עורך דין לסכסוכי ירושה

עורך דין לסכסוכי ירושה

עורך דין לסכסוכי ירושה הוא עו”ד העוסק באופן ממוקד בתחום של מחלוקת בין יורשים על גורל העיזבון.

סכסוכי ירושה הם שם כולל למצב שבו בני משפחה נאבקים בבית המשפט על רכוש או עזבון שהיה שייך להוריהם, לאחר שאחד מבני המשפחה השתלט על הרכוש.

סוגים של סכסוכי ירושה

ההליכים בסכסוכי ירושה מתחלקים למספר קבוצות אפשריות:

א.התנגדות לצוואה

ב. התנגדות לצו ירושה או בקשה לביטול צו ירושה או ביטול צו קיום צוואה

ג. תביעות להשבת רכוש שנלקח מההורה תוך ניצולו. תביעות מהסוג האחרון יכולות להיות תביעה לביטול מתנה ללא תמורה, כגון תביעה לביטול מתנה כספית, תביעה לביטול מתנת מקרקעין, תביעה לביטול העברת משק חקלאי לבן ממשיך וכיוב’.

במאמר זה נדון בתביעות מהסוג השלישי, תביעה כנגד מטפל, תביעה כנגד בן משפחה ותביעה כנגד אפוטרופוס להשבת רכוש שניתן בעקבות ההשתלטות על ההורה.

סכסוכי ירושה | גילוי התחבולה להשתלטות על רכוש ההורה

אם גילית שאביך או אימך נוצלו כלכלית ונלקח מהם רכוש, זכויות במקרקעין, נחלה או כספי חשבונות בנקים, אתה שייך לקבוצה גדולה של לקוחות המגיעים למשרדי.

המשותף לכולם הוא התדהמה למול מעשים בזויים הכוללים ניצול והשפעה של אדם חסר ישע למטרות כלכליות. ההלם גדול יותר כאשר מי שמעורב במעשים אלו הוא אח או אחות ולכל הפחות, מטפל או מטפלת שהפכו לאיש אמון של ההורה הקשיש.

חרף הקשיים שנתאר להלן, הפתרון המשפטי נעוץ בהגשת תביעה מתאימה כנגד מי שטיפל או היה אחראי על האדם חסר הישע, באמצעות עורך דין בעל ניסיון והתמחות מקצועית בסכסוכי ירושה, וזאת במטרה להציל את חסר הישע ממלתעותיו של המטפל הנצלן ותאב הבצע ולהציל את רכושו הנגזל, בטרם יועבר או ימכר הלאה לצדדים שלישיים.

עשה ואל תעשה לפני תביעה של סכסוכי ירושה

בטרם נקיטת הליך ראוי להתייעץ ולהביא את כל העובדות בפני עורך דין ירושה המומחה בתחום. בראשית הדברים יש לאבחן את המצב המשפטי, לאתר את נקודות החולשה והחוזקות בתיק, לאסוף ראיות ולגבש את התיק לקראת הצגתו בבית המשפט לענייני משפחה באופן שידרוש התמודדות אמיתית עם הניצול הבזוי של הקשיש.

זכרו, תביעה ניתן להגיש רק פעם אחת, ועל כן ראוי שתהיה זו התביעה הטובה ביותר שתוכלו להגיש בבית המשפט.

סכסוכי ירושה – מי רשאי להגיש תביעה נגד אפוטרופוס או מטפל

כל אדם שהינו בן משפחה או ידידו הקרוב של המטופל המנוצל רשאי לנקוט בהליכים משפטיים כנגד מי שניצל את חסר הישע. גם אם חסר הישע נפטר, רשאים יורשיו לתבוע בשמו ובמקרה כזה,

מדובר בתביעה בעילה נפרדת מעילות ההתנגדות לקיום צוואה, מכיוון שהיא עוסקת בפעולות שאירעו בימי חייו של המנוח. בתביעה כזו יתבקש בית המשפט לענייני משפחה להורות על השבת הגזל לעיזבונו של המנוח על מנת שיורשיו יוכלו לקבלו לידיהם, כפי שהמנוח התכוון מלכתחילה.

סכסוכי ירושה – תביעה כנגד המטפל המנצל את ההורה

על מנת להוכיח כי מטפל הפר את חובותיו, יש לבחון את הסמכות שהוענקה לו, ככל שהוענקה, ואם חרג ממנה.

במקרה של אפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט, הרי שסמכויותיו קבועות בצו המינוי ובחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות שם נאסר, לדוגמא, למכור מקרקעין של החסוי ועוד שורת פעולות ללא אישור של בית המשפט. כך, אפוטרופוס לרכוש חייב לנהל פרטה, וחייב לנהל את רכושו של האחר בנאמנות עבורו. אסור לאפוטרופוס לבצע את מרבית הפעולות ברכוש האחר ללא אישורו של בית המשפט. ניתן לברר, עובדתית, אם האפוטרופוס הפר את החובות הללו.

במקרה שבו מדובר בשליח של האדם, כגון בן משפחה שמנהל עבורו את חשבונותיו, הרי שבן המשפחה הוא אפוטרופוס למעשה, ולכן חלות עליו כל החובות שחלות על אפוטרופוס במינוי בית המשפט. לעיתים, ימסור הקשיש יפוי כח לאפוטרופוס למעשה, המכיל גם את תנאי השליחות. מסמך זה יכול ללמד מהו היקף הפעילות שהמטפל קיבל הרשאה לגביו.

על מנת לזכות בתביעה שעניינה הפרת חובות האפוטרופוס למעשה, יש להוכיח את עצם ההפרה בהתנהגות, וזו בלבד עשויה לזכות בסעד הנתבע שכן נפסק בפרשת מירז כי “מוקדו של האיסור בעצם ההתנהגות ואין הוא מותנה בכך שאכן נגרמה פגיעה כלשהי למי שכלפיו חב הנאמן את חובת הנאמנות” (ראו פרשת מירז לעיל).

בית המשפט קבע בפרשת בן נון כי “בכל מקרה ששני אנשים נמצאים ביחס כזה אשר, בעת קיומו נותן האחד בהכרח אמון, וההשפעה הצומחת באורח טבעי מאמון זה היא בידי השני, ונעשה שימוש לרעה באמון זה… האדם המפיק תועלת לעצמו בדרך זו לא יורשה להחזיק בתועלת שהפיק, אף שאי-אפשר היה למצוא פגם בעסקה אלמלא היה קיים אמון שכזה”[iv].

בדרך זו נקבע בבית המשפט כי זהו אינטרס ציבורי מובהק להרתיע שליח או אפוטרופוס מעשיית פעולה בניגוד עניינים.

סכסוכי ירושה – ההבדל בין אפוטרופוס למעשה לבין אפוטרופוס במינוי של בית המשפט

אין כל הבדל בין מי שנטל לעצמו את הזכות לטפל בענייניו של אדם ובין מי שמונה לכך על ידי בית המשפט. סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות קובעכ כי  “מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו.”. הנה כי כן, ניתן לדרוש ממי שנטל לעצמו סמכות לנהל את ענייניו של הקשיש, לעמוד בדרישות החוק, ממש כאילו מונה על ידי בית המשפט.

אפוטרופוס למעשה ואפוטרופוס במינוי בית המשפט

כאמור, נהוג לחשוב שרק אם מונה אדם כאפוטרופוס אזי חלות עליו החובות שבחוק כאפוטרופוס אך כפי שהראנו לעיל, אין זה המצב. המקרה השכיח מתרחש דווקא כאשר אין מדובר באפוטרופוס במינוי בית המשפט אלא דווקא באפוטרופוס למעשה.

כיצד יודעים מה תחום השליטה של האפוטרופוס למעשה ועל מה הוא אחראי?  ההגדרה קובעת כי “אפוטרופוס למעשה” הוא אדם שבחר לעצמו את היקף הסיוע שיעניק לאחר שזקוק לאותו סיוע, ולכן אחריותו של האפוטרופוס למעשה .

מי הם הנתבעים הפוטנציאליים בסכסוכי ירושה

המקרה השכיח בו מתקיים אפוטרופוס למעשה הוא כאשר בן משפחה לוקח על עצמו את הטיפול בהורה חסר הישע, ואז, למרות שמדובר בבן משפחה, חלות עליו חובות המטפל כאפוטרופוס למעשה. חשוב להדגיש כי אין חובה שאותו “מטפל” יהיה אחראי גם על צרכיו הגופניים של ההורה ויכול שטיפולו יתמקד אך ורק בניהול הנושאים הכספיים של ההורה, ולהיפך. מקרים נוספים הם אלו, שבהם מטפלים בהורה אזרחים זרים (לעתים גם ישראלים), אשר שוהים עימו במשך כל שעות היממה או ברובה. מטבע הדברים שהתלות של המטופל במטפל הופכת לגדולה ומשמעותית יותר וכך נוצרת קרקע פוריה למעשים של מעילה באמון המטופל לשם משיכת כספים או רכוש. תהא אשר תהא זהותו של אותו מטפל, מעמדו או אזרחותו, חלות עליו, כאפוטרופוס למעשה, חובות המונעות ממנו לנצל את החסוי התלוי בו לשם קבלת טובות הנאה לעצמו.

סטנדרט ההתנהגות הנדרש ממי שמטפל בהורה הקשיש

על מנת לתבוע אדם שקיבל טובת הנאה ממי שטיפל בו, יש לבחון מהו סטנדרט ההתנהגות המצופה מהמטפל או האפוטרופוס. מדובר בהתנהגות של “נאמן סביר”. מיהו הנאמן הסביר?

מן הנאמן מצופה לפעול כמלאך, ולא רק כאדם תם לב. אסור למלאך לקבל טובת הנאה עבור טיפולו. ההתנהגות הנדרשת מן האפוטרופוס או מי שמטפל בפועל ברכוש של אחר בכלל ושל חסר ישע בפרט, הוא של “הנאמן הסביר”. חובותיו של השליח, לפי חוק הנאמנות, הם לפעול באמונה ובשקידה למען הנאמנות (ע”א 4377/04 גל גורן הוצלברג נ’ אביבה מירז ,פורסם במאגרי המידע), וכפי שנרשם בחוק “10(ב) הנאמן חייב לפעול באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר בנסיבות העניין היה נוהג” [ii].

החובות שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות מונה שורה ארוכה של פעולות שהמטפל אינו רשאי לבצע ללא אישורו של בית המשפט. ניתן לומר, כי פעולות אלו עוסקות בהעברת סכומים נכבדים או בשינויים שאינם הפיכים ברכושו של האדם שאותו מנהל המטפל. הפרת ההוראות שבחוק מהווה מטבע הדברים עילה להגשת תביעה להרחבה על הנושא לחץ כאן.

מעבר להוראות החד משמעיות, חייב המטפל בחובות נוספים, שנאספו מדברי דין שונים והמהווים עקרונות יסוד לפעולתו.

השפעה בלתי הוגנת ואפוטרופוס

מי שמשמש כאפוטרופוס המסייע לאדם מוחלש וחסר יכולת לדאוג לענייניו, יוצר באופן טבעי תלות של האדם החלש בו. ניצולה של התלות לשם קבלת טובת הנאה אישית בהוראות צוואה, היא עילה לפסילת הוראת הצוואה המזכה את האפוטרופוס ברכוש של התלוי בו, במסגרת הליך התנגדות לצוואה.

חובת תום הלב

המטפל חייב לפעול בתום לב, שהינה חובה החלה על כל תחומי המשפט הישראלי. תום הלב של המטפל יהיה כזה, שיהיה ברור שהוא פועל רק מכוח האינטרס של חסר הישע, ואין לו כל אג’נדה נסתרת. לדוגמא, בידודו של חסר ישע, מתוך מטרה להשפיע עליו ועל דרך חלוקת רכושו הינה פעולה בחוסר תום לב, שהינה גם רכיב של השפעה בלתי הוגנת.

חובת השקיפות

המטפל חייב לשמור על שקיפות ביחס לכל פעולותיו עבור חסר הישע. כאשר המטפל לא מגלה את מעשיו וכיצד הוא מנהל את הנכסים של חסר הישע, מקים הדבר חשש מובהק להפרת אמונים.החוק קובע, כי מי שמטפל ברכוש של אחר, חייב לגלות את כל הנתונים הקשורים לפעילותו ברכוש לאחר. סירוב לגלות נתונים אלו או הסתרתם מהווה הפרה מובהקת של חובת הנאמנות בהתאם לסעיף 7 לחוק הנאמנות, שם כבר נקבעה חובת גילוי ודיווח.

מצב במסגרתו מסתיר המטפל מידע מבני משפחה על פעולותיו ברכוש ההורה מהווה הפרת חובת הנאמנות כלפי ההורה, במיוחד אם מדובר בחסר ישע שאינו מסוגל לנהל את רכושו, ולפיכך, אי הדיווח עצמו מהווה עילה לפניה לבית המשפט לענייני משפחה.

איסור טובת הנאה אישית

החוק הישראלי קבע איסור טובת ההנאה לנאמן בסעיף 13 לחוק הנאמנות, שנים רבות בטרם התפתחה הפרקטיקה של טיפול בניצולם של קשישים חסרי ישע.

משמעותו של האיסור היא, כי אסור למי שמטפל באחר, בין אם מדובר באפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט ובין אם מדובר באפוטרופוס למעשה או אדם שנטל לעצמו את הסמכות לייצג אחר בנושאי רכושו, לנצל את מעמדו לשם קבלת טובת הנאה מהרכוש עליו הוא מופקד.

בהתאם, קבלת תמורה חומרית מעוררת את החשד שההענקה לא נערכה ברצון חופשי אלא מתוך חשש, שאם לא תוענק טובת ההנאה, המטופל ישאר לבד. דומה המצב לסיטואציה שבה מפקיד אדם בידי בתו את ניהול חשבון הבנק שלו. ברור שאין לעלות על הדעת שהבת תגזול או תמעל בכסף שאינו שלה אלא של אביה הישיש. האדם הסביר אינו פועל לטובת עצמו מתוך כספים שהועברו לניהולו בנאמנות, ולכן מובן שפעולות מסוג זה מהוות ראשית ראיה להפרה של חובת האמונים. לכן, מקובל גם להניח, שפעולה אשר פוגעת בפועל בכספי ההורה המופקדים בבנק, ואשר נערכה בתוך הפרת החובה להשתדל לשמור ולהגן על כספים אלו, היא הפרה של חובת האמונים.

איסור ניגוד העניינים על אפוטרופוס

חל אסור מפורש על מי שמטפל באחר, להיות במצב של ניגוד עניינים בין טובתו האישית לבין חובותיו כלפי המטופל הנסמך עליו. משמעותו של ניגוד העניינים הוא, שהמטפל נמצא במצב אשר עשוי להשפיע על פעולתו מחמת אינטרס אישי לריווח, שכן “האיסור על נאמן לפעול תוך ניגוד עניינים מטרתו לצמצם את קיומם של מניעים אישיים שישפיעו על תפקודו. לפיכך נאסר עליו לבצע פעולות שעשויות להניב לו תועלת חומרית” [ii]. בפרשת שמעון נקבע כי אסור לנאמן להימצא ולו בחשש לניגוד עניינים [i].

על מנת להוכיח ניגודי עניינים בין אפוטרופוס למעשה לבין חסר הישע המטופל על ידו, אין כלל צורך להצביע על מעשה מפורש של ניגוד עניינים. די בכך שהתובע יראה לבית המשפט, שהמטפל מצוי בעמדה הגורמת לו להימצא בניגוד עניינים.

חשוב להבהיר, כי אין הכרח שניגוד העניינים ילמד על חטאי המטפל ופשעיו. אין חובה להוכיח שהמטפל הוא עבריין רשע שרצונו לנצל את ההורה הקשיש, גם אם זה המצב בפועל. לעיתים מדובר במצב טבעי לחלוטין, שהדרך היחידה לאיינו היא להימנע מעצם הטיפול באדם הזקן.

כך לדוגמא, דוגמא למצב שבו קיים ניגוד עניינים טבעי מתרחש כאשר מי שלקח על עצמו לטפל ברכוש אמו הקשישה, אך בה בעת עוסק בהקמת עסק חדש הגוזל את מלוא זמנו, לכאורה הוא מצוי בניגוד עניינים שמהותו בהעדר זמן מספק לטיפול בשני העניינים באופן סביר ומספק. תוצאתו של ניגוד העניינים היא בחשש שהמטפל יעדיף להשקיע זמנו בהקמת העסק על חשבון הזמן שנדרש לניהול כספי האם. מדובר בשאלה של איזונים. קשה לראות במקרה שתואר לעיל משום הפרת אמונים המחייבת סנקציה שכן אין בו כל אלמנט של כוונה זדונית.

לעומת זאת, במקרה שבו מי שמטפל בכספיה של אמו הקשישה ומושך מכספים אלו על מנת לממן את הקמת העסק החדש, או בכדי לרכוש לעצמו דירה חדשה, מצוי בניגוד עניינים בין העדפת טובתו האישית לטובתה של אמו, שזקוקה לאדם שישמור על חסכונותיה לעת צרה.

ניגודי עניינים בכוונה תחילה, מתרחשים כאמור, כאשר המטפל מושך לעצמו שכר או טובת הנאה מתוך הנכסים שהוא מנהל עבור הקשיש חסר הישע. כאמור, עצם מעמדו של המטפל בחייו של חסר הישע מעלים את החשש שמדובר בניגוד עניינים.

ניתן לתבוע את מי שאחראי רק לגוף ולא לרכוש

משרדנו ייצג בהליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם התקבלו טענתנו, ונפסק באופן תקדימי, כי גם אדם שאינו מטפל בענייניו הכספיים/רכושיים של אחר, חייב להימנע מטובת הנאה אסורה. באותו מקרה, מונה אח כאפוטרופוס לגוף על אחותו, ובסמוך לאחר המינוי קיבל ממנה במתנה את דירתה, בעודה שוהה בבית אבות. נפסק, כי העובדה שהאח שלט על מקום הימצאה של האחות, וקיבל לידיו את דירתה היחידה, מנעה מן האחות לחזור לביתה, כפי שרצתה. הוכח איפוא, כי לא רק שהאח קיבל טובת הנאה אסורה מאחותו, אלא שגם נמצא בניגוד עניינים.

נטל ההוכחה לקיומם של ניגודי עניינים

בהתאם נפסק בפרשת שמעון כי אין צורך להוכיח את קבלת טובת ההנאה, ודי בכך שקיים חשש לניגוד עניינים בכדי לפסול את האדם מלשמש כמי שאחראי לרכושו או ענייניו הכספיים של האדם החלש.  לכן, אין חובה להראות כי הנאמן ביצע פעולה כדי להוכיח ניגוד עניינים, ומספיק להציג ראיות המלמדות שהנאמן היה במצב שבו החלטתו עשויה להיות מושפעת משיקולים זרים לטובת הנאמנות. עולה, כי די בהוכחת מצב זה של חשש להימצאות בניגוד עניינים, בכדי להביא לביטול תפקידו של אדם כמי שאחראי על ענייניו הרכושיים של האחר.

בדרך כלל בני המשפחה מגלים את ניצולו של יקירם רק לאחר פטירתו, אך אם המצב שונה, וידוע לאדם שיקירו מנוצל מבחינה כלכלית, אל לו לשתוק, ויש לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, על מנת למנוע את המשך הניצול.

סכסוכי ירושה – מה תובעים מהמטפל שניצל את ההורה

כאמור לעיל, סקרנו את החובות הישירות והעקיפות של מי שמנהל את רכושו או אחראי על גופו או ענייניו של אחר.

בתביעה לתיקון נזקי הפרת חובותיו של המטפל, יש לתבוע ממנו את השבת כלל הרווח שהפיק על חשבון הנכסים שעליהם הופקד, ואשר עבר לידיו שלא כדין משעה שאינו שייך לו, כפי שנקבע בסעיף 15 לחוק הנאמנות “ריווח שהפיק נאמן שלא כדין עקב הנאמנות, דינו כחלק מנכסי הנאמנות”.

בהתאם, נפסק בפרשת בן נון כי מי שהפיק תועלת אישית לעצמו בתוך ניצול מעמדו כנאמן, חייב בהשבת הממון שלקח למנוח או לעיזבונו. לכן, בהחלט יתכן מצב שבו יורש שהיה אפוטרופוס, יאלץ להשיב את מה שלקח שלא כדין במסגרת נאמנותו. הנאמן הינו שומר של נכסי הנאמנות גם על פי חוק השומרים, תשכ”ז-1967 ואם התברר שהינו אחראי לאובדן הנכסים או לנזק שנגרם להם, עליו לפצות את שולחו.

חובת הפיצוי תוטל על המטפל, ככל שגרם לנזק לנכסים שעליהם הופקד [i] מתוך אדישות או בהפרת חובת הזהירות. משמעותו של הפיצוי הוא בחיוב הנאמן בתשלום תוספת הונית אשר תגלם את הנזק שנגרם בפעולותיו, מעבר להשבת סכום הקרן אותו הרוויח שלא כדין לכיסו. תביעת הפיצוי תתווסף לדרישת ההשבה במקרים חמורים של הפרת חובת אמונים, משעה שאין מדובר רק בטעות שבדין שנערכה בתום לב על ידי הנאמן, אלא במצב שבו התכוון הלה לגזול את כספו והונו של מי ששם בו את מבטחו. העיקרון הקובע הוא, כי לא יעלה על הדעת שאדם המועל בתפקידו, יזכה לרווח אשר צמח ממעילתו. במילים אחרות, בית המשפט לא יתן ידו לאישור פעולתו של אדם אשר “רצח וגם ירש”. לכן, על המעוול מוטל להחזיר את הפירות בהם זכה כתוצאה מפעולתו הבלתי לגיטימית.

סכסוכי ירושה – ההגנה השכיחה “קיבלתי מתנה” 

מה מצב הדברים כאשר מתברר שהקשיש העניק מתנה למי שמטפל בו. ובכן, גם קבלת מתנה מהקשיש עשויה להקים מצב של ניגוד עניינים אצל המטפל שהינו אפוטרופוס למעשה.

הענקת מתנה למטפל או לאפוטרופוס עשויה להצביע על חשש ממשי לניגוד עניינים ולהביא לביטול המתנה, מכיון שהאפוטרופוס או המטפל הוא האדם המבצע בפועל את הפעולות המשפטיות בשמו של חסר הישע או החסוי, ומתן מתנה הוא סוג של פעולה משפטית.

במצב שבו הקשיש הוא פסול דין נוצר מצב, במסגרתו האפוטרופוס או המטפל מאשר לקשיש להעניק לו עצמו את המתנה. לדוגמא, יורם הוא אפוטרופוס של שמעון במינוי בית המשפט, ומטפל בו במסירות. שמעון אסיר תודה לעזרתו, ולכן מעניק ליורם מתנת כסף בשווי מאות אלפי שקלים. יורם מושך על פי בקשתו של שמעון מחשבונו סכום עתק. לאחר שחלפו מספר שנים, מתפתחת בו מרירות של ממש, מקום ששמעון לא מצא להעניק לו שוב מתנה, למרות מסירותו. בהתאם, מתחיל יורם לצמצם את ביקוריו אצל שמעון, אשר מבין את הרמז, ומעניק לו שוב מתנת מזומנים מכובדת.

מתן מתנה של אדם לעצמו, מתוך רכושו של אחר, מהווה ניגוד עניינים מכיון ש-“אדם קרוב אצל עצמו” (סנהדרין ט’ ב’) ועל כך אמר בית המשפט בפרשת אביבה מירז “פעולתה של המנוחה נדמית בעיניי למתן מתנה נדחית בזמן, על ידי בת החסות לאפוטרופה. פעולה זו טובלת בניגוד עניינים. מכאן שאין ליתן לה תוקף. ואם ישאל השואל, האם נמנע באופן מוחלט מאדם ליתן מתנה לאפוטרופסו, ובדרך זו לגמול לו, הרי אפשר שהתשובה תימצא באישור של בית המשפט.”[i]. משמעות הדבר היא, כי מצופה שאפוטרופוס לא יקח לעצמו כל מתנה או טובת הנאה מרכוש החסוי, אלא ברשות בית המשפט. לכן נאמר בפרשת לויטין, כי אחת מחובותיו היסודיות של הנאמן היא החובה “שלא להעמיד את עצמו במצב של התנגשות אפשרית בין חובתו כנאמן ובין טובתו הפרטית…” (ע”א 36/51 לויטין נ’ היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ”ד ח (1) 627, 629 (1954).

הורה כשיר שרצה לתת מתנה

ומה דינה של המתנה כאשר הקשיש אינו פסול דין? גם כאן, מדובר במצב שבו קיים חשש אמת שהמתנה טבולה בניגוד עניינים שכן גם אם אדם לא מונה להיות אפוטרופוס וגם אם הקשיש רוצה לגמול למטפל על חסדיו, עודנו מצויים במצב שבו מתקיים ניגוד עניינים מובנה, לנוכח עצם תלותו של הקשיש במטפל.

השאלה אם המתנה תבוטל תיפתר על ידי בחינת החשש לניצולו של הקשיש. כבר נפסק, כי מותר לגמול על סיוע, אך אסור שאותו סיוע יתברר כניצול לשם קבלת הגמול.

לבירור סיכוייך בהתנגדות לקיום צוואה

או תביעה לביטול מתנה

בחרו זמן לשיחהבהקדם האפשריבין 09:00-10:00בין 10:00-11:00בין 11:00-12:00בין 12:00-13:00בין 13:00-14:00בין 15:00-16:00בין 16:00-17:00חזרו אלי

מידע בנושא סכסוכי ירושה

[i] בג”צ 595/89 שמעון נ’ הממונה על משרד הפנים, מחוז הדרום, פ”ד מד (1) 409 (1990)

[ii] ע”א 4377/04 גל גורן הוצלברג נ’ אביבה מירז

[i] בג”ץ 2074/95 אגודת טכנאי השיניים בישראל נ’ המנהל הכללי של משרד הבריאות, פ”ד נג (3) 451, 462 (1999)

[ii] סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות, תשל”ט-1979

[iii] ע”א 4377/04 גל גורן הוצלברג נ’ אביבה מירז, בג”ץ 35/82 ישפאר בע”מ נ’ שר הביטחון, פ”ד לז (2) 505, 518 (1982)

[iv] ע”א 423/75 בן בן נון נ’ ריכטר [3], בעמ’ 377