מטרת החקירה הנגדית בתיקי ירושה אינה “להפיל” עדים או לתפוס שקר, אלא למיין את העדות לפי משקלה הראייתי. חקירה טובה בוחנת מקור ידיעה, מעגנת זמן ומקום, ומפרידה בין עובדות לפרשנות – כדי לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות של צוואה, ירושה ומתנה על בסיס ראיות מדויקות
מה מטרת החקירה הנגדית בתיקי ירושה?
לסווג את העדות: ידיעה אישית / עדות שמיעה / פרשנות / הנחה.
לעגן גרסה בזמן ובמקום: מתי, איפה, מי נכח, מה בדיוק נאמר.
לבודד עובדות מהתרשמות: מה העד ראה מול מה שהוא “מבין” שקרה.
להבליט פגמים ראייתיים גם בלי להוכיח שקר: סתירות, חסרים, אי-דיוקים.
לספק לבית המשפט בסיס להכרעה בשאלות כשירות, השפעה בלתי הוגנת, וגמירות דעת.
מהם עקרונות היסוד בחקירה נגדית בסכסוכי ירושה?
עורך דין שמתכונן לחקירה נגדית צריך לזכור שהחקירה הנגדית אינה ניסיון להוכיח שהעד משקר:
– המטרה של חקירה נגדית בתיקי ירושה אינה להוכיח שקר, אלא למיין עדות לפי משקלה הראייתי.
– החקירה הנגדית מיועדת לבית המשפט, לא לעד.
– עד שאינו מדויק אינו בהכרח משקר – הוא לעיתים פשוט טועה, מפרש או מוטה רגשית.
– שליטה בציר הזמן חשובה יותר מעימות עם העד.
איך מתכננים חקירה נגדית בסכסוכי ירושה?
חקירה נגדית בסכסוכי ירושה: איך מכריעים תיקי צוואות ומתנות בלי “להפיל” עדים: חקירה נגדית היא לב ההליך בתיקי ירושה. לא כתב הטענות, לא הסיכומים – אלא הרגע שבו העד נדרש להסביר מה הוא באמת יודע, איך הוא יודע, ומתי הוא יודע. בבית המשפט לענייני משפחה, ובפרט בהתנגדויות לצוואה ותביעות לביטול מתנה במשפחה, החקירה הנגדית אינה בהכרח זירה דרמטית אלא מנגנון דיוק ואולי נכון יהיה להגדירה כמנגנון שמטרתו להצר (מלשון הצרה) את רוחב היריעה ולמקד את בית המשפט בעיקר. לא בכדי שנהוג לומר כי החקירה הנגדית היא הכלי שבאמצעותו בית המשפט מברר מה באמת קרה – ומה העד באמת ראה או שמע. המאמר שבפנינו עוסק בשאלה אחת: איך חקירה נגדית, כשהיא מנוהלת נכון, מייצרת יתרון ראייתי שמכריע תיקים בנושאי צוואות, ירושה ומתנה – גם בלי “להפיל” אף עד. במסגרת המאמר נדון בסוגיות הבאות: למה חקירה נגדית בתיקי ירושה, צוואה ומתנה שונה מכל הליך משפטי אחר? מהם שלושת עמודי התווך של חקירה נגדית טובה, מהן טכניקות החקירה הנגדית העיקריו ומהן הטעויות הנפוצות בחקירה נגדית בתיקי ירושה.
מדוע חקירה נגדית בסכסוכי ירושה שונה מהליך אזרחי רגיל?
בניגוד להליך אזרחי רגיל, תיקי ירושה מתנהלים בתוך מרקם משפחתי. מרבית העדים לא הגיעו מהרחוב – הם מגיעים מסביבת המנוח, מתוך מערכת יחסים שהתפתחה לאורך שנים ומתוך קירבה אישית, וזה משנה הכול.
העדים הם בני משפחה, שכנים, חברים ולעיתים אנשי מקצוע. הם לא צד להסכם מסחרי ולא עברו הכשרה לעדות. בדרך כלל גם אין להם ניסיון בהופעה בבית משפט והמעמד גורם להם להתרגשות. העדים מדברים מתוך זיכרון רגשי, מתוך נאמנות לאחד הצדדים, ומתוך תמונת עולם שלהם על מה שהיה “נכון” לעשות עם העיזבון.
מניסיוני, רוב העדים אינם משקרים, במיוחד אותם עדים שאין להם אינטרס שלא לומר אמת. זו נקודה קריטית שעורכי דין רבים מפספסים. עד שמספר גרסה לא מדויקת אינו בהכרח משקר – הוא מאמין במה שהוא אומר. הוא פשוט טועה, או מערבב, או מפרש או אולי, לכל היותר, מוטה מתוך נאמנות לצד אחד להליך. התפקיד שלנו כעורכי דין אינו לחשוף שקר או תרמית, אלא להראות לבית המשפט היכן העדות נשענת על קרקע יציבה והיכן היא מרחפת באוויר ולכן משקלה אפסי. אין זה אומר, שעל עורך הדין לחייך בנחת, כאשר מתברר לו שעד שהוא חוקר אינו מהימן באופן בוטה ממש. במצב מסוג זה, חובה על עורך הדין המייצג לחשוף את פרצופו האמיתי של העד הבדאי, ולהראות לבית המשפט את מהימנותו האפסית, בכדי למנוע כל סיכוי להשפעה על דעת בימ”ש באמצעות בדיות.
עוד למדתי, כי רוב העדים כן מערבבים בין עובדות, רגשות, פרשנות ושמועה. דודה שמספרת “הוא תמיד אמר שהדירה תהיה שלי” – מה בדיוק היא מתארת? שיחה ספציפית? רושם כללי? משהו ששמעה מאחר? או משהו שהיא מרגישה שהיה צריך לקרות? כל אחת מהאפשרויות האלה מייצרת משקל ראייתי שונה לחלוטין והניסיון מלמד, כי בדיקה מעמיקה של הנושא באמצעות שאלות מדריכות בחקירה נגדית, מובילה בדרך כלל לתוצאות מעולות בהקשר לחשיפת האמת. מה שמתברר, מניסיוני, במרבית המקרים הוא, שהדודה חושבת שלהעניק את דירת המנוח לצד אחד לסכסוך הוא הדבר המוסרי והנכון לעשות, אך דעתה כלל אינה נשענת על מה ששמעה מהמנוח אלא על מה ששמעה מאותו הצד שמעוניין לזכות בדירה. מקרה הדודה הוא מקרה אמיתי שהתמודדתי איתו בהליך התנגדות לצוואה. באותו מקרה, הדודה היתה כה משוכנעת בצדקת אמונתה, על בסיס מה ששמעה מאחד הצדדים להליך, שהיא גם בחרה להעיד כי המנוח היה כשיר לחלוטין לדעתה, ו-ל”שכוח” שידעה, כי המנוח היה בטיפול פסיכיאטרי במשך שנים רבות. הדודה נאלצה להתמודד עם מהלכי ההסתרה שלה, כאשר עומתה עם העובדה שהמנוח כלל לא זכר שהיא קיימת, למרות שהיתה בקשר שוטף עימו.
לסיכום, למרות שקיים אפקט דרמטי משמעותי לחשיפת העד כמי שאינו אומר אמת, חשוב לזכור, כי המטרה של חקירה נגדית בתיקי ירושה אינה להוכיח בהכרח שקר. המטרה הראשונית היא למיין את העדות לפי משקל ראייתי: מהי ידיעה אישית, מהי עדות שמיעה, מהי פרשנות בדיעבד של העד, ומהו אותו נרטיב רגשי שהעד בנה לעצמו, לעיתים בסיוע הצד שכנגד, ועל בסיסו הוא עומד ומעיד. הדגשת נתונים אלו מסייעת לבית המשפט לקדם את בירור התיק ולגבש מסקנות ביחס לתוצאת פסק הדין.
איך חקירה נגדית מייצרת יתרון ראייתי גם בלי חשיפת שקר?
הליכי התנגדות לצוואה, ביטול צו קיום צוואה או ביטול הסכם מתנה מתמקדים בסוגיות מאד מצומצמות: נסיבות עריכת המסמך, אומד דעת, גמירות דעת, קיומה של השפעה על המצווה/מעניק המתנה וכן סוגיות משפטיות כגון עילת הטעות (ראו גם טעות בצוואה). חקירה נגדית שחושפת פגמים ברורים, עשויה להוביל לניצחון בתיק, אפילו אם העד לא נתפס באי אמירת אמת. לדוגמא: בתיק שבו ייצגתי, הראתי שהעדים לצוואה לא הבינו ולא קיימו את תפקידם על פי חוק הירושה. במצב זה, נפסלה הצוואה, למרות שעדת הצוואה אמרה אמת. הבעיה בעדותה היתה – שהיא לא היתה מודעת למשמעות של דבריה. מקרים מעין אלו אינם נדירים, אם אתם מסוגלים להפגין שליטה משפטית מעולה בסוגיות העומדות על הפרק, בזמן אמת. לדוגמא, בתיק אחר שבו ייצגתי, בוטלה צוואה שנערכה על ידי נוטריון, למרות שבית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע במפורש, כי הוא מאמין שהצוואה משקפת את רצונו של המצווה, אך במצב שבו הוכח כי הצוואה לא הובאה לנוטריון על ידי המצווה, הם נאלצים לפסול אותה על פי הוראות חוק הירושה. גם במקרה זה, העדים לא שיקרו, אלא סיפרו את האמת, ואולם האמת משקפת עילת פסילת הצוואה.
שלושת עמודי התווך של חקירה נגדית טובה בתיקי ירושה
1. שליטה מוחלטת בחומר
עד מתקשה לעמוד מול חקירה נגדית טובה ויעילה, לא משום שהחוקר “חזק ממנו”, אלא משום שהחוקר מכיר את התיק טוב ממנו. זה נשמע טריוויאלי, אבל זו הטעות הנפוצה ביותר שאני רואה. העדר שליטה בחומר החקירה מוביל בהכרח לשאלות פתוחות, נאומים, התנצחויות, והתוצאה היא יעילות נמוכה משמעותית דווקא בחקירה הנגדית, הליך שבו ניתן להשיג הישגים כבירים.
החוקר מכיר את המסמכים טוב מהעד. לפני שאני ניגש לחקירה, אני יודע בדיוק איפה כל מסמך, מה התאריך שלו, ומה הוא אומר. אני מגיע לחקירה במצב שבו אני מסוגל לצטט לעד מתוך הראיות, אפילו מבלי לעיין בראיות. רמת השליטה הזו משפיעה על העד בצורה משמעותית. העד מבין, שעומד מולו חוקר ששולט בעובדות, והדבר משפיע על ביטחונו העצמי והאופן שבו הוא מציג את הטענות. כשהעד אומר לי “אני חתמתי על זה ב-2019”, אני יודע מיד אם זה נכון או לא. ראוי לציין, כי השליטה הזו מניבה יתרון נוסף – היא מראה לבית המשפט שאני, כעורך דין חוקר, יודע היטב על מה אני מדבר, ושהעד לא תמיד יודע. כאשר בית המשפט מתרשם שהחקירה לא נועדה להשחית זמן, אלא שהחוקר יודע את המטרה ומתקדם לכיוונה, הוא מאפשר גמישות גדולה יותר בזמן חקירה ובהתרת שאלות שאינן בהכרח שאלות שמתאימות לחקירה. היד פתוחה יותר, כי בית המשפט מבין שאני לעיתים חותר להגיע לחשיפת עובדה רלוונטית, כאשר בדרך אני “עובר” דרך נושאים פחות קשורים לנסיבות עריכת הצוואה.
החוקר שולט בציר הזמן טוב מהעד. בתיקי ירושה, ציר הזמן הוא הכול. מתי המנוח חלה? מתי נחתמה הצוואה? מתי בדיוק התקיימה אותה שיחה שהעד מספר עליה? מתי הגיע עורך הדין לביתו של המצווה כדי לערוך את הצוואה, וכמה פעמים זה קרה. עדים רבים מתקשים לעגן את הזיכרונות שלהם בזמן מדויק, ושליטה בציר הזמן מאפשרת לחשוף את זה. ברגע שהצלחתם כחוקרים לערער את העד הבטוח בעצמו ביחס לגירסתו מבחינת מהלך הזמנים, צפים הספקות. כאשר אדם מצוי בספק, התגובות שלו ינוסחו באופן זהיר יותר, וביטחונו העצמי בטענותיו יקטן. מצב שבו חקירה נגדית מערערת את ביטחונו של העד, הוא מצב מעולה עבור החוקר שכן משקל העדות נופל משמעותית.
החוקר יודע מראש אילו תשובות אינן מסייעות לעד. אני לא שואל שאלה בלי לדעת לאן היא מובילה. אם העד יענה A – זה עוזר לי. אם הוא יענה B – זה גם עוזר לי, מסיבה אחרת. לשיטתי, חקירה נגדית טובה אינה הימור – היא מהלך שמתוכנן מראש. מתי תכננתי? עוד כשכתבתי את כתב הטענות. זוהי גישה אסטרטגית שדורש תכנון מראש. אמנם, קיימת תיזה הפוכה, הגורסת כי שאלות פתוחות יובילו לתוצאות טובות. מניסיוני, הגישה הזו פותחה על ידי מי שמגיע לחקירות לא מוכן ובלית ברירה הוא “יורה באוויר” ומקווה שמשהו יפגע. יחד עם זאת, אינני פוסל גם טקטיקה של שאלות פתוחות, ולעיתים אני משתמש גם במהלך מסוג זה, אך זאת רק לאחר שהתכוננתי לכל סוגי התשובות שאני עשוי לקבל על “שאלה פתוחה”. בנוסף, נכון להשתמש בשאלות פתוחות, כאשר השאלות הסגורות לא מניבות תוצאות טובות. מסתבר, כי שינוי הטקטיקה ביחס לאופן השאלה ותוכנה, עשוי להוביל גם להפתעות חיוביות, במיוחד מול עד שמפגין ביטחון רב בתגובות, למרות כל הניסיונות לפגוע באמינותו. מעטים העדים, שמסוגלים לעמוד בצורה טובה גם בשאלות פתוחות וגם בשאלות סגורות. עדים שעונים בביטחון רב על שאלה מתריסה של כן או לא, יתקשו בדרך כלל, להציג גירסה קוהרנטית המבוססת על כל הפרטים הידועים ויסתבכו. במצבים אחרים, אני משתמש בשאלות פתוחות לצורך צמצום חזית העדות, כפי שאפרט להלן.
2. צמצום הדרגתי של מרחב התשובות
חקירה טובה אינה עימות ובית המשפט מתנגד לעימות. החקירה היעילה היא תהליך של צמצום חזית הטענות. המטרה שלי היא למקד את העד בעיקר העיקרים ולמנוע ממנו לנאום את משנתו מול בימ”ש, גם כי חבל על הזמן היקר שהוקצב לי לחקירה, וגם מכיון שאני לא רוצה להסחף ממוקד העניין.
מהכללי לפרטי. יש לשקול בתחילת הדרך שאלות פתוחות ורחבות כגון “ספר לי על הקשר שלך עם המנוח” – ואז לצמצם בהדרגה. כל שאלה מכניסה את העד לתוך מסגרת צרה יותר, עד שהוא נשאר עם מעט מאוד מרחב תמרון. האם זה תמיד עובד? יש לשיטה הזו גם חסרונות. לדוגמא, היא פותחת פתח לעד להתחיל לנאום לבית המשפט, באופן שמונע מהחוקר לשלוט בקצב החקירה. זהו מצב של אובדן שליטה שמוטב שלא יתרחש.
מהתחושתי לעובדתי. בדרך כלל החקירה מתמקדת בעובדות, אבל האמת היא, שעדים (ובני אדם בכלל) אוהבים לדבר על מה שהם הרגישו, מה הייתה האווירה, מה היה “ברור” לכולם. החקירה הנגדית הטובה לא מתחילה מעובדות, אלא מובילה אותם מהתחושות שלהם לעובדות: מתי בדיוק? איפה? מי עוד היה שם? מה בדיוק נאמר? התנועה הזו, מתחושה לעובדה, חושפת לעיתים קרובות שהעדות נשענת על הרבה פחות ממה שנראה. התהליך שבו מתבקש העד לתאר את התחושות יוצר אצלו ואצל השומע נרטיב (סיפור), וזהו מצב שמקשה על העד שמבקש לשקר בעדותו, לבנות גירסה עובדתית קוהרנטית. העד פשוט מוצף בכמות אדירה של מידע, שהוא עצמו מייצר והוא מתקשה לעבד בזמן אמת את כל הנתונים. במונחים פרקטיים, תיאור רציף של אווירה ותחושות מייצר עומס קוגניטיבי על עד – וקשה יותר להחזיק גרסה קוהרנטית בלי פרטים מדויקים.
מוודאות להגבלה. הצלחה בחקירה הנגדית היא עניין של יחסיות. החקירה המוצלחת ביותר היא זו שמביאה עדות שתומכת בגירסת הלקוח של עו”ד החוקר. אחריה, חקירה שמוכיחה שהעד לא אמר אמת כך שגירסת הצד שכנגד נפגעה קשות. חקירה שמציפה הסתייגויות וחוסר ביטחון נחשבת גם היא חקירה מוצלחת, גם אם לא דרמטית. הניסיון מלמד, שקשה מאד לסיים חקירה נגדית בצורה מושלמת. בדרך כלל, העדות תיפגע, אך השאלה האמיתית היא מה משקל הפגיעה.
3. פנייה לבית המשפט, לא לעד
זו אולי הנקודה החשובה ביותר, והיא נשכחת לעיתים קרובות. החקירה אינה מיועדת לשכנע את העד או להתווכח איתו. העד לא ישנה את דעתו, ואני לא מצפה שישנה. החקירה מיועדת לאפשר לבית המשפט לראות לבד היכן העדות חזקה והיכן היא חלשה. לכן, אני משתדל שלא להתווכח ולא להתנצח עם העד. אני לא מנסה לגרום לו להודות שהוא טועה. אני שואל שאלות שמאפשרות לבית המשפט להסיק את המסקנות לבד. זו גישה שונה לחלוטין – גישה שדורשת ריסון, סבלנות, ואמון ביכולת של בית המשפט להבין. האם זה אפשרי תמיד? לא. לעיתים מופיעים עדים מוכשרים במיוחד בהתמודדות מול החקירה, והם מהווים אתגר אמיתי לעו”ד החוקר.
שש טכניקות חקירה נגדית מעשיות לתיקי ירושה
1. שאלת המקור – “איך אתה יודע?”
זו השאלה הבסיסית ביותר, והיא כמעט תמיד מניבה תוצאות. כשעד אומר משהו, אני שואל: “איך אתה יודע את זה?” התשובה חושפת מיד אם מדובר בידיעה אישית, שמיעה, או הנחה. בעיקרון, השאלה הלא נכונה היא “למה זה קרה?”, שאלה שמובילה בהכרח להסבר אמין, בדרך כלל, שממנו העד יוצא עם נקודות חיוביות.
דוגמה מעשית: עד מעיד שהמנוח “רצה להוריש הכול לבן הבכור”. אני שואל: “איך אתה יודע שזה מה שהוא רצה?” התשובה עשויה להיות: “הוא אמר לי” (ידיעה ישירה), “ככה זה במשפחה שלנו” (הנחה תרבותית), או “כולם ידעו” (שמועה). כל תשובה מייצרת משקל ראייתי שונה.
2. עיגון בזמן ובמקום
עדות שאינה מעוגנת בזמן ובמקום ספציפיים מאבדת ממשקלה. אני תמיד דורש פרטים: מתי הייתה השיחה? איפה? מי עוד היה נוכח? עדים רבים מתקשים לספק פרטים אלה, ובית המשפט רואה את זה. זה פוגע בהכרח במשקל העדות.
דוגמה מעשית: עד מספר על שיחה עם המנוח. אני שואל: “מתי הייתה השיחה הזו?” אם התשובה היא “לפני כמה שנים”, אני ממשיך: “לפני הפעולה? אחרי? באיזו שנה? באיזו עונה?” הצמצום ההדרגתי חושף את גבולות הזיכרון. במקרים מסויימים הוא גם יכול לפגוע במהימנות של העד.
3. הפרדה בין צפייה לפרשנות
עדים נוטים לערבב בין מה שהם ראו למה שהם חושבים שזה אומר. החקירה הנגדית הטובה מפרידה בין השניים.
דוגמה מעשית: עד מעיד ש”המנוח לא היה בקשר עם הבת שלו”. אני שואל: “מה בדיוק ראית שגורם לך לומר את זה?”. העד עשוי להודות שהוא לא ראה, אלא הסיק מסקנה מדברי המנוח, אך מצד שני, ייתכן שהעד יעיד שראה שהם לא מדברים באירוע משפחתי אחד – וזה שונה מאוד מ”לא היו בקשר”. תשובה טובה יותר תהיה, שהעד שמע זאת מאדם שלישי, שאז מדובר בעדות מפי השמועה שמשקלה אפסי.
4. שימוש במסמכים ככלי
מסמכים הם בעלי הברית הטובים ביותר של החוקר. הם לא משנים את הגרסה, הם לא שוכחים, והם קשים לערעור.
דוגמה מעשית: עד טוען שהמנוח “לא היה מסוגל” לנהל את ענייניו בתקופה מסוימת. אני מציג מסמכים מאותה תקופה – חוזים שחתם, הוראות שנתן לבנק, מכתבים שכתב. המסמכים מדברים בעד עצמם. העד יתקשה להתמודד מול הכתב ובתגובה יאלץ לשנות את גירסתו או להסביר אותה באופן שפוגע באמינותו.
5. שאלות סגורות בנושאים קריטיים
בנקודות המפתח, אני עובר לשאלות סגורות שדורשות תשובה של כן או לא. זה מונע מהעד לחמוק לפרטים לא רלוונטיים אבל העוצמה האמיתית בשאלות כאלו נשענת על אלגוריתמים שאני מתכנן מראש, אשר צופים את מרבית התגובות האפשריות אם לא את כולן. בדרך כלל, אני מייצר שאלה שמובילה לתשובה שמובילה לשאלה שמובילה לתשובה שאותה רציתי לשמוע מלכתחילה. זה מונע מהעד לצפות את הכיוון ולשלוט בתוכן התשובה, אם הוא עד שעוין את המטרות שלי, כפי שבדרך כלל מתרחש בחקירה נגדית. הקושי האמיתי באמת הוא לדעת מה לא לשאול, למרות שהוא קריטי, מתוך הבנה שהשאלה תוביל לפגיעה קשה באינטרסים של הלקוח.
דוגמה מעשית: השאלה “האם היית נוכח בחתימה על הצוואה?” מניבה תשובה של כן או לא. עד סביר יעיד שהוא לא נכח, ומול זה קשה מאד להגיע לתיקון. המסקנה היא שזו לא שאלה טובה לחקירה נגדית בנושא הזה. שאלה טובה יותר תהיה דווקא שאלה פתוחה: “ספר לנו איך נערכה הצוואה”. זו שאלה שעשויה לגרום לעד לנפול בלשונו.
6. שתיקה אסטרטגית
לפעמים הכלי החזק ביותר הוא לא לשאול שאלה נוספת. לאחר תשובה בעייתית של העד, שתיקה קצרה מאפשרת לבית המשפט לעכל את מה שנאמר. חוקר מיומן יחכה רגע, ולא ימשיך להסתער, גם כדי להציג את הרגע כרגע שיא וגם כדי למצות את ההשפעה על העד, שמבין מהתגובה, שהוא טעה.
הטעויות הנפוצות בחקירה נגדית בתיקי ירושה
טעות ראשונה: לנסות “להפיל” את העד
זו הטעות הקלאסית. עורך הדין נכנס לחקירה עם ציפייה שהעד יתמוטט, יודה בשקר, או יספק רגע דרמטי. החוקר יכול לצפות לכך, רק אם הכין חקירה נגדית שצופה כל תגובה אפשרית, וזה כמעט אף פעם לא קורה. לעיתים יש הפתעות חיוביות, כאשר מדובר בעד שמתקשה לעמוד בקצב האירועים או לא מבין את משמעות תשובותיו, אך ההכנה של החוקר צריכה לקחת בחשבון שמטרת החקירה היא לסייע לבית המשפט לקבל את המידע שיוביל לפסק דין המקבל את טענות הלקוח שלו.
טעות שנייה: לשאול שאלות סגורות בנושאים קריטיים
שאלות סגורות בנושאים קריטיים הן שאלות שהעד יהיה מוכן להן בדרך כלל, וקשה להניח שהעד יענה באופן שגוי לשאלה של כן או לא, על נושא מהותי שיכול להשפיע על התוצאה הסופית בצורה משמעותית. לכלל הזה יש חריגים, כמו לכל כלל בעולם, אך בדרך כלל, שאלה ישירה בנושא משמעותי, תזכה גם לתשובה המתאימה.
טעות שלישית: להתווכח עם העד
הוויכוח עם העד הוא מלכודת. הוא מעביר את המיקוד מהעדות לעימות האישי, ולעיתים אף יוצר אהדה כלפי העד. המטרה היא לחשוף – לא לשכנע את העד או להתנצח איתו או “לנצח” אותו בויכוח.
טעות רביעית: לא לדעת מתי לעצור
לפעמים הגענו לנקודה הטובה. העד אמר מה שרצינו שיאמר. עכשיו צריך לעצור. חקירה שממשיכה מעבר לנקודה הזו עלולה לפגוע בתוצאה. הסיכון הגדול ביותר הוא לאפשר לעד לתקן את הטעות שעשה על ידי שאלות נוספות. מצב דומה מתרחש בחקירה חוזרת, שבה מנסה עורך הדין לתקן את אותם כשלים שהתגלו בחקירה הנגדית, ולעיתים אפילו מרע את מצב העד ועדותו.
טעות חמישית: לזכור את מעמדו של העד
חקירה נגדית של עד מטעמו של אחד הצדדים לסכסוך שונה מחקירה של מומחה בית המשפט. עו”ד מיומן בחקירה יבין את ההבדלים ויתאים את הגישה, את סוג השאלות ואת האופן והצורה שבה מתנהלת החקירה של המומחה.
סיכום
חקירה נגדית בכלל, ובסכסוכי ירושה בפרט נועדה לסייע לבית המשפט לכתוב פסק דין המקבל את טענות הלקוח שלכם. המטרה שלכם בחקירה הנגדית היא לספק לבית המשפט את הכלים לכך. זו עבודה של דיוק, ושל מיקוד במטרה. עורך דין לענייני ירושה שמבין זאת – שולט בתיק ומשפיע בצורה מהותית גם על התוצאה.
משרד עורכי דין ד”ר רן מובשוביץ, עורך דין ירושה וצוואה
מתמחה באופן בלעדי בייצוג בסכסוכי ירושה במשפחה, לרבות בהליכי התנגדות לצוואה, פסילת צוואה, ביטול צו קיום צוואה וסכסוכי ירושה אחרים. המשרד הוביל לתקדימים ופסקי דין ידועים בתחום הצוואות, ונבחר כמשרד מוביל בתחום דיני הירושה על ידי דירוג DUNS 100.
כתובתנו:
רח’ ז’בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד”ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מפני התנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה, עריכת צוואה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
