מנהל עיזבון

מנהל עיזבון

מנהל עיזבון הוא בעל תפקיד הקבוע בחוק הירושה, אשר ממונה על ידי בית המשפט או על ידי הרשם לענייני ירושה, בעקבות הגשת בקשה למינוי מנהל העיזבון, ולאחר המינוי, הוא משמש כידו הארוכה לשם הגנה על ה- עיזבון. מטרתו הכללית של כל מנהל העיזבון היא לאתר, לאסוף ולנהל את נכסי העיזבון עד לסיום חלוקת הנכסים על ידי מנהל העיזבון בין היורשים, לרבות באמצעות מכירת נכס על ידי מנהל העיזבון. הסוגיה העיקרית הראשונה שבה יש לעסוק ממוקדת בשאלה: מתי ממנים מנהל העיזבון. התשובה לסוגיה זו מחייבת הבהרה ביחס לשני סוגים של מנהלי עיזבונות: מנהל עזבון זמני, אשר ממונה לפני שניתן צו קיום צוואה או צו ירושה וכאשר זהות היורשים אינה ידועה עדיין בהתאם לסעיף 78 לחוק הירושה, ו-מנהל עזבון קבוע, אשר ממונה לאחר שכבר ידועה זהות היורשים וכבר ניתן צו קיום צוואה או צו ירושה אחר המנוח בהתאם להוראות סעיף 82 לחוק הירושה. מעבר להבדל שבמועד המינוי של מנהלי העיזבון, ההבדל העיקרי הנוסף בין שני סוגי שמנהלי העיזבון מצוי בהיקף הסמכויות שהם מחזיק ביחס לניהול נכסי המנוח ובמשך הזמן שבו ישמשו בתפקיד. מנהל עזבון זמני ימונה לתקופת זמן קצובה שתסתיים בעת מתן צו ירושה או צו קיום צוואה ואילו מנהל העיזבון הקבוע ימונה לתקופת זמן שתימשך עד לסיום חלוקת נכסים של העיזבון בין היורשים על ידי מנהל העיזבון. גם מטרות המינוי של מנהל העיזבון הזמני שונות מאלו של מנהל העיזבון הקבוע. מטרת מנהל העיזבון הזמני היא לכנס ולשמור על נכסי העיזבון עד לחלוקת נכסים על ידי מנהל העיזבון בין היורשים ואילו מטרתו של מינוי הקבע של מנהל העיזבון היא לאפשר לו לממש את נכסי העיזבון ולהביא בפועל לחלוקת נכסים על ידי מנהל העיזבון בין היורשים, על פי הוראות בית המשפט. דרך החלוקה של נכסי העיזבון על ידי מנהל העיזבון תעשה, ככל שניתן, בהסדר בין היורשים. לשם כך, רשאי מנהל העזבון הקבוע להגיש הצעה לבית המשפט לגבי אופן חלוקת הנכסים, גם אם היורשים אינם מסכימים לדרך החלוקה המוצעת. מינוי מנהלי עיזבון דורש הסכמה של המועמד לתפקיד לקבלת האחריות שבמילוי התפקיד, ולכן הוא ימונה אך ורק אם הסכים לכך מראש. הסכמתו של מנהל העיזבון למינוי תלויה לעיתים בדרישות להפקדת ערובה להבטחת ביצוע תפקידו. לדוגמא, ככל שהמנוח לא פטר את מנהל העזבון מהפקדת ערובה במסגרת ההוראות שהותיר בצוואתו, יקבע הרשם לענייני ירושה או בית המשפט לענייני משפחה את גובה הערובה שעל מנהל העיזבון להפקיד בקופת בית משפט, על מנת שתשמש בטוחה לכיסוי נזקים שיגרמו בשל ניהול העיזבון, ככל שיגרמו. מדובר לעיתים בסכומים משמעותיים בגובה של עשרות אלפי שקלים ויותר.

מתי ממנים מנהל עיזבון

ברירת המחדל בבית המשפט היא שלא ימונה מנהל עזבון, אלא אם כן התרשם בית המשפט כי יש צורך במינוי המבוקש, מקום שהיורשים פשוט אינם מסתדרים ביניהם, הסכסוך נסוב על זכויות בהיקף גדול או זכויות משפטיות סבוכות כגון פירוק של מניות בחברה, כך שברור כי היורשים לא יוכלו בעצמם להסדיר את חלוקת העיזבון. הניסיון מלמד, כי מינוי מנהל עזבון מתרחש בעיקר כאשר היורשים חלוקים בדעתם בעניין ניהול נכס עיזבון וחלוקתו או כאשר חלוקת העיזבון מעוררת קשיים רבים [i], ואז אין מנוס מביצוע חלוקת הנכסים על ידי מנהל העיזבון הממונה.

מצד שני, לעיתים היקף העיזבון אינו מצדיק מינוי של מנהל עזבון ששכר טרחתו ינגוס בשווי העיזבון ויותיר ליורשים עיזבון מצומק. כך לדוגמא, בתיק שניהל עו"ד ד"ר רן מובשוביץ, דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשה למינוי מנהל עזבון בשל העובדה שהעיזבון הכיל דירת מגורים וסכום של 2 מיליון ש"ח בבנק. בית המשפט קבע, כי יש לקבל את הצעת עו"ד מובשוביץ, ולאפשר למרשו להשכיר את הדירה ולהפקיד את דמי השכירות בחשבון בנק נפרד וכן להורות לבנק להפקיד את כספי העיזבון בפיקדון קצר מועד, על מנת לחסוך בעלויות תשלום שכר טרחה. לכן, צפוי מינוי של מנהל עזבון רק כאשר העיזבון מורכב ממספר נכסים, וכאשר יש צורך בניהולם השוטף של הנכסים על מנת לשמור על ערכם.

בנוסף, אם היורשים מסתדרים בינם לבין עצמם, הרי שאין צורך במנהל עזבון, שכן היורשים עצמם יכולים לנהל את העיזבון, ואם אחד הצדדים הגיש בקשה למינוי מנהל עזבון, נראה שמקופלים בבקשה שיקולים זרים כגון רצון לפגוע בצד השני מבחינה כלכלית או ליטול ממנו שליטה בנכסי ירושה שהוא מחזיק בהם שלא כדין. מקובל איפוא למנות מנהל עזבון רק במצב שבו היורשים אינם מסוגלים לשתף פעולה ביניהם בנושא של ניהול העיזבון.

פיטורי מנהל עיזבון

מנהל העיזבון עשוי להיות מפוטר מתפקידו על ידי בית המשפט, כאמור בהוראת סעיף 92(ב) לחוק הירושה, בשל עילות שונות שהן בעיקר יציר פסיקת בתי המשפט.

ראשית, על פי פסיקת בתי המשפט, ככל שקיים חשש שמנהל העיזבון הפר את חובות הנאמנות כלפי המנוח או הפר את רצונו של המנוח בצוואתו, אין מקום למנותו למנהל על עיזבון המנוח [iii].

שנית, ניגודי עניינים הם עילה לפיטוריו של מנהל עזבון. בפרשת צ.ס נפסק מדוע לא ימונה למנהל עזבון מי שהמוריש קבע בצוואתו, ובין היתר מנה בית המשפט מצבים של ניגוד עניינים, כגון, כאשר מנהל העיזבון הגיש תביעה כנגד העיזבון. לא יעלה על הדעת כי מי שטוען לזכות מעיזבון המנוח ינהל את נכסי העיזבון, אליו הוא לוטש עיניו.

שלישית, כאשר היחסים בין מנהל העיזבון לבין "המעוניינים בדבר הם מאד משובשים" כך "שכל שיתוף פעולה בין מנהל העיזבון המיועד לבין המעוניינים בדבר נדון לכישלון בשל חוסר אמון בסיסי" [iv]. משמעות הדבר היא, כי אם אחד מהצדדים לסכסוך אינו סומך על מנהל העיזבון מסיבה טובה ומבוססת, בית המשפט ישקול בחיוב להפסיק את כהונתו של מנהל העיזבון. אף על פי כן, מקובל להניח שבקשה לפיטורו של מנהל עזבון נחשבת בקשה קשה יחסית מבחינה משפטית, שכן בית המשפט יעדיף, גם אם יש ממש בטענות, לבחון אפשרויות שיצמצמו או יפקחו על פעילותו של מנהל העיזבון, תחת פיטוריו המלאים.

בקשה למינוי מנהל העיזבון

בקשה למינוי מנהל עיזבון תופנה לרשם הירושות או לבית המשפט לענייני משפחה, תציג את הצורך במינוי מנהל העזבון, תכלול את זהותו של מנהל העיזבון וכישוריו לניהול נכסי העיזבון ותתמך בתצהיר של מבקש הבקשה למנות מנהל עזבון. את הבקשה יכול להגיש כל מי שהוא מעוניין בדבר, כלומר – בעל אינטרס כלכלי בעיזבון, כגון יורש, יורש פוטנציאלי, בעל חוב ונושה של המנוח.

הסוגיה הראשונה העומדת לפתחנו בראשית פרק זה ממוקדת בשאלה מתי ממנים מנהל עיזבון. שני מועדים עקרוניים מקובלים להגשת הבקשה. ניתן להגיש בקשה למינוי מנהל עיזבון בטרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה בהתאם לסעיף 78 לחוק הירושה אשר קובע כי בית המשפט רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, למנות, בצו, מנהל עזבון, אך אם היתה הבקשה בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר, תוגש הבקשה לרשם לעניני ירושה; הוגשה בקשה כאמור, רשאי הרשם לעניני ירושה למנות בצו מנהל עזבון, ויהיו לו, לענין המינוי, הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי סעיף 89. מלשון הסעיף אנו מבינים, כי היה והיורשים מסכימים על מינויו של מנהל עזבון, רשאי הרשם לענייני ירושה למנותו, והדרך לכך היא באמצעות הגשת בקשה מוסכמת למינוי מנהל עיזבון לרשם הירושה בהסכמת כל היורשים, צירוף כתב הסכמה של מנהל העיזבון המיועד, ותשלום האגרה המתאימה. ברם, כעולה מן סעיף 78 לחוק הירושה, במקרה של מחלוקת על עצם הצורך במינויו של מנהל העיזבון או על זהותו של המנהל, יש צורך בהגשת תביעה למינוי מנהל עזבון לבית המשפט לעניני משפחה, כך גם תוגש בקשה למינוי מנהל עזבון, כאשר אין הסכמה על זהותו של מנהל העיזבון, והתיק ידון בבית המשפט לענייני משפחה אשר יכריע הן ביחס לצורך בעצם מינוי מנהל עזבון והן לעניין זהותו של מנהל העיזבון. בדרך כלל, בהעדר הסכמה על זהותו של מנהל העזבון, ימונו על ידי בית המשפט עורכי הדין של הצדדים לסכסוך הירושה לשמש יחדיו בתפקיד. בדרך כלל המינוי יהיה של עורכי דין ירושות המבינים בתחום המיוחד של ניהול נכסי העיזבון. לחלופין, ובמיוחד במקרה שמי מעורכי הדין אינו מסכים להתמנות למנהל עזבון, ימנה בית המשפט עורך דין חיצוני או רואה חשבון המתאים לתפקיד ואשר יבחר על פי פנקס של מנהלי עיזבון המנוהל על ידי מנהל בתי המשפט.

שונים פני הדברים ביחס להגשת בקשה למינוי מנהל עזבון לאחר מתן צו ירושה או צו קיום צוואה, כאשר זהות היורשים כבר ידועה וקבועה בצו. במקרה שכזה, חולשים על מינוי המנהל הוראות סעיף 82 לחוק הירושה הקובע כי מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת.

סעיף 81 לחוק הירושה קובע את הדרך לקביעת זהותו של מנהל העיזבון, במקרה שבו המנוח קבע בצוואתו שכבר קוימה כאמור, את זהותו של מנהל העיזבון, וכך קובע חוק הירושה כי אם קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לעניני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו. מסעיף זה אנו למדים, כי אי מינויו של אדם שזהותו נקבעה על ידי המנוח כמנהל עזבונו בצוואתו, מחייבת מתן טעמים מיוחדים על ידי בית המשפט לסטייה מהוראותיו.

יש ליתן את הדעת על כך שהמצווה רשאי לקבוע בצוואתו את התנאים למינויו של המנהל. לדוג', חרף הוראת סעיף 89 לחוק הירושה, הקובעת כי בית המשפט רשאי להורות למנהל העזבון להפקיד ערובה לזכות האפוטרופוס הכללי, לשם הבטחת פעלותיו בעזבון, רשאי המנוח לקבוע בצוואתו כי המועמד לשמש כמנהל עזבון לא יפקיד ערבות להבטחת נזקים שיתכן ויגרמו פעולותיו בעת ניהול העיזבון ויהיה פטור מהפקדת ערובה לשם הבטחת תשלום נזקים ליורשים כתוצאה מפעולותיו. במקרה שכזה, חיוב מנהל העזבון בערובה על ידי בית המשפט, ידרוש מתן טעמים מיוחדים לכך.

סמכויותיו של מנהל העזבון

סעיפים 77, 78, 82 לחוק הירושה קובעים באופן כללי את סמכויותיו של מנהל העזבון. סמכויותיו אלו כוללות את כינוס נכסי העזבון, ובמסגרת זאת, מסורה לו הזכות להתחקות אחר נכסי העיזבון  (ע"א 474/65 טראובר נ' מנהיים). מובן מאליו, כי סמכויותיו אלו כוללות גם מכירת נכס על ידי מנהל העיזבון. כמו כן, המנהל רשאי להגיש תביעות בשם העזבון לשם השבת רכוש כאמור בסעיף 82 לחוק הירושה. משמעות הדבר היא, כי למנהל העזבון זכות להגיש תביעה בשם העיזבון על מנת להשיב נכסים ששייכים לו (למנוח) ומשום מה אינם נמצאים בבעלותו כעת. לדוגמא, היה ומתברר שהמנוח הינו נושה של חייב, רשאי מנהל העיזבון לתבוע את תשלום החוב מהחייב, ולהפקיד את סכום החוב בחשבון הבנק של העיזבון עד לחלוקת נכסים על ידי מנהל העיזבון בין היורשים. תפקיד נוסף של מנהל העיזבון הוא לשמש כנציגו של העיזבון בהליכי בית משפט, מכיון שהעיזבון אינו יישות משפטית ואינו יכול לשמש בעצמו כבעל דין. כך לדוגמא, אם נושה של המנוח דורש תשלום חוב, ומנהל העיזבון סבור שאין מקום לשלם את החוב, הוא רשאי להגן על העיזבון מפני התביעה שהוגשה כנגדו.

סעיף 84 לחוק הירושה קובע כי מנהל העזבון חייב להגיש פרטה לבית המשפט בתוך 60 ימים מעת מינויו ולפרט בה את כל הרכוש שנמצא בעזבון וכן את החובות שחב בהם העזבון.

סעיף 85א לחוק הירושה מורה למנהל העזבון להפריד בין נכסי העזבון שדורשים לניהולו השוטף ורכוש שאינו דרוש לשם כך, ורכוש זה חייב להיות מוחזק באופן שבו ישמר שווי הרכוש והוא יניב פירות.

סעיף 86 לחוק הירושה מחייב את מנהל העזבון לנהל חשבונות ולהגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון לפחות פעם בשנה ובפקיעת מרשתו, ולמסור לאפוטרופוס הכללי ידיעות לפי דרישתו.

הגבלת סמכויותיו של מנהל העזבון

סעיף 97 לחוק הירושה קובע כי מנהל העזבון רשאי לעשות כל הדרוש לשם מינוי תפקידו, אך מונה שורה של פעולות שאסור למנהל לבצע ללא אישורו המוקדם של בית המשפט: העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה; השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה; פעולה שתקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק (לדוגמא, פעולה בפנקס המקרקעין): מתן ערובה; כל פעולה אחרת שקבע אותה בית המשפט, בצו המינוי או לאחר מכן, כטעונת אישור כאמור. עולה, כי הפעולה העיקרית שמבצע בעל התפקיד, חלוקת נכסים על ידי מנהל העיזבון, דורשת הוראה ספציפית מבית המשפט, ולא ניתנת לביצוע ללא אישורו המוקדם.

חלוקת נכסים על ידי מנהל העזבון

על מנת להביא לחלוקת נכסים על ידי מנהל העיזבון, רשאי המנהל לשום את נכסי המנוח לפי שוויו בזמן החלוקה כאמור בסעיף 109(א) לחוק הירושה, לרבות שוויי של השבח בנכסי המקרקעין או נכסים מסחריים של העיזבון (דירות, נחלות, מגרשים, חברות ואירגונים מסחריים) וכן להעריך את שווי הפירות שמניבים נכסי העיזבון (לדוגמא: דמי שכירות שמשולמים עבור דירה השייכת לעיזבון).

לצורך ביצוע שומת הנכסים של העזבון, רשאי המנהל לפנות למומחים חיצוניים, כגון שמאים, עורכי דין ורואי חשבון על מנת שימסרו בידו חוות דעת מקצועית ביחס למעמדם של הנכסים, הפירות שהם מניבים ומה המיסוי החל עליהם, אך מנהל העיזבון יעשה כך רק לאחר שיפנה לבית המשפט בבקשה למתן הוראות.

מנהל העזבון יפעל כנאמן בית המשפט ובפיקוחו לכינוסו, שימורו ומימושו של העיזבון וחלוקתו בין היורשים בתוך זמן סביר [ii]. במסגרת ניהול עיזבון, יציע המנהל תוכנית חלוקה ליורשים וככל שלא תצלח התוכנית יפנה לבית המשפט בבקשה מתאימה לחלוקה (סעיף 110(ב-ד) – סעיף 111 לחוק הירושה).

מנהל העזבון חייב לשלם את חובות המנוח לנושיו, ולשם כך קובע סעיף 99 לחוק הירושה כי עליו להזמין את נושי המוריש ולהודיע לו בכתב על תביעותיהם.  כמו כן קובע סעיף 100 לחוק הירושה כי לפני תשלום כל חובות העזבון, לא יחלק מנהל העזבון נכסים של העזבון ליורשים.

מכירת נכס על ידי מנהל עיזבון

מנהל העיזבון יכול לפנות לבית המשפט ולבקש הוראות לשם מכירת נכס על ידי מנהל העזבון. בקשה שכזו תנמק את הסיבות לבקשה למכירת הנכס על ידי מנהל העיזבון. נימוקים לבקשה מעין זו עשויים להיות מבוססים על כך שלא ניתן לחלק את הנכס בעין בין היורשים. לדוגמא, כאשר הנכס הינו דירת מגורים, לא ניתן לקבוע כי כי כל אחד מהיורשים יהיה בעלים של חדר אחד בתוך הדירה, ולכן יש לחלק את שווי הדירה בכסף בין היורשים, לאחר מכירתה למרבה במחיר, ולאחר שהתברר כי היורשים אינם מסכימים לכל דרך אחרת לחלוקת הנכס. במקרה שבו טיפל עו"ד ד"ר רן מובשוביץ, נאלץ מנהל העיזבון למכור מטבעות זהב יקרות ערך אותן ירשה אחת היורשות, על מנת לאפשר חלוקת המטבעות בין כל היורשים, ולממן את שכר הטרחה של מנהל העיזבון. נימוקים אחרים המתאימים לתמיכה בבקשה למכירת נכס על ידי מנהל העיזבון הם הצורך לשלם חובות מן העיזבון, כאשר אין בו מספיק כספים נזילים ומנגד יש בו זכויות במקרקעין השוות סכומים נכבדים שיכולים להביא לתשלום חובות העיזבון.

כיצד מתבצעת מכירת נכס על ידי מנהל העיזבון

מכירת נכס תעשה כאמור על פי הוראות בית המשפט בדרך של מכרז, כפי שמממשים נכס בהוצאה לפועל. משמע, בהליך של התמחרות, המפורסם לציבור כולו, ומכירת הנכס בשיטת המכרז למרבה במחירו. ניתן לעיתים קרובות לצפות במודעות שמפרסמים מנהלי עזבון בעיתונות היומית שמטרתן להביא לידיעת הציבור את העובדה שמתבצעת מכירת נכס על ידי מנהלי העיזבון. בדרך כלל, נדרשת ערובה בצורת הפקדה במשרדו של מנהל העזבון של המחאה בנקאית בשווי של 10% משווי ההצעה לרכישת הנכס. לאחר עמידה בתנאי מקדים זה, יכנס מנהל העזבון את המתמודדים על הנכס לאסיפה, שבמסגרתה תיערך התמחרות על הנכס, והמרבה במחיר יזכה בנכס. בסיום ההתמחרות יוכרז הזוכה בנכס, והוא יידרש לחתום על הסכם מכר ולשלם את תמורת הנכס בהתאם לתנאי החוזה.

שכר טרחה של מנהל עזבון

שכר הטרחה של מנהל העזבון נקבע על ידי בית המשפט על פי הוראות חוק הירושה ותקנות הירושה. חוק הירושה קובע כי שכר טרחתו של עורך דין המשמש מנהל עזבון יהיה 3% משווי העיזבון, אך מנהל העזבון רשאי לעתור לבית המשפט בבקשה להגדיל את שכר הטרחה בשל משך זמן הכהונה או בשל העובדה שניהול העיזבון דרש מאמץ מיוחד. במקרים של "מאמץ מיוחד" מטעמו של מנהל העיזבון הממונה, רשאי בית המשפט לענייני משפחה לפסוק לו תשלום של 4% משווי נכסי העיזבון כשכר טרחה. לסכום זה מתווסף מע"מ כדין. עלותו של מנהל העזבון בסיום ההליך עשויה להוות סיבה מצויינת ליורשים להגיע להסדר ביניהם, ולחסוך בכך תשלום שכר טרחה גבוה, שיתכן וניתן היה לייתרו.

לבירור סיכוייך בהתנגדות לקיום צוואה

או תביעה לביטול מתנה

בחרו זמן לשיחהבהקדם האפשריבין 09:00-10:00בין 10:00-11:00בין 11:00-12:00בין 12:00-13:00בין 13:00-14:00בין 15:00-16:00בין 16:00-17:00חזרו אלי

הרחבה על מנהל עזבון

[i] ע"א 181/52 א' ברוינר ואח' נ' מ' ברוינר, פורסם ברשומות

[ii] ע"א 41/87 אהרוני ואח' נ' זר ואח', פורסם במאגרי המידע

[iii] עמל"ע 9069-05-11 אמנון אברהמי נ' הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל, פורסם במאגרי המידע, שם, סעיף 187

[iv] ת"ע 107950/06 עזבון המנוחה צ.ס ז"ל נ' האפורטופוס הכללי , 2007, פסקה 9