נטל הוכחה מוגבר
נטל הוכחה מוגבר הוא מצב, שבו נדרש בעל דין להוכיח את טענותיו באופן מיטבי במיוחד.
נטל ההוכחה המוגבר הוא למעשה נטל הוכחה ברמה גבוהה ממאזן ההסתברויות הנדרש בדין האזרחי, אך עדיין נחות מ"למעלה מכל ספק סביר" הנדרש בדין הפלילי לשם הוכחת טענה.
מצב זה מתרחש במספר תרחישים:
א. כאשר בעל הדין מעלה טענות כנגד אדם בכך שביצע עבירה פלילית, כגון מרמה, הונאה או מעילה. הרציונל לכך הוא כי במקרים בהם מטילים באדם דופי כעין פלילי, גם במשפט אזרחי, יש לדרוש הוכחה ברמה מוגברת כדי לחייבו בדין. נוכח האמור לעיל, נראה כי עדיף לתבוע אדם בטענה חלופית "רכה יותר" בגין הטעייה או רשלנות, על אף שעל פני העובדות, אותו אדם ביצע תרמית.
נפסק בפרשת כהן כי נטלי הראיה הנדרשים מהתובע אשר טוען לתרמית או הונאה, כבדים יותר מהרגיל במשפט האזרחי, וקשה להרימם ולהצליח בתביעה בעילה זו[i]. הגברת נטל ההוכחה היא תוצאה של חומרת הטענות. הרציונל העומד מאחורי דרישה זו הוא שטענות כה חמורות דורשות גם הוכחות ברורות ומובהקות.
ב. כאשר הצד שכנגד הינו בעל דין "חלש" אשר יכולתו להתגונן נמוכה, כגון "עיזבון" או חסוי או פסול דין או קטין. הרציונל כאן הוא איזון ההתמודדות נוכח חולשתו המובנית האובייקטיבית של הצד שכנגד. כך לדוגמא, עיזבון (אף שאינו בעל דין) אינו מסוגל להשיב לטענות מרמה שכן המנוח כבר הלך לעולמו. על כן, פסק בית המשפט בפרשת מלק:
"המדובר בענייננו בתביעה נגד עיזבון. בתביעה מסוג זה "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל וכי מן התובע נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו 
שלו" (דברי הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עיזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל ואח'….)"[ii].
הימנעות מנטל הוכחה מוגבר
עורך דין מנוסה ימנע, בדרך כלל, מלהעמיד טענת תרמית בהליכי התנגדות לצוואה, אלא אם כן יש בידו ראיות חד משמעיות המלמדות על מהותו של הצד שכנגד ופעולותיו.
כך לדוגמא, במסגרת תיק שבו ייצג עו"ד ד"ר רן מובשוביץ בתיק שניהל, התברר לו שמי שזכתה במרבית נכסיה של אמה המנוחה בצוואתה, היתה מעורבת באותם ימים שבהם נערכה הצוואה, בניסיון לעקוץ אשה זקנה אשר העניקה לה את דירתה במתנה, מבלי להבין את משמעות מעשיה. מזימתה של הבת נחשפה, ובית המשפט המחוזי קבע קביעות קשות על אמינותה של הבת הזוכה בצוואה ובעלה שסייע בידה, במטרה להשתלט על דירתה של הקשישה.
פרט מעין זה עשוי להיות בעל חשיבות רבה בדיון בבית משפט על תוקפה של צוואה, כאשר בפניו עומד פסק דין של ערכאה גבוהה, הקובעת קביעות חמורות כנגד מהימנותה של הזוכה בצוואה, ומעשי התרמית וההונאה שבהם היתה מעורבת לשם קבלת רכוש.
יחד עם זאת, מדובר ביוצא הדופן. במקרים שבהם אין ראיות חד משמעיות, נכון יותר לתבוע תביעה בעילת רשלנות, אשר יכולה לכלול גם זדון, מרמה והונאה, והיא עדיין עילה קלה יותר להוכחה מתביעה הגורסת תרמית.
לדוגמא, שמואל תבע את אחותו הילה. בכתב הטענות תיאר שמואל כיצד "רימתה" הילה את אמם הקשישה, ושכנעה אותה למסור לרשותה סכומי מזומן, אותם תפקיד בחשבון הבנק שלה. אך במהלך הדיונים התברר, כי להילה לא היתה כל כוונה לרמות את האם, והיא חשבה בטעות שהעברת הכסף לחשבון הבנק שלה, תסייע בשמירתו. מכיון שעילת התרמית מחייבת כוונת זדון, נכשלה תביעתו של שמואל. לו היה תובע שמואל בעילת הרשלנות, יכול ובית המשפט היה מקבל את התביעה, שכן רשלנות אינה מחייבת כוונה, ומתמקדת בתוצאה של המעשה, בעוד שמרמה דורשת הוכחת כוונה, דרישה קשה לביצוע, כפי הידוע לכל עורך דין צוואות מנוסה.
הרחבה על נטל הוכחה מוגבר
[i] ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן, פורסם במאגרי המידע
[ii] ע"א 6002/92 דוד מלק נ' מנהל עיזבון הרב יהושע דויטש ז"ל ואח', פ"ד נא (5) 1, עמ' 10
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מהתנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה. .
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב-יפו 6520206
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
