תוכן עניינים
הבעיה: השתלטות על רכושו של ההורה הקשיש
אם גילית שאביך או אימך נוצלו כלכלית ונלקח מהם רכוש, זכויות במקרקעין, נחלה או כספי חשבונות בנקים, אתה שייך לקבוצה גדולה של לקוחות המגיעים למשרדי. המשותף לכולם הוא התדהמה למול מעשים בזויים הכוללים ניצול והשפעה של אדם חסר ישע למטרות כלכליות.
ההלם גדול יותר כאשר מי שמעורב במעשים אלו הוא אח או אחות. למזלנו, החוק הישראלי קובע כי ניצול אדם חסר ישע, כגון קשיש או אדם שאינו יכול לנהל את רכושו לשם קבלת טובות הנאה, הוא ניצול אסור.
הפתרון נעוץ בהגשת תביעה מתאימה כנגד מי שטיפל או היה אחראי על האדם חסר הישע, באמצעות עורך דין בעל ניסיון והתמחות מקצועית בתחום נישתי זה.
מי רשאי להגיש תביעה נגד אפוטרופוס או מטפל
כל אדם שהינו בן משפחה או ידידו הקרוב של המטופל המנוצל רשאי לנקוט בהליכים משפטיים כנגד מי שניצל את חסר הישע. גם אם חסר הישע נפטר, רשאים יורשיו לתבוע בשמו ובמקרה כזה, מדובר בתביעה בעילה נפרדת מעילות ההתנגדות לקיום צוואה, מכיוון שהיא עוסקת בפעולות שאירעו בימי חייו של המנוח. בתביעה כזו יתבקש בית המשפט לענייני משפחה להורות על השבת הגזל לעיזבונו של המנוח על מנת שיורשיו יוכלו לקבלו לידיהם, כפי שהמנוח התכוון מלכתחילה.
מיהו אפוטרופוס למעשה
נהוג לחשוב שרק אם מונה אדם כאפוטרופוס אזי חלות עליו החובות שבחוק כאפוטרופוס אך אין זה המצב. המקרה השכיח מתרחש דווקא כאשר אין מדובר באפוטרופוס במינוי בית המשפט אלא באפוטרופוס למעשה.
בקצרה, "אפוטרופוס למעשה" הוא אדם שבחר לעצמו את היקף הסיוע שיעניק לאחר שזקוק לאותו סיוע. החוק קובע, כי על אפוטרופוס למעשה יחולו כל החיובים שחלים על אפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט.
המקרה השכיח בו מתקיים אפוטרופוס למעשה הוא כאשר בן משפחה לוקח על עצמו את הטיפול בהורה חסר הישע, ואז, למרות שמדובר בבן משפחה, חלות עליו חובות המטפל כאפוטרופוס למעשה. חשוב להדגיש כי אין חובה שאותו "מטפל" יעסוק בצרכיו הגופניים של ההורה ויכול שטיפולו יתמקד אך ורק בניהול הנושאים הכספיים של ההורה. אדם שכזה נט
מקרים נוספים הם אלו, שבהם מטפלים בהורה אזרחים זרים (לעתים גם ישראלים), אשר שוהים עימו במשך כל שעות היממה או ברובה. מטבע הדברים שהתלות של המטופל במטפל הופכת לגדולה ומשמעותית יותר וכך נוצרת קרקע פוריה למעשים של מעילה באמון המטופל לשם משיכת כספים או רכוש.
תהא אשר תהא זהותו של אותו מטפל, מעמדו או אזרחותו, חלות עליו, כאפוטרופוס למעשה, חובות המונעות ממנו לנצל את החסוי התלוי בו לשם קבלת טובות הנאה לעצמו.
סטנדרט ההתנהגות של המטפל
על מנת לתבוע אדם שקיבל טובת הנאה ממי שטיפל בו, יש לבחון מהו סטנדרט ההתנהגות המצופה מהמטפל או האפוטרופוס. מדובר בהתנהגות של "נאמן סביר". מיהו הנאמן הסביר?
מן הנאמן מצופה לפעול כמלאך, ולא רק כאדם תם לב. אסור למלאך לקבל טובת הנאה עבור טיפולו. ההתנהגות הנדרשת מן האפוטרופוס או מי שמטפל בפועל ברכוש של אחר בכלל ושל חסר ישע בפרט, הוא של "הנאמן הסביר". חובותיו של השליח, לפי חוק הנאמנות, הם לפעול באמונה ובשקידה למען הנאמנות (ע"א 4377/04 גל גורן הוצלברג נ' אביבה מירז ,פורסם במאגרי המידע), וכפי שנרשם בחוק "10(ב) הנאמן חייב לפעול באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר בנסיבות העניין היה נוהג" [ii].
בהתאם, קבלת תמורה חומרית מעוררת את החשד שההענקה לא נערכה ברצון חופשי אלא מתוך חשש, שאם לא תוענק טובת ההנאה, המטופל ישאר לבד. דומה המצב לסיטואציה שבה מפקיד אדם בידי בתו את ניהול חשבון הבנק שלו. ברור שאין לעלות על הדעת שהבת תגזול או תמעל בכסף שאינו שלה אלא של אביה הישיש. האדם הסביר אינו פועל לטובת עצמו מתוך כספים שהועברו לניהולו בנאמנות, ולכן מובן שפעולות מסוג זה מהוות ראשית ראיה להפרה של חובת האמונים. לכן, מקובל גם להניח, שפעולה אשר פוגעת בפועל בכספי ההורה המופקדים בבנק, ואשר נערכה בתוך הפרת החובה להשתדל לשמור ולהגן על כספים אלו, היא הפרה של חובת האמונים. על איסור טובת הנאה למטפל כבר נאמרו דברים בבתי המשפט.
כאשר מקבל על עצמו אדם את הזכות לטפל בחסר ישע, הוא מתחייב למעשה להימנע מניגודי עניינים בין רצונו בטובתו האישית ובין חובתו לשמור על ענייניו של חסר הישע או החסוי.
סוגים של ניגודי עניינים אצל אפוטרופוס למעשה ומטפל
על מנת להוכיח ניגודי עניינים בין אפוטרופוס למעשה לבין חסר הישע המטופל על ידו, אין כלל צורך להצביע על מעשה מפורש של ניגוד עניינים. די בכך שהתובע יראה לבית המשפט, שהמטפל מצוי בעמדה הגורמת לו להימצא בניגוד עניינים.
חשוב להבהיר, כי אין הכרח שניגוד העניינים ילמד על חטאי המטפל ופשעיו. אין חובה להוכיח שהמטפל הוא עבריין רשע שרצונו לנצל את ההורה הקשיש, גם אם זה המצב בפועל. לעיתים מדובר במצב טבעי לחלוטין, שהדרך היחידה לאיינו היא להימנע מעצם הטיפול באדם הזקן.
כך לדוגמא, דוגמא למצב שבו קיים ניגוד עניינים טבעי מתרחש כאשר מי שלקח על עצמו לטפל ברכוש אמו הקשישה, אך בה בעת עוסק בהקמת עסק חדש הגוזל את מלוא זמנו, לכאורה הוא מצוי בניגוד עניינים שמהותו בהעדר זמן מספק לטיפול בשני העניינים באופן סביר ומספק. תוצאתו של ניגוד העניינים היא בחשש שהמטפל יעדיף להשקיע זמנו בהקמת העסק על חשבון הזמן שנדרש לניהול כספי האם. מדובר בשאלה של איזונים. קשה לראות במקרה שתואר לעיל משום הפרת אמונים המחייבת סנקציה שכן אין בו כל אלמנט של כוונה זדונית.
לעומת זאת, במקרה שבו מי שמטפל בכספיה של אמו הקשישה ומושך מכספים אלו על מנת לממן את הקמת העסק החדש, או בכדי לרכוש לעצמו דירה חדשה, מצוי בניגוד עניינים בין העדפת טובתו האישית לטובתה של אמו, שזקוקה לאדם שישמור על חסכונותיה לעת צרה.
ניגודי עניינים בכוונה תחילה, מתרחשים כאמור, כאשר המטפל מושך לעצמו שכר או טובת הנאה מתוך הנכסים שהוא מנהל עבור הקשיש חסר הישע. כאמור, עצם מעמדו של המטפל בחייו של חסר הישע מעלים את החשש שמדובר בניגוד עניינים.
שקיפות וחובת דיווח על רכוש חסר הישע
הדברים תופסים משנה תוקף כאשר מתברר שהמטפל לא מגלה את מעשיו וכיצד הוא מנהל את הנכסים של חסר הישע, דבר המקים חשש מובהק להפרת אמונים.החוק קובע, כי מי שמטפל ברכוש של אחר, חייב לגלות את כל הנתונים הקשורים לפעילותו ברכוש לאחר. סירוב לגלות נתונים אלו או הסתרתם מהווה הפרה מובהקת של חובת הנאמנות בהתאם לסעיף 7 לחוק הנאמנות, שם כבר נקבעה חובת גילוי ודיווח.
מצב במסגרתו מסתיר המטפל מידע מבני משפחה על פעולותיו ברכוש ההורה מהווה הפרת חובת הנאמנות כלפי ההורה, במיוחד אם מדובר בחסר ישע שאינו מסוגל לנהל את רכושו, ולפיכך, אי הדיווח עצמו מהווה עילה לפניה לבית המשפט לענייני משפחה.
מתנה למטפל או לאפוטרופוס למעשה
מה מצב הדברים כאשר מתברר שהקשיש העניק מתנה למי שמטפל בו. ובכן, גם קבלת מתנה מהקשיש עשויה להקים מצב של ניגוד עניינים אצל המטפל שהינו אפוטרופוס למעשה.
הענקת מתנה למטפל או לאפוטרופוס עשויה להצביע על חשש ממשי לניגוד עניינים ולהביא לביטול המתנה, מכיון שהאפוטרופוס או המטפל הוא האדם המבצע בפועל את הפעולות המשפטיות בשמו של חסר הישע או החסוי, ומתן מתנה הוא סוג של פעולה משפטית.
במצב שבו הקשיש הוא פסול דין נוצר מצב, במסגרתו האפוטרופוס או המטפל מאשר לקשיש להעניק לו עצמו את המתנה. לדוגמא, יורם הוא אפוטרופוס של שמעון במינוי בית המשפט, ומטפל בו במסירות. שמעון אסיר תודה לעזרתו, ולכן מעניק ליורם מתנת כסף בשווי מאות אלפי שקלים. יורם מושך על פי בקשתו של שמעון מחשבונו סכום עתק. לאחר שחלפו מספר שנים, מתפתחת בו מרירות של ממש, מקום ששמעון לא מצא להעניק לו שוב מתנה, למרות מסירותו. בהתאם, מתחיל יורם לצמצם את ביקוריו אצל שמעון, אשר מבין את הרמז, ומעניק לו שוב מתנת מזומנים מכובדת.
מתן מתנה של אדם לעצמו, מתוך רכושו של אחר, מהווה ניגוד עניינים מכיון ש-"אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט' ב') ועל כך אמר בית המשפט בפרשת אביבה מירז "פעולתה של המנוחה נדמית בעיניי למתן מתנה נדחית בזמן, על ידי בת החסות לאפוטרופה. פעולה זו טובלת בניגוד עניינים. מכאן שאין ליתן לה תוקף. ואם ישאל השואל, האם נמנע באופן מוחלט מאדם ליתן מתנה לאפוטרופסו, ובדרך זו לגמול לו, הרי אפשר שהתשובה תימצא באישור של בית המשפט."[i]. משמעות הדבר היא, כי מצופה שאפוטרופוס לא יקח לעצמו כל מתנה או טובת הנאה מרכוש החסוי, אלא ברשות בית המשפט. לכן נאמר בפרשת לויטין, כי אחת מחובותיו היסודיות של הנאמן היא החובה "שלא להעמיד את עצמו במצב של התנגשות אפשרית בין חובתו כנאמן ובין טובתו הפרטית…" (ע"א 36/51 לויטין נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ח (1) 627, 629 (1954).
ומה דינה של המתנה כאשר הקשיש אינו פסול דין? גם כאן, מדובר במצב שבו קיים חשש אמת שהמתנה טבולה בניגוד עניינים שכן גם אם אדם לא מונה להיות אפוטרופוס וגם אם הקשיש רוצה לגמול למטפל על חסדיו, עודנו מצויים במצב שבו מתקיים ניגוד עניינים מובנה, לנוכח עצם תלותו של הקשיש במטפל. השאלה אם המתנה תבוטל תיפתר על ידי בחינת החשש לניצולו של הקשיש. כבר נפסק, כי מותר לגמול על סיוע, אך אסור שאותו סיוע יתברר כניצול לשם קבלת הגמול.
רכיבי תביעה כנגד אפוטרופוס למעשה
על מנת להוכיח כי מטפל הפר את חובותיו, יש לבחון את הסמכות שהוענקה לו, ככל שהוענקה, ואם חרג ממנה.
במקרה של אפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט, הרי שסמכויותיו קבועות בצו המינוי ובחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות שם נאסר, לדוגמא, למכור מקרקעין של החסוי ועוד שורת פעולות ללא אישור של בית המשפט. כך, אפוטרופוס לרכוש חייב לנהל פרטה, וחייב לנהל את רכושו של האחר בנאמנות עבורו. אסור לאפוטרופוס לבצע את מרבית הפעולות ברכוש האחר ללא אישורו של בית המשפט. ניתן לברר, עובדתית, אם האפוטרופוס הפר את החובות הללו.
במקרה שבו מדובר בשליח של האדם, כגון בן משפחה שמנהל עבורו את חשבונותיו, הרי שבן המשפחה הוא אפוטרופוס למעשה, ולכן חלות עליו כל החובות שחלות על אפוטרופוס במינוי בית המשפט. לעיתים, ימסור הקשיש יפוי כח לאפוטרופוס למעשה, המכיל גם את תנאי השליחות. מסמך זה יכול ללמד מהו היקף הפעילות שהמטפל קיבל הרשאה לגביו.
על מנת לזכות בתביעה שעניינה הפרת חובות האפוטרופוס למעשה, יש להוכיח את עצם ההפרה בהתנהגות, וזו בלבד עשויה לזכות בסעד הנתבע שכן נפסק בפרשת מירז כי "מוקדו של האיסור בעצם ההתנהגות ואין הוא מותנה בכך שאכן נגרמה פגיעה כלשהי למי שכלפיו חב הנאמן את חובת הנאמנות" (ראו פרשת מירז לעיל).
בית המשפט קבע בפרשת בן נון כי "בכל מקרה ששני אנשים נמצאים ביחס כזה אשר, בעת קיומו נותן האחד בהכרח אמון, וההשפעה הצומחת באורח טבעי מאמון זה היא בידי השני, ונעשה שימוש לרעה באמון זה… האדם המפיק תועלת לעצמו בדרך זו לא יורשה להחזיק בתועלת שהפיק, אף שאי-אפשר היה למצוא פגם בעסקה אלמלא היה קיים אמון שכזה"[iv].
בדרך זו נקבע בבית המשפט כי זהו אינטרס ציבורי מובהק להרתיע שליח או אפוטרופוס מעשיית פעולה בניגוד עניינים.
מה תובעים מאפוטרופוס למעשה
כאמור, אפוטרופוס למעשה הוא סוג של נאמן מיוחד ופעולתו נעשית בגדרי הנאמנות כלפי החסוי, חסר הישע או פסול הדין.
בתביעה לתיקון נזקי הפרת חובותיו של אפוטרופוס למעשה יש לתבוע ממנו את השבת כלל הרווח שהפיק על חשבון הנכסים שעליהם הופקד, ואשר עבר לידיו שלא כדין משעה שאינו שייך לו, כפי שנקבע בסעיף 15 לחוק הנאמנות "ריווח שהפיק נאמן שלא כדין עקב הנאמנות, דינו כחלק מנכסי הנאמנות".
בהתאם, נפסק בפרשת בן נון כי מי שהפיק תועלת אישית לעצמו בתוך ניצול מעמדו כנאמן, חייב בהשבת הממון שלקח למנוח או לעיזבונו. לכן, בהחלט יתכן מצב שבו יורש שהיה אפוטרופוס, יאלץ להשיב את מה שלקח שלא כדין במסגרת נאמנותו. הנאמן הינו שומר של נכסי הנאמנות גם על פי חוק השומרים, תשכ"ז-1967 ואם התברר שהינו אחראי לאובדן הנכסים או לנזק שנגרם להם, עליו לפצות את שולחו.
חובת הפיצוי תוטל על האפוטרופוס למעשה, ככל שגרם לנזק לנכסים שעליהם הופקד [i] מתוך אדישות או בהפרת חובת הזהירות. משמעותו של הפיצוי הוא בחיוב הנאמן בתשלום תוספת הונית אשר תגלם את הנזק שנגרם בפעולותיו, מעבר להשבת סכום הקרן אותו הרוויח שלא כדין לכיסו. תביעת הפיצוי תתווסף לדרישת ההשבה במקרים חמורים של הפרת חובת אמונים, משעה שאין מדובר רק בטעות שבדין שנערכה בתום לב על ידי הנאמן, אלא במצב שבו התכוון הלה לגזול את כספו והונו של מי ששם בו את מבטחו. העיקרון הקובע הוא, כי לא יעלה על הדעת שאדם המועל בתפקידו, יזכה לרווח אשר צמח ממעילתו. במילים אחרות, בית המשפט לא יתן ידו לאישור פעולתו של אדם אשר "רצח וגם ירש". לכן, על המעוול מוטל להחזיר את הפירות בהם זכה כתוצאה מפעולתו הבלתי לגיטימית.
חשיבות התכנון האסטרטגי בתביעה נגד מטפל
בטרם נקיטת הליך ראוי להתייעץ ולהביא את כל העובדות בפני עורך דין המומחה בתחום. בראשית הדברים יש לאבחן את המצב המשפטי, לאתר את נקודות החולשה בתיק, לאסוף ראיות ולגבש את התיק לקראת הצגתו בבעית המשפט.
זכרו, תביעה ניתן להגיש רק פעם אחת, ועל כן עדיף שתהיה זו התביעה הטובה ביותר שניתן להגיש.
[i] בג"ץ 2074/95 אגודת טכנאי השיניים בישראל נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פ"ד נג (3) 451, 462 (1999)
[ii] סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979
[iii] ע"א 4377/04 גל גורן הוצלברג נ' אביבה מירז, בג"ץ 35/82 ישפאר בע"מ נ' שר הביטחון, פ"ד לז (2) 505, 518 (1982)
[iv] ע"א 423/75 בן בן נון נ' ריכטר [3], בעמ' 377
לעמוד ניצול קשיש בבירור סכסוך על ירושה
