פסילת יורש
פסילת יורש או פסלות מלרשת מוסדרת בסעיף 5 לחוק הירושה, שם נקבעו פעולות חמורות שביצע היורש הפוטנציאלי, אשר פוסלות את אותו יורש ואלו המסייעים לו, מלרשת את המוריש, אף אם חוק הירושה או צוואת המנוח מונים אותו כיורש. עילת פסלית יורש מועלית חדשות לבקרים בהליכי התנגדות לצוואה.
פסילת יורש שרצח
חוק הירושה מאמץ את המימרה הידועה "הרצחת וגם ירשת" באופן מילולי נוקשה וקובע כי מי שרצח את המוריש אינו זכאי לרשת אותו.
תנאי סף לפסילת יורש הוא הרשעה של רוצח המוריש בבית משפט. בתי משפט כבר דילגו על חובת הרשעתו של היורש ברצח כאשר אין כל חולק על כך שהוא הרוצח. כך לדוגמא, במקרה שנידון בישראל, רצח בעל את אשתו והתאבד. בעקבות הטרגדיה התעורר סכסוך לגבי זהות היורש של האשה שנרצחה שהיתה בעלת זכויות בדירת מגורים. כאמור, הבעל שרצח, התאבד לאחר מכן, ועל כן לא הועמד לדין וממילא שלא הורשע ברצח אשתו, ועל כן, על פניו, הוא אינו פסול מירושה
בהעדר הרשעה. ומכיון שהבעל כבר אינו בין החיים, יורשים אותו הוריו. מנגד, עמדו אחיה של הנרצח שהינם יורשיה על פי דין. ההתמודדות על דירת המגורים הסתיימה בפסק דין הקובע כי האחים הם יורשיה של המנוחה, בשל השיקולים המוסריים הנלווים והחובה להביא לתוצאה צודקת, שכן לא יעלה על הדעת שעיזבון המנוחה שנרצחה יעבור למשפחתו של הרוצח, באופן שתצא נשכרת מהמעשה הנתעב שביצע.
למדנו איפוא כי אין צורך תמיד בהרשעת אדם ברצח המוריש בכדי לפסול אותו מירושה, אך יחד עם זאת מדובר במקרה חריג במיוחד.
ניסיון היורש לרצח המוריש
במקרה והיורש ניסה לרצוח את המוריש, אך נכשל, והורשע בדין, הוא יפסל מלרשת, ואולם היה והמוריש סלח או מחל למי שניסה לרצוח אותו, אזי לא יפסל מלרשת ובלבד שהמוריש מחל ליורש בכתב על ידי עשיית צוואה מאוחרת לטובתו. המחילה צריך שתעשה באופן מפורש כך שיהיה ברור כי המוריש סלח למי שניסה לרצוח אותו, ואין בליבו עליו עוד.
פסילת יורש שמעורב בהריגת המוריש
הריגה היא המתה שלא במתכוון. האם מי שהרג את המוריש זכאי לרשת אותו, גם אם הריגתו נעשתה שלא בכוונה? הניסיון מלמד כי בית המשפט קובע בכל תיק לגופו ואין נוסחה חד משמעית הצופה את פסק הדין.
בתיק ע"ז 2321-05 בבית משפט לענייני משפחה בחיפה נדון מקרה שבו הורשעה אם בהריגת בתה התינוקת. המחלוקת נסבה על העובדה שההרשעה היא בגין הריגה, והריגה אינה משום המתה שיש בה כוונה. סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי היורש שיפסל מירושה הוא מי שהתכוון להרוג את המוריש, ולאו דווקא מי שהרג אותו בשגגה או ללא כונה תחילה. בהתאם פסק בית המשפט, כי האם הינה יורשת של בתה התינוקת.מנגד, בפרשת בולדו קבע בית המשפט, כי אדם שהמית את אמו שלא במתכוון והתאבד לאחר מכן, לא יזכה בחלקו בעיזבון האם, על פי צוואתה, מכיון שביצוע הוראה זו הינו בלתי מוסרי.
ברור איפוא, כי בכל מקרה, בית המשפט בוחן את השאלה המוסרית לאמור – האם צודק כי המעורב בהריגתו של המוריש יזכה בחלקו בעיזבון.
יורש פסול בשל מעורבות בזיופה של צוואה
מי שהורשע בזיוף צוואה יפסל מלרשת. זיוף צוואה יכול ויהיה זיוף של תוכן הצוואה באופן שישתמע כי המצווה רשם הוראות כאשר האמת היא שלא נרשמו הוראות שכאלו, וזיוף חתימתו של המנוח על גבי הצוואה, באופן שיראה כאילו המנוח חתם על הצוואה כראיה לכך שזהו רצונו האחרון.
ראשית ראיה לזיוף יכולה להיות כגון סטייה חריפה מחתימתו הרגילה של המוריש, כתב יד המנוסח באופן שאינו תואם לסגנונו של המוריש בכתיבתו, עריכת סעיפים בצוואה הנוגדים את עמדותיו של המנוח, כפי שנודעו בקרב בני משפחתו וידידיו.
ראוי להבדיל בין חשיפת זיופה של הצוואה לבין חשיפת זהותו של מזייף הצוואה.
עצם זיופה של הצוואה ניתן להוכחה על ידי חוות דעת מומחה של בית משפט לענייני משפחה. מקום שלא ניתן להגיש חוות דעת עצמאית להוכחת הזיוף בבית המשפט, דרך המלך היא בהגשת בקשה למינוי מומחה לזיוף צוואה, על מנת שיערוך חוות דעת. אך ורק אם סירב בימ"ש למנות מומחה מטעמו לבדיקת הזיוף, כי אז ניתן להגיש חוות דעת מטעם מומחה של בעל דין, בנושא זיוף צוואה.
בית המשפט ימנה מומחה לגרפולוגיה שיבחר מתוך פנקס המומחים, אשר יודע להציג הערכה מקצועית בשאלה האם כתב היד המופיע בצוואה הינו כתב יד של המנוח או אם המנוח אכן חתום על הצוואה. חוות דעת המומחה תציג בפני בית המשפט מסקנות ותתייחס לרמת וודאותן. ככל שמסקנות המומחה מטעם בית המשפט ודאיות וחד משמעיות יותר, כך תגדל משקלה של חוות הדעת בהכרעה בשאלת הזיוף. ייצוג של עורך דין ירושה מנוסה עשוי לשנות את התוצאה ביחס לשאלת הזיוף בפסק הדין.
הסתרת צוואה
סעיף 395 לחוק העונשין קובע, כי מי שמסתיר צוואה בכוונה להונות, בין שהמצווה חי ובין שהלך לעולמו, דינו מאסר. דומה כי הסתרת צוואה על מנת לחסוך בבעיות שעשויות להיווצר כתוצאה מהגשתה לקיום, אינה כה נדירה, חרף חומרת הדברים. על פי הדין הישראלי, מי שמסתיר צוואה, נפסל מלרשת.
לדוגמא, כאשר ידוע לאדם על קיומן של שתי צוואות, הוא אינו רשאי להגיש את הצוואה המוקדמת בלבד, ולהעלים את הצוואה המאוחרת, רק מפני שהוראותיה של הצוואה המוקדמת מתאימות לו יותר. פעולה שכזו הינה בגדר עבירה פלילית. כך הם פני הדברים גם כאשר כל היורשים מעוניינים להסדיר ביניהם את חלוקת העיזבון, ועל כן מחליטים שלא להגיש צוואה לקיום. בדרך כלל היורשים אינם מודעים לכך שניתן להגיש את הצוואה לקיום, ובד בבד להגיש הסכם בין יורשים לחלוקת העיזבון.
היזק לצוואה
היזק לצוואה הינו עבירה על פי חוק העונשין הישראלי ומשמעותו היא השמדתה של הצוואה או פגיעה בה באופן שנהרסה. השאלה אם היזק לצוואה פוסל יורש מלרשת היא שאלה שתיבחן בכל מקרה לגופו, במיוחד אם השמדת הצוואה על ידי היורש נערכה במטרה להביא לכך שצוואה אחרת או הוראות ירושה על פי דין יאכפו.
הווה אומר, קיימת משמעות מיוחדת לשאלת הכוונה שמאחורי פעולה ההיזק לצוואה. אם מדובר בפעולה מכוונת שיש בה כדי לתמוך בפגיעה בקיום רצונו האחרון של המנוח, אזי סביר לצפות כי בית המשפט יקח נסיבות אלו בחשבון לעניין פסלות היורש מלרשת, ככל שהורשע כאמור.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב-יפו 6520206
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מפני התנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה. .
