צוואה בפני רשות

צוואה בפני רשות

צוואה בפני רשות או צוואה נוטריונית היא אחת מארבע סוגי הצוואה שניתן לערוך בחוק הירושה. בהתאם לחוק הירושה, ניתן לעשות צוואה גם בפני גורמים המייצגים את הרשויות בישראל: שופט, רשם, חבר בית דין דתי והרשם לענייני ירושה. צוואה בפני רשות תעשה בכתב, היא אינה דורשת שני עדים אלא נוכחות של בעל התפקיד אשר מייצג את הרשות, בהתאם לחוק הירושה: “22(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.”. מרבית צוואות בפני רשות בישראל נערכות בפני נוטריון אך יחד עם זאת, לעיתים נערכת צוואה בפני שופט בבית משפט וגם צוואה שכזו נחשבת כמובן לצוואה בפני רשות. במאמר זה נסקור מהי צוואה בפני רשות, איך עושים צוואה בפני רשות לפי חוק הירושה.

איך עושים צוואה בפני רשות

עשיית צוואה בפני רשות מרשויות המדינה מאופיינת בטקס ובתיעוד רשמי. על המצווה להגיש את דברי הצוואה בכתב או לומר אותם בעל פה לרשות, אשר עורכת על פי הוראותיו את הצוואה, מקריאה לו את תוכנה, ולאחר שאישר בפני הרשות כי זו צוואתו, יחתום עליה בחותם הרשות, וימסור את הצוואה למצווה. מטבע הדברים שעריכת צוואה בפני בית משפט או בית דין דתי מתעדת את נסיבות עריכת הצוואה באופן המיטבי. לדוגמא, אם בעת הכניסה לאולם בית המשפט ליוו את המצווה בנו ועורך דינה, יתועד הדבר בפרוטקול, וניתן יהיה להשתמש במידע זה בעת הגשת התנגדות.

צוואה נוטריונית

נוטריון הינו “רשות” על פי הדין הישראלי ולכן ניתן לערוך צוואה בפני רשות בפני נוטריון. די באישור הנוטריון כדי לקבוע כי הצוואה אמיתית ואין צורך בשני עדים [ii]. ניתן לערוך גם צוואה הדדית בפני נוטריון. להרחבה על עריכת צוואה.

רכיבי יסוד בצוואה בפני רשות

על פי חוק הירושה הישראלי, לכל סוג צוואה קיימים רכיבי יסוד, ואם אחד מהם אינו מתקיים הרי שאין מדובר בצוואה בכלל. לכן, כאשר מבקשים ל

בדוק אם המסמך המדובר הוא צוואה, יש לבחון אם קיימים בו רכיבי היסוד.

סעיף 22 לחוק הירושה קובע כי רכיבי היסוד בצוואה בפני רשות הם כי המצווה עצמו הגיש או אמר את צוואתו בפני הרשות. דהיינו, קיימות שתי חלופות לעריכת הצוואה. המצווה רשאי לומר את דבריו לרשות והם ירשמו על ידה או להגיש את דבריו רשומים. בהתקיים אחת מהחלופות, נערכה צוואה לפני רשות[i].

תקנות הנוטריונים

נוטריון העורך צוואה חייב לעמוד במספר דרישות המפורטות בעיקר בסעיף 4 ל תקנות הנוטריונים הקובע כך:

“בירור הכשרות המשפטית וחופשיות הרצון

4.    (א)  נתבקש נוטריון לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו, יברר תחילה אם הניצב בפניו כשיר לעשייתה של הפעולה מבחינת גילו.

          (ב)  האמור בתעודת הזהות או בדרכון של הניצב בפניו או בתעודה ציבורית אחרת ישמש ראיה לדבר אם הניצב קטין או בגיר.”

חובות נוטריון בצוואה בפני רשות

בירור רצונו החופשי של המצווה

נוטריון אינו רשאי לערוך צוואה לאדם אשר נראה על פניו כמי שאינו מבין את משמעות דבריו, ולו עשה כן, עשויה הצוואה לאבד תוקפה.

הבנת טיבה של צוואה

יכול ואדם יהיה כשיר מבחינה קוגנטיבית, ואולם מפאת נסיבות חייו, לא יבין את טיבה של צוואה. טלו לדוגמא מצב, שבו אדם כשיר קוגנטיבית מרותק למיטתו ונאלץ לקבל סיוע צמוד בכל עניין הנוגע לחייו, לרבות ביחס לניהול רכושו ונכסיו. בהחלט יתכן שאותו אדם יערוך צוואה, כאשר כלל אינו יודע מהו היקף רכושו. ניתן להעיד את הנוטריון ביחס לפרטים הנוגעים לשאלת הבנתו את טיב הצוואה שערך.

כך לדוגמא, האם ידע מי הם יורשיו הפוטנציאליים, האם הבין וידע מהו היקף רכושו, האם ידע לצפות את השלכותיה של הצוואה על יורשיו הפוטנצייאלים.

איסור על ניגוד עניינים

חוק הנוטריונים קובע כי הנוטריון אינו רשאי לערוך צוואה בפני רשות של קרובו, שותפו או עובדו. “קרוב” של הנוטריון הינו בו זוג, הורה, הורה הורה, הורה בן-זוג, צאצא, צאצא של בן-זוג ובני זוגם של כל אחד מאלה, אח או אחות ובני זוגם.

תרגום הצוואה לשפה שהמצווה מבין

הנוטריון חייב לתרגם את הצוואה לשפה אשר המצווה מבין ולקרוא אותה בפניו, אם אינו מסוגל לעשות כן [ii] ובמקרה והנוטריון לא קרא את כל הצוואה בפני המצווה, אשר אינו מבין את השפה העברית, או דילג בקריאתו על חלקי משפטים מהותיים מתוך הצוואה, עשויה הצוואה לאבד תוקפה [xii].

על פי הוראות סעיף 4 לתקנות הנוטריונים. הנוטריון חייב לדרוש תעודה רפואית המעידה על כשירותו של המצווה רק אם הוא מרותק למיטתו או מאושפז. הנוטריון אינו מורשה ליתן אישור על פעולת עריכת הצוואה, אם המצווה מאושפז בבית החולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה.

תעודה רפואית מצויה בנוסח המצוי בתוספת לחוק, ויש לצרף אותה לעותק האישור על עשיית הצוואה[iii]. התעודה מכילה את ההצהרה הרפואית כי עושה הפעולה הינו “…בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי/ת על מעשיו/ה וכשיר/ה לעשיית פעולה בפני נוטריון“. קיום התעודה תומך בגמירות דעתו של המצווה ומבטיח את חופש רצונו[iv].

נפסק כי התעודה הרפואית נועדה להבטיח  כי מבצע הפעולה המשפטית מסוגל להבין את משמעות הפעולה ואת השפעתה על מצבו המשפטי[v]. העדרה של התעודה מהווה פגם צורני שניתן להכשירו, אך מעביר את נטל ההוכחה לאמיתות הצוואה וגמירות דעתו של המנוח למבקש הקיום[vi].

מיהו אדם מרותק למיטתו

הפסיקה הרחיבה את הדרישה לצירוף תעודה רפואית, וכיום נהוג לקבוע כי החובה לצרף אישור רפואי אינה מוגבלת רק למצב שבו המצווה מאושפז שכן נפסק, כי המונחים “מאושפז בבית החולים” או “מרותק למיטתו” יפורשו באופן מרחיב, ויכללו גם אדם אשר קשה עליו ההתניידות, לרבות אדם מבוגר או חולה המתקשה לצאת את ביתו[vii]. בפרשת פלונית שלעיל, נטען כי הנוטריון לא ידע כי המנוח מרותק למיטתו וכי שיתף את הנוטריון בהתלבטויותיו כנימוק להעדרה של תעודה רפואית. בית המשפט פסק כי אין בהתרשמותו של הנוטריון ממצבו של המצווה או באי ידיעתו את מצבו הרפואי של המנוח כדי לרפא את הפגם שבעדר תעודה רפואית, שכן הנוטריון אינו מומחה ברפואה.

פגם בתעודה רפואית

לעומת זאת, בפרשת גשוק נקבע, כי בית המשפט רשאי לבסס מסקנתו בדבר יכולת המנוח להבחין בטיבה של צוואה על עדות הנוטריון שהיתה מהימנה עליו, בפרט שלא הובאה ראיה לסתור דבריה[viii]. נטען כי התעודה הרפואית לא הוכנה בנוסח המצוי בתוספת לחוק הנוטריונים ואינה מכילה אישור בדבר צלילות המצווה והכרזה בדבר היותו אחראי וכשיר לעשיית הפעולה. כן נטען כי התעודה הוכנה 5 ימים בטרם עריכת הצוואה, בשעה שהחוק מורה כי התעודה תערך ביום ביצוע הפעולה. בית המשפט התייחס לפגמים אלו כפגמים צורניים, וקבע כי העדויות שלא נסתרו, מלמדות כי “כושר ההכרעה, השיפוט והתבונה של המנוח לא היו פגומים” חרף מצבו החולני. חיזוק ראייתי למסקנתו מצא בית המשפט בעובדה שהעובדת הסוציאלית של בית החולים לא מצאה למנות אפוטרופוס למנוח, ובסיכומו של דבר קבע כי צוואתו תקפה על אף הפגמים הפורמליים שנפלו בה. המשמעות היא, כי עצם אי ביצוע הפעולה הנדרשת על פי הוראת החוק הינו פגם חמור מהכשל שנופל בביצוע חלקי של ההוראה[ix].

עריכת צוואה בפני בית משפט

בית המשפט הינו רשות ועל כן ניתן לבקש לערוך צוואה בפני שופט. דברי הצוואה יובאו על ידי המצווה לשופט בעל פה או בכתב. השופט ישאל את המצווה שאלות אשר ירשמו בפרוטקול הדיון, אשר מטרתן לברר אם המצווה מבין את צוואתו ואת ההוראות הרשומות בה וכי זה רצונו. לאחר מכן יקריא בית המשפט למצווה את הצוואה ולאחר שהמצווה יאשר בפניו כי זו צוואתו, יחתום בית המשפט על הצוואה , וימסור אותה יחד עם פרוטוקול עריכת הצוואה למצווה. במעמד עריכת הצוואה בפני בית המשפט לא יהיו נוכחים באולם בית המשפט גורמים נוספים, לרבות עורך הדין שסייע לנסח את הצוואה.

התנגדות לצוואה בפני רשות

בדרך כלל, יזומן הנוטריון להעיד בבית המשפט על הנסיבות שבהן נערכה הצוואה בפניו. לעדות זו משמעות אדירה ביחס לתוקפה של הצוואה, שכן תוכן העדות מלמד ממקור ראשון מה רצה המנוח ומה ביקש לצוות בצוואתו. שאלת מהימנותו של הנוטריון עולה בהתנגדות לצוואה בפני רשות באופן ממוקד יותר, וזאת מעצם העובדה שהנוטריון הוא אדם אחד ואילו כאשר מדובר בצוואה בפני עדים, ניתן לחקור שני עדים ולהצליב בין גירסאותיהם. חקירתו של הנוטריון היא בעלת משמעות אדירה לעניין אמיתותה של הצוואה נשוא הדיון. עדותו של הנוטריון תחשוף אם הקפיד על הכנת הצוואה באופן שתשקף את רצונו האחרון של המנוח. למעמדו של הנוטריון בשעת העדות משמעות גדולה לפי החוק הקובע כי “אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון או למעשיו לדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו והכל כאמור באישור” (סעיף 19 לחוק הנוטריונים). חרף הנחת היסוד, כי הנוטריון, כבעל תפקיד מנוסה ויודע דין, יקפיד על הוראות עריכת הצוואה בפניו, המציאות עולה על כל דימיון. במקרה שבו ייצג משרדנו, התברר שהנוטריון ערך מחדש את נוסח אישור הצוואה בפניו, באופן שהצהרות חשובות על גמירות דעתו של המנוח נמחקו מההצהרה. יובהר, כי נוסח האישור הנוטריוני קבוע בטופס המופיע בדין, ושינוי הנוסח על מנת שיתאם למציאות אחרת, מלמד כי המצווה לא עמד בדרישות הדין לעריכת הצוואה הנוטריונית.

לבירור סיכוייך בהתנגדות לקיום צוואה

או תביעה לביטול מתנה

בחרו זמן לשיחהבהקדם האפשריבין 09:00-10:00בין 10:00-11:00בין 11:00-12:00בין 12:00-13:00בין 13:00-14:00בין 15:00-16:00בין 16:00-17:00חזרו אלי

מקורות מידע צוואה בפני רשות

[i] סעיף 19 לחוק הנוטריונים, תשל”ו 1976

[ii] סעיף 22(ג) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965

[i] ע”א 594/99 אוחנה נ’ אלעזר, פ”ד נה (3) 355;

[ii] סעיף 19 לחוק הנוטריונים, תשל”ו-1976;

[iii] תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים תשל”ז-1977;

[iv] ת”ע (ב”ש) 013/90 פלונית נ’ פלוני, פורסם ברשומות;

[v] ע”א 36/88 זלוף נ’ זלוף, פ”ד מו(3) 184 בעמ’ 188; ע”א 1395/02 נסקה לוי נ’ האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה וידה בן עזרא ז”ל, פ”ד נט(5) 490;

[vi] ת”ע (חי’) 3170/99 קרן גרימברג נ’ סימונה מורגנשטרן, פורסם במאגרי המידע;

[vii] ת”ע 3982/02 עטיה נ’ ניסני ואח’, פורסם במאגרי המידע;

[viii] ע”א 7506/95 מיכל שוורץ נ’ בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ”ד נד(2) 215, בעמ’ 223; עמ”ש (ירוש’) 316/02 אליהו הדסי נ’ אדריאנה יהושע, פורסם במאגרי המידע;

[ix] ת”ע 41070-08-10 גשוק נ’ וייסמן, פורסם במאגרי המידע;

[x] דברי ההסבר לסעיף 13 להצעת חוק הנוטריונים, תשכ”ט – 1969 (ה”ח 854);

[xi] ע”א 1617/10 מנהל מיסוי מקרקעין נ’ מוסטפא נח’אש, פורסם במאגרי המידע;

[xii] סעיף 22(ג’) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965;