סוגיות בחלוקת עיזבון
סוגיות בחלוקת עיזבון הן סוגיות הקמות כתוצאה מאי בהירות לעניין האופן שבו יש לחלק את נכסי העיזבון בין יורשי המנוח. לצורך פתרון סוגיות אלו, נקבעו ב-חוק הירושה כללים אשר מטרתם היא לקבוע את אופן חלוקת הנכסים במקרים מעין אלו בין יורשי המנוח. כידוע, לאחר פטירתו של המצווה, קם עיקרון הנפילה המיידית של העיזבון, כפי שנאמר "במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו" אך "הנפילה המיידית" אינה יוצרת בעלות קונקרטית בנכס זה או אחר השייך לעיזבון (ע"א 834/75 זיק נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 662). הסוגיות שבהן עוסקים הכללים הן: חלוקת עיזבון ל-יורשים שלא נקבע חלקם בצוואה, יורש שמת לפני המוריש, יורש פסול, יורש שהסתלק יורש חלק ו-יורש מנה, חלוקת מנה של נכס בלתי מסויים, זכות העקיבה בירושה, גורלם של פירות נכס עיזבון ועוד. בטרם נפנה לסקירת הכללים נציין כי יישומם אינו מחויב המציאות. חוק הירושה מאפשר ליורשים לפתור באופן ליברלי מצבים בלתי ברורים של חלוקת העיזבון באמצעות עריכת הסכם חלוקת עיזבון או הסכם בין יורשים בסיוע של מנהל עיזבון.
יורשים שלא נקבע חלקם בצוואה
תנאי בסיסי לקיום הוראה בצוואה הוא כי הצוואה תפרט את היורשים ואת חלקיהם בעיזבון ועל כן חלוקת העזבון תעשה בכפוף להוראות הצוואה אך במסגרת סוגיות בחלוקת עיזבון יש לדון בזכויותיהם של יורשים שלא נקבע חלקם בצוואה. סעיף 48 לחוק הירושה קובע, כי אם ציווה המצווה לאחדים ולא קבע את חלקיהם, יחלקו בשווה. אשר על כן, הכלל הוא חלוקה שיוויונית בין היורשים שמנה המצווה בצוואתו, במקרה שלא קבע מהי החלוקה. לדוגמא; במידה והורה המנוח בצוואתו, כי זכויותיו בדירתו יוענקו לאחר פטירתו לשלושת ילדיו, יקבל כל אחד מן הילדים שליש מן הזכויות בדירה, גם אם המנוח לא הורה באופן מפורש על אופן חלוקת הזכויות בדירת המצווה.
יורש שמת לפני המוריש
יורש שמת לפני המוריש הינו מצב שבו עוסק סעיף 49 לחוק הירושה. מדובר במצב שבו היורש נפטר לפני המוריש והאחרון לא תיקן או עידכן את צוואתו. כאמור, היה והצוואה צופה מצב שבו הלך לעולמו אחד מיורשי המוריש לפני פטירתו של המוריש, יפעלו על פי הוראת הצוואה במקרה זה. ברם, כיצד פועלים כאשר הצוואה שותקת לגבי מצב של פטירת יורש לפני המוריש?
סעיף 49 לחוק הירושה קובע כי "זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו – אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת.". סעיף זה נכנס לתוקפו במסגרת תיקון מס' 7 לחוק הירושה, בשנת 1985.
סעיף 49 לחוק הירושה קובע איפוא את חליפי יורש שנפטר לפני המוריש. לפי חוק הירושה, צאצאיו של היורש שנפטר יזכו במקומו, ואולם היה ואין צאצאים במועד הפטירה, זכייתו של הזוכה מתבטלת, והרכוש יחולק בין יתר היורשים, בהתאם להוראות ירושה על פי דין.
שאלה נוספת של פרשנות צוואה, אשר עשויה להתעורר במצב שכזה, היא מי הם היורשים? האם מי שירשו על פי הוראות הצוואה או היורשים על פי דין. על מנת לקבוע את התשובה, יזקק בית המשפט בראש ובראשונה לבדוק מה היה רצונו של המצווה והאם עולה מן הצוואה שיש לחלק את חלקו של היורש שנפטר דווקא בין היורשים שבצוואה.
יורש פסול
יורש פסול הינו מי שנפסל מלרשת בניגוד לרצונו. הסיבות לפסילת יורש מפורטות ב-סעיף 5 לחוק הירושה. המקרים שבהם נפסל יורש מלרשת בניגוד לרצונו הם: הרשעת יורש ברצח של המוריש או בניסיון לרצוח אותו במתכוון, יורש שהורשע ב-העלמת צוואה או ב-השמדת צוואה או ש-זייף צוואה או שתבע על פי צוואה מזויפת. על פי סעיף 5 לחוק הירושה, על מנת לפסול יורש יש להרשיע אותו בהליך עונשי בבית משפט אזרחי, לאחר שיוגש כנגדו כתב אישום. כלומר, אין מדובר בטענת התנגדות לצוואה בבית המשפט לענייני משפחה. לא ניתן לטעון, כי זיופה של צוואה על ידי היורש, פוסלת אותו מלרשת, אלא אם יש בצד הזיוף – הרשעה כאמור. האם ליורש שנפסל יכולים להיות חליפים שיירשו את חלקו? מדובר בסוגיה המקימה מתח בין ערכי המוסר לבין הוראות הדין. צפוי היה כי פסילתו של יורש תנתק מנתקת את זכותו לרשת. להרחבה ראו גם על פסלות לרשת.
יורש שהסתלק
יורש שהסתלק הינו יורש שאיבד את מעמדו כיורש, וכאילו מעולם לא היה יורש. תיקון מס' 7 לחוק הירושה מתייחס למצב של הורשה למי שויתר על ירושתו בדיעבד, הוא אותו יורש שהסתלק. סעיף 50 לחוק הירושה קובע כי "זוכה על פי צוואה שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת.". בניגוד ליורש הפסול, אשר מאבד את הזכות לרשת בניגוד לרצונו, היורש שהסתלק ירש את חלקו על פי הוראות המנוח או בהתאם לכללי הירושה על פי דין, אך הוא הסתלק מן הירושה מרצונו.
נציין, כי ההוראה בסעיף 50 לחוק הירושה מחדדת את ההבדל בין הסתלקות לטובת בן זוג, ילד או אח של המוריש (המצווה), שאז הוראת הצוואה נותרת על כנה, לבין הסתלקות לטובת אחר, שאז הוראת הצוואה כולה מתבטלת. נראה כי הרציונל להוראה מצוי בכך שהמחוקק מייחס חזקה לפיה המצווה היה רוצה בכך שקרובי משפחתו המנויים יקבלו מרכושו מן המסתלק, ולפיכך אין לבטל הוראת צוואה שכזו. להרחבה ראו בערך הסתלקות מירושה.
יורש של חלק בעיזבון
יורש חלק מהעיזבון הינו יורש אשר יורש חלק מהעיזבון, באחוזים או כשבר מן השלם. מצב זה מתרחש כאשר המוריש קובע בצוואה חלוקה על פי חלקים של העיזבון, שניתן ליישמה בחלוקה על פי אחוזים או שהחלוקה מתבצעת בהתאם להוראות חוק הירושה, בחלקים מכלל העיזבון. המקור המשפטי לאופן חלוקת העיזבון מופיע ב-סעיף 40 לחוק הירושה, שם קיימת התייחסות לאפשרות כי מצווה יעביר מעזבונו חלק יחסי או נכס מסוים. ירושה של חלק מעיזבון משמעה שליורש יש חלק מסויים בכל אחד מנכסי העיזבון, דבר שיש בו כדי לסבך את חלוקת נכסי העיזבון ולגרום להליך של פירוק שיתוף.
סעיף 52 לחוק הירושה קובע כי אם ציווה המצווה נכס בלתי מסוים, זכאי הזוכה לנכס מסוג בינוני. הוראה זו דומה באופייה להוראות חוק החוזים, אשר מציינות כי הסכם יקוים בבינוניות אם לא צוין בו אחרת (סעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
יורש של מנה בעיזבון
יורש של מנה בעיזבון הוא יורש של נכס ספציפי מתוך נכסי העיזבון על פי הוראת צוואה. נכס מסויים מכונה בסעיף 40 לחוק הירושה "מנה". האבחנה בין ירושה של מנה וירושה של חלק בלתי מסויים בנכסי העיזבון יכולה להשפיע במקרים שונים, כגון בהקשר של תשלום חובות העיזבון.
זכות העקיבה בירושה
זכות העקיבה בירושה עוסקת בשינוי האפשרי בצורתו או שוויו של הנכס שהוריש המנוח ליורש. סעיף 51(א) לחוק הירושה קובע כי אם ציווה המצווה נכס מסויים, יזכה בו הזוכה כמות שהיה הנכס במות המצווה. המחוקק מוסיף ומבהיר למה כוונתו ב-סעיף 51(ב) לחוק הירושה שם נקבע כי "אין הזוכה זכאי לדרוש מן היורשים האחרים סילוקו של שעבוד ששועבד בו הנכס על ידי המצווה". המחוקק בחוק הירושה מחדד למעשה את ההבדל בין "נכס" לבין "חלק יחסי" בעיזבון, שכן ירושת נכס מכילה בתוכה את כלל הזכויות והחובות הנלוות לאותו נכס במועד פטירת המנוח, ואין היורשים האחרים שאינם זוכים בנכס, חייבים בתשלום חובותיו של הנכס. על בסיס האנלוגיה הזו, קבעה הפסיקה כי אם הנכס שהוריש המנוח בצוואה חדל מלהיות במועד הפטירה, אך ניתן להוכיח כי שינה את צורתו לנכס אחר, הרי שהזוכה בנכס המקורי יזכה גם בנכס החדש, אשר מקורו באותו נכס מקורי.
זכות העקיבה בירושה אינה תקפה, אם הנכס נשוא הצוואה אינו נמצא בתוך נכסי העיזבון במועד פטירת המנוח. מדובר בעיקר על מצב שבו אדם יורש נכס בצוואה, אך אותו נכס כבר נמכר, ולכן אין מה להוריש לו. סעיף 51 (ג) לחוק הירושה קובע כי "אין הזוכה זכאי לפיצוי מן היורשים האחרים אם במות המצווה לא היה הנכס בין נכסיו". מכאן, עולה, כי אף אם ירש אדם דירה, ואותה דירה נמכרה על ידי המנוח בימי חייו, הרי שהיורש לא יהיה זכאי לחלק מן העיזבון בשווי אותה דירה, ואף לא לפיצוי מצד אלו שירשו נכסים ו/או כספים אחרים מן העיזבון. ההנחה היא, כי לו רצה המנוח לשנות מהוראות צוואתו ולהתאימה למצב הרכושי החדש, הוא היה עושה כן.
פירות עיזבון
הסוגיה היא, למי שייכים פירות נכס עיזבון שנאספו במועד שבין עריכת הצוואה למועד שבו נפטר המנוח, כלומר, בימי חייו של המוריש. סעיף 51(ד) לחוק הירושה קובע "פירות הנכס ויציאותיו עד מות המצוה הם לחשבון העזבון, מאז ואילך הם לחשבונו של הזוכה, זולת אם זכה בנכס במועד מאוחר יותר". הוראה זו אינה אלא ביטוי מובהק לבעלותו וקניינו של המנוח על רכושו עד למועד פטירתו. חוק הירושה קובע כי כל שמניב הנכס שנרשם בצוואה שייך לו, עד לרגע פטירתו של המצווה, והינו חלק מהעיזבון בכללותו, ואך ורק לאחר מועד פטירת המנוח, שייכים פירות הנכס ליורש הנכס. יתרה מכך. סעיף 51(ד) לחוק הירושה מוסיף ומדגיש כי אם המוריש קבע שהנכס יועבר ליורש במועד מאוחר יותר, פירות הנכס אינם חלק מירושת הזוכה, אלא שייכים לעיזבון כולו. סוגיה זו יכולה להשפיע על חישוב היקף העזבון.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
