חוק הירושה
חוק הירושה התשכ"ה-1965, הוא החוק החולש בישראל על ענייני הירושה של אדם שהלך לעולמו. מבנה חוק הירושה מלמד שהוא מורכב משמונה פרקים, הנותנים מענה לנושאים שונים בתחום הירושה, כגון: מיהו המוריש, מיהו היורש, מהי ירושה על פי דין, הדרך ל-עשיית צוואה, כיצד נותנים תוקף לצוואה, ענייני חלוקת העיזבון, ניהול עיזבון, מינוי מנהל עזבון וכן מתן הוראות חוק לעניין היחסים שבין היורשים הפוטנציאלים בטרם חלוקת העזבון ולאחר חלוקת העזבון ומשפט בינלאומי פרטי בחוק הירושה. חוק הירושה הינו החוק העיקרי בדיני הירושה..מקורו של החוק הוא במשפט האיטלקי והוא נחקק לראשונה בשנת 1965 כתחליף לפקודת הירושה. מאז עבר החוק תיקונים ושינויים רבים על מנת ליתן מענה לשינויים החלים בחברה הישראלית ברוח הזמן. אחד השינויים המשמעותיים ביותר בחוק נחקק בתיקון מס׳ 12 וחקיקתו של סעיף 8א. לחוק, העוסק ב-צוואה הדדית, תוקפה והדרכים לביטולה. יחד עם זאת, מבקריו של החוק מציינים כי הוא אינו מכיל הגדרות רבות אשר נדמות כבסיסיות כגון: מהי הגדרת המושג ״ירושה״ בסעיף 1 לחוק או מיהי ״ידועה בציבור״ לעניין ירושה כאמור בסעיף 55 לחוק. לצידו של החוק הירושה נחקקו גם תקנות ירושה שמטרתן ליתן הוראות ביצועיות ולקבוע סדרי דין לביצוע הליכים שונים מכוחו של החוק. בחודש מרץ 2021 פרסם משרד המשפטים הצעת חוק ירושה שמטרתו ליתן מענה ללאקונות בחקיקה הנוכחית בדיני הירושה המכונה תזכיר חוק הירושה.
מבנה חוק הירושה
מבנה חוק הירושה מלמד כי החוק מחולק לשמונה פרקים עיקריים ואלו הם:
פרק ראשון לחוק הירושה: הוראות כלליות. סעיפים 1-9 לחוק הירושה עוסקים, בין היתר, בסוגיות: מהי הירושה, מיהם היורשים, מהי כשרות לרשת ומהי פסלות לרשת
פרק שני לחוק הירושה: ירושה על פי דין. סעיפים 10-17 לחוק הירשוה עוסקים, בי היתר, בסוגיות: מיהו יורש על פי דין, זכות הירושה של בן הזוג, חליפיו של יורש, מיהו יורש פסול ומיהו יורש שהסתלק וכן זכות הירושה של המדינה.
פרק שלישי לחוק הירושה: ירושה על פי צוואה. סעיפים 18-55 לחוק הירושה עוסקים בירושה לפי צוואה, צורות הצוואה, רכיבי יסוד בצוואה, צו קיום צוואה, הוראות הצוואה, יורש אחר יורש ויורש במקום יורש, יורש על תנאי, יורשים שלא נקבעו חלקיהם, מהי מנה ומהי מעין צוואה.
פרק רביעי לחוק הירושה: מזונות מן העזבון. סעיפים 56-64 לחוק הירושה עוסקים במצב שבו שאיריו של המנוח זכאים לקבל מזונות מעזבונו מקום שהיו סמוכים על שולחנו, לרבות מהי בקשה לקביעת המזונות, מהם דרכי סיפוק המזונות ומה סדר העדיפויות בין הזכאים למזונות מן העזבון.
פרק חמישי לחוק הירושה: צו ירושה וצו קיום צוואה. סעיפים 65א.-76 לחוק הירושה עוסקים ברשם לענייני ירושה, בהצהרה על זכויות יורשים לפי דין או לפי צוואה באמצעות מתן צו ירושה או צו קיום צוואה, מתי תועבר מחלוקת בירושה לבית המשפט לענייני משפחה, מה תוכן צווי הירושה, הגנת רוכש בתום לב של נכס מנכסי העזבון, קיומו של מרשם ארצי של צווי ירושה וצווי קיום צוואה והחובה למסור צוואה לרשם לענייני ירושה לאחר פטירת המוריש.
פרק שישי לחוק הירושה: הנהלת העזבון וחלוקתו. סעיפים 77-134 לחוק הירושה עוסקים בסוגיות העולות מקיומו של העזבון לאחר פטירת המנוח והאופן שבו יחולק. בין היתר עוסקים סעיפים אלו בנושאים כגון: שמירת העזבון, מינוי מנהל עזבון זמני ומינוי מנהל עזבון קבוע, תפקידיו וסמכויותיו של מנהל העזבון, חלוקת העזבון על ידי מנהל עזבון או על ידי היורשים בעצמם, משק חקלאי והוראות מיוחדות לחלוקתו ליורשים על פי דין, סילוק חובות העזבון, אחריות היורשים לחובות העזבון וחלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם.
פרק שביעי לחוק הירושה: משפט בינלאומי פרטי. סעיפים 135-144 לחוק הירושה עוסקים בסוגיות העולות מענייני ירושה הנוגעים למי שאינו תושב ישראל אך הותיר נכסים בישראל, צוואות שנערכו בחו"ל לפי הדין הזר ושאלת המתח שבין החוק הישראלי לחוק הזר, תחולת דין חוץ על ענייני ירושה בישראל.
פרק שמיני לחוק הירושה: הוראות שונות. סעיפים 145-161 לחוק הירושה עוסקים במקרים מיוחדים של פרשנות הוראות חוק הירושה כגון במצב שבו קיים יורש יחיד, מיהו בית המשפט המוסמך לעיסוק בנושאי ירושה, אפוטרופוסות לענייני ירושה, שיפוט של בתי דין דתיים בנושאי ירושה, התקנת תקנות ירושה ותחילת תוקפו של החוק מיום פרסומו ברשומות.
ביקורת על חוק הירושה
ביקורת על חוק הירושה לא חסרה בקרב העוסקים בתחום. אמנם, מבנה חוק הירושה אמנם מאפשר בפועל התמצאות מהירה בנושאים ובסוגיות הנדרשות לדיון, אך כאמור, מבקריו של החוק מצביעים על חוסר אמיתי ומשמעותי בהגדרות ההופך את הדיונים בבית המשפט לדיונים הנסמכים בעיקר על פרשנותו של השופט היושב בדין, דבר המביא למדיניות משפטית בלתי אחידה ולפסיקה נוגדת ותוצאות שונות בנושאים בלתי ברורים שאינם מטופלים כיאות בחוק. בין היתר, ראוי במיוחד לציין לטעמנו את החולשה האינראטית בפרק שלישי לחוק, והאופן שבו מתוארים עילות התנגדות לצוואה כרשימה סגורה אשר מונעת הגשת התנגדויות בעילות אחרות חדשניות יותר ברוח הזמן, אשר אינן מופיעות בחוק, חרף העובדה שמבחינה אקדמית עילות אלו קיימות, בועטות ונדרשות לשם דיון אמיתי ובירור האמת. דוגמא מצויינת לנושא זה היא עילת תחרות בלתי הוגנת בין יורשים המבוססת על מערכת היחסים שבין היורשים ופעולותיו חסרות תום הלב של יורש אחד כלפי יורש אחר במטרה לנשלו מירושתו. עילה זו אינה מופיעה בחוק, ולא בכדי, מקום שהחוק כלל אינו עוסק במערכת היחסים שבין היורשים אלא רק במערכת היחסים שבין המוריש לבין היורש. עילה זו מהווה דוגמא מצויינת גם לחולשתו המובנית של סעיף 1 לחוק הירושה, אשר קובע כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו, ואינו מתייחס לכלל למהלכים שבהם מרוקן העזבון מתוכן עוד בימי חייו של המוריש או למצבים אחרים שבהם עבר העזבון בפועל לידי היורשים, חרף העובדה שהאדם עודו בחיים.
ירושה
ירושה אינה מוגדרת בחוק הירושה למרבה ההפתעה. סעיף 1 לחוק הירושה קובע, כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו, כך שמתוארת התוצאה בדמות עיקרון "הנפילה המיידית" ואולם, למרבה ההפתעה, אין בסעיף 1 לחוק הירושה הגדרה של המונח "ירושה". הלאקונה שב-סעיף 1 לחוק הירושה אמנם טופלה בפסיקת בתי המשפט אשר קבעה, כי יש לבצע הבחנה בין ירושה של מנוח לבין עיזבון של המנוח. נפסק, כי הירושה אינה הנכסים שהותיר אחריו המנוח, אלא עצם הזכות לקבל את הנכסים. זכות זו אינה חובה.לכן, היורש רשאי לסרב לירושה, בדרך של הסתלקות לפי סעיף 6 לחוק הירושה או בדרך של העברה נכסי העזבון לפי סעיף 7 לחוק הירושה. העובדה שהיורש רשאי להסתלק מזכות הירושה מלמדת אותנו כי אם עשה כן, הרי שמשמעות הסתלקותו היא, שכאילו מעולם לא ירש ומעולם לא היה יורש. יחד עם זאת, ראוי שוב להדגיש, כי לא ניתן להסתלק מנכסי ירושה מכיון שירושה היא זכות ולא נכס כלשהו, אלא רק מנכסי עיזבון, כעולה מהגדרת המנוחים, וכפי שסקרנו לעיל. קראו על הסתלקות מנכסי העיזבון.
עזבון
עזבון הוא כאמור, הנכסים, הזכויות והחובות שהותיר אחריו המנוח. לא כל נכסי המנוח שייכים לעזבונו. לדוגמא, סעיף 147 לחוק מפרט את הנכסים והזכויות שאינם בכלל העיזבון. להרחבה קרא כאן על עיזבון. כאמור, קיים הבדל בין עזבון לבין ירושה. אמרנו שהירושה היא הזכות לקבל את הנכסים שהותיר המנוח אחריו. נכסים אלו מכונים העזבון. משמע, ירושה הינה זכות ואילו עזבון הוא מכלול הנכסים שחוסים בצילה של אותה זכות. הלכה למעשה ירושה הינה גם חובה, שכן היורשים יורשים את זכויותיו של המנוח בנכסים כאמור אך גם את חובותיו של המנוח, עד לשווי נכסי העזבון. ראוי לציין, כי במסגרת הגדרת נכסי העזבון, אין מדובר רק בנכסי מקרקעין או מיטלטלין כגון חפצים יקרי ערך אלא גם נכסים ערטיליאיים כגון זכויות בקניין רוחני זכויות של שם טוב ומוניטין, זכויות בתאגיד בדמות מניות או אחזקות אחרות וכן זכויות כספיות. כך, ניתן להזקק גם לשאלת הזכויות בכספיו של המנוח בחשבון בנק המשותף לו ולאחר. להרחבה על כספים בחשבון בנק לאחר פטירת המנוח וסעיף אריכות ימים קראו כאן.
מוריש
מוריש הוא האדם המנוח אשר נכסי עזבונו מוענקים ליורשיו בהתאם לדין או לצוואה. כל אדם עשוי להיות מוריש, אף אם הינו פסול דין אך ההורשה במקרה שמדובר במוריש פסול דין תהא לפי הוראות החוק או לפי צוואה שנערכה בעת שהמוריש היה כשיר. לכן, רק בגיר הכשר לנשיאה בזכויות וחובות רשאי להוריש את רכושו בצוואה. הזכות לצוות בצוואה את רצונו האחרון של אדם כשיר לנשיאה בזכויות וחובות משפטיות היא אחת מזכויות היסוד, כזו הנחשבת לזכות המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. להרחבה על פסלות להוריש.
יורשים
יורש יכול להיות אדם או תאגיד (כגון חברה בע"מ או חברה בבעלות המדינה) ואף מי שטרם נולד, ובלבד שטרם חלפו 300 ימים מעת שהמוריש הלך לעולמו. סוגים נוספים של יורשים הם יורש אחר יורש ויורש במקום יורש. יורש נוסף הוא יורש על תנאי אשר יורש רק כאשר מתקיים תנאי או כאשר פוסק התנאי מלהתקיים. פסול לרשת הוא מי שהורשע בכך שהרג את המוריש במתכוון, ניסה לגרום למותו, העלים או השמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, זייף את צוואתו האחרונה או שתבע על פי צוואה מזויפת. פסילת יורש הינה מצב נדיר ביותר במשפטי הישראלי וראה להרחבה על פסילת יורש.
הגבלות על יורש
הגבלות על יורש או "חיובי יורש" מוסדרים בסעיף 45 לחוק הירושה כהוראת צוואה המגבילה את היורש לעשות כרצונו בנכסים שירש. חיוב יורש יכול ויהיה להימנע מהענקת נכסים שירש היורש במתנה לאחר או אפילו בהעברתו בתמורה, כאשר מטרת המוריש היא למנוע מצב שבו יגרע חלקו של היורש השני בעיזבון המוריש עם פטירתו של היורש הראשון. לא כל חיוב ולא כל תנאי שקבע המוריש תקפים. קיימים חיובים שאינם אכיפים, כגון בקשה מן היורשים שלא לריב. קרא כאן להרחבה על חיובי יורש.
מס ירושה
בישראל אין מס ירושה ולכן אין תשלום מיסים על העברת נכסים בעקבות ירושה. יחד עם זאת, במקרים רבים יש צורך בתכנון מס שכן בעת שמי מהיורשים יבקש לממש את הירושה, כגון בעת מכירת דירה שירש, יחול מס על המכירה.
מס עזבון
כאמור, מס ירושה אינו קיים בישראל אך במדינות אחרות מוטל מס עזבון, מס על שווי נכסי העזבון שיורש היורש מן המוריש, כך לדוגמא, מס עזבון קיים בארה"ב. אנו מציינים את הדבר מקום שיתכן ואדם שמקום מושבו בארה"ב מוריש מנכסיו בארה"ב לאזרח או תושב ישראלי, ואז בהחלט יתכן שיוטל מס על אותה ירושה. להרחבה על מס ירושה.
הסתלקות מירושה
מי שיורש את המנוח יכול להסתלק מהירושה. משמעות ההסתלקות מירושה היא כי היורש מוותר על זכויותיו בעזבון שירש מהמנוח. כלל יסוד להסתלקות הוא שהיא חייבת להתבצע לפני שהעזבון חולק. משמעותה של ההסתלקות היא כי מי שהסתלק, רואים אותו כמי שלא ירש מלכתחילה דבר. תנאי יסוד נוסף להסתלקות מירושה כדין הוא, כי היא חייבת להיות לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. הסתלקות לטובת אחרים אינה הסתלקות על פי דין. מי שמבקש לחזור בו מהסתלקותו מהירושה, רשאי לעתור לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לביטול הסתלקות, אך הכלל הוא כי הפה שאסר אינו הפה שהתיר, וביטול הסתלקות נחשב להליך משפטי קשה לביצוע. להרחבה על הבקשה להסתלקות מירושה.
עסקאות אסורות בירושה
עסקאות אסורות בירושה הן אותן עסקאות הנעשות בנכסי המוריש, כל עוד לא חולק העזבון, בניגוד להוראת חוק הירושה אשר אוסרת על עריכת עסקאות בירושה עתידה. נקבע כי הסכם בדבר ירושה של אדם או ויתור על ירושה שנעשו בחייו של המוריש – בטלים. גם מתנה שהוקנתה לאדם מתוך כוונה להעבירה למקבל המתנה לאחר פטירת האדם פסולה. ניתן להעניק נכסים לאחר המוות רק באמצעות צוואה. המבחן לכך שמדובר בעסקה אסורה בירושה מבוסס על כוונת הצדדים לעיסקה. היה והעסקה נועדה לנשל יורש מירושתו בעתיד, הרי שהיא בטלה. עסקה מותרת בירושה היא זו שבמסגרתה רשאי היורש, במסגרת הסכם שבכתב, להעביר את חלקו העתידי בעזבון אותו הוא צופה לקבל, כך שמדובר בהסכם המותנה בכך שציפיית היורש לרשת את המוריש אכן תתקיים. ראוי לציין, כי זכותו של היורש בנכס מסויים השייך לעזבון אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העזבון.
צו ירושה
בהעדר צוואה, הירושה תחולק בהתאם להוראות חוק הירושה. היורשים על פי דין הם קרובי המוריש על פי החוק: מי שהיה במות המוריש בן זוגו, ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם. על מנת לרשת על פי דין, יש להנפיק צו ירושה. לצורך הנפקת צו הירושה, יש לפנות לרשם לענייני ירושה, בבקשה למתן צו ירושה. להרחבה בנושא קרא כאן.
מעין צוואה
מעין צוואה אינה סוג של צוואה אלא מצב שבו הידוע או הידועה בציבור של המנוח זכאית לרשת את עזבונו כאילו היתה אישתו, בהתאם להוראות סעיף 55 לחוק הירושה. להרחבה על "מעין צוואה".
פסילת צוואה
ניתן לפסול את הצוואה על ידי הגשת התנגדות לצוואה. פסילת הצוואה משמעה שלא ינתן לצוואה תוקף. סעיף 39 לחוק הירושה קובע כי בהעדר מתן צו קיום צוואה, אין לצוואה כל תוקף, כך שפסילת הצוואה – משמעה שלא ינתן לצוואה תוקף. הדרך לפסילת צוואה היא באמצעות הגשת "התנגדות לקיום צו קיום צוואה" אשר מהווה תביעה לכל דבק ועניין.
צו קיום צוואה
ככל שהאדם השאיר צוואה אחריו, הרי שהעזבון יתחלק לפי ההוראות שנתן בצוואתו. על מנת ליתן תוקף חוקי לצוואה, יש לפנות לרשם לענייני ירושה ולבקש צו לקיום צוואה. מבנה חוק הירושה מלמד אותנו כי פרק חמיש לחוק עוסק בענייניו של צו קיום צוואה או צו ירושה, החל מסעיף 65א. לחוק. החוק קובע, כי אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו קיום צוואה. בחוק הישראלי קיימים 4 סוגי צוואות: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, צוואה שבעל פה. במסגרת הבקשה למתן צו לקיום צוואה, עותר אחד מהזוכים בצוואה לרשם להורות בצו שהצוואה בעלת תוקף ויש לקיימה. הבקשה תתייחס מטבע הדברים גם לסוג הצוואה שמבוקש לתת לה תוקף. במסגרת הליך מתן צו קיום צוואה, מפרסם הרשם לענייני ירושה בעיתונות את דבר הבקשה, על מנת לאפשר למי שמתנגד לצוואה להגיש לו התנגדות לצוואה. כמו כן, מוטלת על המבקש את צו קיום הצוואה החובה ליידע באמצעות הודעה כתובה את כל מי שמוזכר בצוואה כיורש, על כוונתו לבקש צו לקיום הצוואה.להרחבה בנושא הבקשה לצו קיום צוואה. לאחר שמוגשת בקשה לקיום צוואה, יכול מי שמתנגד לקיומה להגיש התנגדות לקיום צוואה. במקרה שכזה, יעביר הרשם לענייני ירושה את התיק כולו לבית המשפט לענייני משפחה לצורך דיון בהליך ההתנגדות לצוואה. אם כבר ניתן צו קיום צוואה, אין מנוס מהגשת בקשה לביטול צו קיום צוואה.
מנהל עזבון
כאשר נכסי העזבון רבים ודורשים ניהול ושמירה על ערכם עד למועד שבו יחולק העזבון ליורשים, ימונה מנהל עזבון. זהותו של מנהל העזבון נקבעת על ידי בית המשפט, אשר נותן צו למינוי מנהל עיזבון. ככל שכל היורשים מסכימים על זהותו של מנהל עזבון יכול גם הרשם לענייני ירושה למנות מנהל עזבון. קיים הבדל בין מנהל עזבון זמני ומנהל עזבון קבוע. הראשון ממונה במצב שבו טרם ניתן צו ירושה או צו לקיום צוואה, ומטרתו לשמור על הנכסים שבעזבון עד למועד החלוקה. לעומת זאת, מנהל עזבון קבוע ממונה לאחר שכבר ניתן צו ירושה או צו לקיום צוואה, ומטרתו לכנס את הנכסים, לשמור על ערכם, לממשם במידת הצורך ולחלקם ליורשים לפי הסדר שיתקבל על דעתם או על פי הוראת בית המשפט.
חלוקת העזבון
חלוקת העיזבון בחוק הירושה מופיעה בסעיף 77 לחוק בהתאם למבנה חוק הירושה שפורט לעיל. פרק שישי לחוק, העוסקת בהנהלת העזבון כאמור, מפרט כללים לגבי אופן ניהול העזבון, כינוס נכסי העזבון, מינוי מנהל עזבון או ניהול עצמי של היורשים וכמובן עוסק גם באופן שבו יחולק העיזבון במקרה שהמוריש לא השאיר בצוואתו הוראות מדויקות לגבי האופן שבו תחולק הירושה. לדוגמא, במקרה שהמנוח לא ציין את כל רכושו בצוואה, רכוש זה יתחלק בהתאם להוראות החלוקה על פי דין בחוק הירושה. להרחבה על נושא חלוקת העזבון.
משק חקלאי
חוק הירושה מסדיר גם הורשה של משק חקלאי לצאצאים, קובע הסדר של פיצוי אחים על העברת הזכויות למשק לבן ממשיך ומה ניתן ואסור לעשות בהורשה של משק חקלאי. לדוגמא, לא ניתן להוריש את המשק החקלאי לשני צאצאים אלא רק לאחד מהילדים, מי שמתאים לניהול היחידה החקלאית, בהסכמת האגודה השיתופית ובעל הקרקע, בדרך כלל – רשות מקרקעי ישראל. קרא כאן להרחבה על משק חקלאי והענקה בירושה.
משפט בינלאומי פרטי בחוק הירושה
חוק הירושה עוסק גם במשפט בינלאומי פרטי במסגרת סעיפים 135 לחוק הירושה עד סעיף 144 לחוק, מגדיר חוק הירושה את הכללים שמכוחם יחול על ירושת אדם שאינו תושב ישראל או צוואה שנערכה בחו"ל אך עוסקת גם בנכסים הנמצאים בארץ. ברירת הדין בחוק הירושה הישראלי היא על פי מקום מושבו של המוריש, המקום שבו נמצא מרכז חייו. חוק הירושה עוסק במסגרת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי גם בתחולת דין זר על הוראות המוריש הזר וכיצד יש לפעול במצב שבו נערכה צוואה בחו"ל לפי הוראות של חוקי ירושה זרים, לרבות כאלו הנוגדות את דיני הירושה בישראל.
