח הפער שבין המציאות האובייקטיבית לבין האופן שבו תפס אותה המצווה סובייקטיבית בשעתו.
על מנת להצליח בבקשה לתיקון טעות בצוואה יש לעמוד בשני תנאים: ראשית, יש לשכנע את בית המשפט כי (1) קיימת טעות (2) הכתוב בצוואה אינו משקף את רצונו של המנוח בצוואתו. תיקון צוואה מכח דיני הטעות מחייב למעשה את שכנועו של בית המשפט כי פרשנותו של מבקש התיקון את השגגה שנפלה נופלת בגדר הסביר, ושנית, אם הוכחה הטעות, עדיין יש להוכיח מה היה המנוח מצווה בצוואתו לולא הטעות, וזאת בתוך הפניה לנסיבות עריכת הצוואה ולנסיבות החיצוניות של חיי המנוח, אישיותו, רצונותיו, דעותיו וערכיו.
במילים אחרות, הדרך לתיקון הצוואה מחייבת זיהוי של כוונה אשר לא בוטאה באופן נכון על ידי המצווה בצוואתו, וכך נפסק בפרשת שפניר: "ויתכן כי המילים שבהן השתמש המצווה במקום אחד ואשר נראות לא ברורות או סותרות מקבלות את משמעותן הנכונה כאשר בוחנים יתר ההוראות וכיצד הן משתלבות עם הכוונה הכללית. ואם אמנם עולה הכוונה באורח ברור וחד-משמעי, אלא היא לא בוטאה בצורה נכונה, כי אז אין לחשוש ממתן הפירוש על פי הכוונה, תוך העדפתה על המילים שהשתמשו בהן"[i]
יובהר, כי האמור לעיל נוגע רק להוכחת טעויות עובדתיות שעשויות לשנות את הוראות הצוואה, ואין מדובר בהליך של תיקון טעות סופר בצוואה, שהינו הליך פשוט יחסית, אם אכן ברור שנפל פגם טכני בכתיבת הצוואה, שאינו משפיע על מהותה.
השמטת מילה או ביטוי כטעות בצוואה
טענה לפיה המנוח השמיט מילה או ביטוי חשוב בצוואה אינה טענה של טעות בצוואה, שכן הטעות מבוססת על עוגן לשוני. כך לדוגמא, במקרה שבו ייצג משרדו של עו"ד ד"ר רן מובשוביץ נטען כי המוריש טעה ולא רשם בהוראת הצוואה כי הוא אינו מוריש את "המשק" לכל ילדיו. ברור מבחינה לוגית, שמדובר בטיעון שגוי מיסודו שכן לפי הלוגיקה עליו מבוססת הטענה, ניתן לטעון לגבי כל הוראה בצוואה, שהמוריש טעה כשרשם אותה כך ולא אחרת. הנחת היסוד היא כי ההוראה כוללת את שיקוף רצונו של המוריש, ועל מנת לטעות שנפלה טעות בשיקוף רצון זה, יש להצביע על מקור לשוני המצוי בתוך ההוראה.
בלבול או טעות בצוואה
בפרשת קרן לב"י נספק כי בלבול אינו טעות. אין די בהוכחה בדבר בלבולו של פלוני, מחשבות השווא או תעתועי הזייתו על מנת שהדבר יחשב כטעות בצוואתו. אמנם, הוכחת הבלבול הינה תנאי הכרחי אך היא אינה תנאי בלעדי, שכן יש להוסיף ולהוכיח כי אותן הזיות או מחשבות תעתועים של המוריש הן שהוליכו לכתיבת הצוואה כפי שנכתבה. באותה פרשה ניתנה דעת מיעוט בידי השופט גולדברג אשר גרסה, כי עצם העובדה שרצונו של המצווה מעוות אינה שוללת את היות הרצון המעוות אמיתי. לדעתי, ניתן להשתמש בחידוד זה במקרה שבו המבקש להוכיח את אי כשרותו של המצווה טוען, כי ההוראות המעוותות והמוזרות של הצוואה מחייבות את פסילתה. כפי שטען השופט גולדברג, אין מקום להתבסס על הוראות מוזרות בצוואה, כדי לטעון שזו ההוכחה לכך שהמצווה לא היה כשיר.
טעות כראיה לאי כשרות
ככל שמישהו טוען לכך שנפלה טעות מכיון שהמוריש לא היה כשיר בדעתו, עליו להוכיח את הזיקה שבין ההוראה המוזרה שבצוואה לאי הכשירות הנטענת של המוריש. סיכוי התקיפה בטענת אי כשירות, תלויים במספר גורמים נוספים. נדרש להוכיח את אי הכשירות במועד עריכת הצוואה, וזהו המועד הקובע.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי אי כשירות להבין את טיבה של צוואה, אינה טעות בצוואה. כאשר מאן דהוא אינו כשיר לערוך צוואה, המשמעות היא שהוא אינו מבין את ההשלכות של הוראות הצוואה, ולא כי טעה של בעריכת צוואה. במקרה של אי כשירות המצווה, אין מדובר בכשל לוגי המבוסס על אי הבנת העובדות לאשורן אלא על כך שהמוריש כלל אינו מסוגל להבין את משמעות העובדות שביסוד ההוראות שקבע בצוואתו.
בנוסף, בפרשות קרן ליב"י ורובינשטיין נקבע כי אין די להוכיח, כי המצווה סבל מהזיות, אלא יש להוסיף ולהראות, כי הזיות אלו הביאו לשינוי הוראות הצוואה, במנוגד לרצונו של המצווה [iii]: בכך נוצרה דרישה לביסוס זיקה שבין הצוואה לבין המצב הנפשי הנטען: "גם מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהם נתערפלה דעתו, הרי אם מצא בית המשפט כי היה צלול ביום עשיית הצוואה – ולא כל שכן, אם כך היו פני הדברים במועד עשייתה הלכה למעשה – הריהו רשאי וצריך לקבוע, כי פלוני "הבין את טיבה" של הצוואה שעה שעשה אותה" [iv]
טעות כעילת התנגדות לצוואה
טעות היא עילה להגשת התנגדות לקיום צוואה. העילה מבוססת על הטענה כי המצווה טעה בהוראות הצוואה מכיון שסבר בטעות לעניין העובדות שעל פיהן החליט כפי שהחליט לגבי זהות היורשים. לדוגמא, המצווה סבר שאחד מילדיו נמצא במצב כלכלי קשה ועל כן רצה לעזור לו, אך בפועל הילד הצליח יפה בעסקיו ולא היה צורך בסיוע בדמות ההורשה.
הטעייה כגורם לטעויות
כאשר מתברר כי המצווה הוריש נוכח טעות בצוואה, עשויה לקום טענה נוספת, כי הטעות היא תולדה של הטעייה של אחד היורשים. הטעייה עשויה להיות מצג שווה בהקשר למצב העניינים שבעטיה החליט המוריש להוריש בצורה שונה מכוונתו המקורית. הטעייה היא למעשה עילה לטענת השפעה בלתי הוגנת.
מידע על טעות בצוואה
[i] ע"א 530/79 שפניר נ' דנציגר, פ"ד לה (3) 163)
[ii] ע"א 102/80 פרויטנבוים ואח' נ' מגן דוד אדום בישראל ואח', פ"ד לו(4) 739, 751. ראו גם ע"א 7210/96 עזבון המנוח גרינברג נ' גצל, פ"ד נב(4) 49)
[iii] ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3) 705, 738 (1994)
[iv] ע"א 3411/92 אברהם רובינשטיין ואח' נ' לאה ברזבסקי תק-על 95(2), 443
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב-יפו 6520206
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מפני התנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה. .
