מדובר בצוואה בהתאם לסעיף 23 לחוק הירושה, מסגרתה רואה עצמו המצווה כעומד בפני המוות ובשל הנסיבות הדוחקות אומר את רצונו האחרון בעל פה בפני שני עדים המבינים את לשונו. אלו הם רכיבי היסוד. הפסיקה קבעה בפרשת אקשטיין, בהתייחס לפרשנות הוראת סעיף 25 לחוק הירושה, כי לא נדרש שאמיתות צוואה בעל פה תוכח מעבר לספק סביר, אלא שלא יהיה לבית-המשפט בכלל ספק באמיתות הצוואה[i]. מכאן, שהנטל להוכיח קיומה של הצוואה שבעל פה, על תנאיה, כבד מזה הנדרש במשפט אזרחי רגיל, ואין בית המשפט מסתפק במאזן ההסתברויות ואף למעלה מכך, אלא דורש הוכחה שהיא מוחלטת או כמעט מוחלטת. נטל זה נגזר מעוצמתה של הצוואה שבעל פה, שכן נפסק בהלכת קניג שבהתבסס על דברים שבעל פה, ניתן תוקף לרצונו של המנוח, כאילו נעשו על פי כל דיני הקניין[ii]. עקרון זה מבוסס הלכה למעשה על המשפט העברי, ועל דברי חז"ל בתלמוד הבבלי "קיימא לן, דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו"[iii], כמו גם על פסיקת הרמב"ם[iv] אשר ביצע אנלוגיה בין דיני המתנה לדיני הזכייה בירושה.

נטל השכנוע במסגרת צוואה בעל פה

על הטוען לקיומה של צוואה בעל פה מוטל נטל השכנוע להוכיח את קיומה באמצעות עמידה בחמישה מבחני משנה כנפסק בהלכת בורהאן[v]: להוכיח שהמצווה היה שכיב מרע או מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות; אמירת דברי הצוואה בפני שני עדים המבינים שפת המצווה; רישום זכרון דברים ע"י העדים וחתימה עליו; הפקדת זכרון הדברים בבימ"ש; על הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. יש להוסיף את הדרישה ל'גמירת דעת'. בפרשת רכאב נקבע כי עמידה ב-5 התנאים שלעיל מאפשרת לבית המשפט לקבל את טענת המבקש להוכיחה[vi], לו השתכנע, בנוסף לתנאים אלו, כי הינה משקפת את רצונו האמת האחרון של המנוח, אלא שבפרשת יעקובוביץ הוספה גם הדרישה להוכחת גמירות דעתו של המנוח[vii], ובכך עוגנו לתוך הצוואה עקרונות מתחום דיני החוזים, כפי שמצאו דרכם בפסיקת בית המשפט העליון.

מועד ההפקדה של הוראות הצוואה שבעל פה

בעיה שהוכרה בפסיקת בתי המשפט היא בהעדר קיומה של סמיכות זמנים בין מועד עריכת צוואה בעל פה, למועד רישומה והפקדתה בבתי המשפט. בתי המשפט חזרו וקבעו בפרשות קהא ופיק, כי איחור קצר, אף של חודשיים[viii] ואפילו של כחודש ימים[ix], מהווה הפרה של תנאי סעיף 23 לחוק הירושה. אמנם, במקרה שבו העדים לצוואה, שעליהם מוטלת כאמור החובה ברישום, חתימה והפקדה של הצוואה, לא ידעו על הוראות החוק, נקבע בפרשת בוראהן כי אין האיחור מלמד על אי אמיתות הצוואה, אך בנשימה אחת הוסיף בית המשפט שאף במקרה שכזה, אין להתעלם מהפרת הוראת הסעיף, שכן לאור העובדה שאנשים מן הישוב יודעים שצוואה היא עניין המחייב תיעוד, נותרה שאלה תלויה באויר לנוכח אי הרישום בסמיכות הנדרשת. עניין מעורפל שכזה עשוי להביא לכשלון הוכחת הצוואה שבעל פה, לנוכח החובה להוכיח באופן מוחלט את אמיתותה.

נסיבות עריכת צוואת שכיב מרע

שאלה נוספת שעולה במקרים של צוואה בעל פה היא כיצד להוכיח כי המנוח ראה עצמו כעומד בפני המוות המתקרב. קיים הבדל בין תפיסה אוביקטיבית הנסמכת על תיעוד רפואי, לפיו היה ידוע כי המצווה עומד בפני מותו, ותפיסה סוביקטיבית של מצב הדברים, במסגרתה מאמין המצווה, כי הוא עומד בפני מותו, אף שבפועל, יתכן שאין כל אינדיקציה לכך. עדות אמינה של עדי הצוואה בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה, בשילוב עם הנסיבות העובדתיות שברקע לעריכת המסמך (לדוגמא, גיל מופלג וידיעת המצווה בדבר מחלתו הקשה, ידיעתו בדבר מצבו הרפואי ועתידו, בעתות מלחמה בשעת קרב), עשויה לפתור את העמידה בתנאי זה, אם וככל שתוכח גמירות דעתו בהקשר להוראות הצוואה, כאמור.

קראו עוד: צוואה בפני רשות
קראו עוד: צוואה בכתב יד

מקורות מידע על צוואה בעל פה

[i] ע"א 430/73 לאה ודוד אקשטיין נ' אפרים כהן, פ"ד כח(2) 432, 435

[ii] ד"נ 40/80 פאול קניג נ' יהושע כהן, פ"ד לו(3) 701, 737-733

[iii] בבלי, גיטין, יג ע"א

[iv] רמב"ם, זכיה ומתנה, ח', ב'

[v] ע"א  9636/05 בורהאן סובחי יעקוב ברגות נ' זוהיר ברגות-נצרת, פורסם במאגרי המידע

[vi] ע"א 436/01 רכאב נ' רכאב, פ"ד נח(6)913, 923-922

[vii] ע"א 88/88 אווה יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 69, 72

[viii] ע"א 631/88 חנה קהא נ' שלום לוי, פ"ד מד(3) 324

[ix] ע"א 580/84 היועץ המשפטי לממשלה נ' שמואל  פיק, פ"ד מב(2)  703

זקוקים לשירותי עורך דין צוואה וירושה? מעוניינים בפרטים נוספים על צוואה בעל פה? השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם