מדובר במצב, בו הנטל המוטל על התובע להוכיח את טענותיו הינו נטל מוגבר. מצבים אלו מתרחשים כאשר מובאות טענות כנגד אדם, משל עבר עבירה פלילית או כאשר הצד שכנגד הינו בעל דין “חלש” אשר יכולתו להתגונן נמוכה.

טענות פליליות בהליך ירושה

במקרים בהם הטענה במשפט האזרחי דומה במהותה לטענות “פליליות” – זיוף, מרמה, תקיפה וכיוב’, יהיה נטל ההוכחה מוגבר.

נפסק בפרשת כהן כי נטלי הראיה הנדרשים מהתובע אשר טוען לתרמית או הונאה, כבדים יותר מהרגיל במשפט האזרחי, וקשה להרימם ולהצליח בתביעה בעילה זו[i].

נטל ההוכחה המוגבר היא הוכחה ברמה גבוהה ממאזן ההסתברויות ונחותה מ”למעלה מכל ספק סביר“. הרציונל לכך הוא  כי במקרים בהם מטילים באדם דופי כעין פלילי, גם במשפט אזרחי, יש לדרוש הוכחה ברמה מוגברת כדי לחייבו בדין. נוכח האמור לעיל, נראה כי עדיף לתבוע אדם בטענה חלופית “רכה יותר” בגין הטעייה או רשלנות, על אף שעל פני העובדות, אותו אדם ביצע תרמית. כאמור לעיל, יש צורך במידת הוכחה מוגברת בכדי להוכיח את עילת התרמית. מנגד, תביעה בעילת רשלנות יכולה לכלול גם זדון, והיא עדיין קלה יותר להוכחה מתביעה הגורסת תרמית. לדוגמא, שמואל תבע את אחותו הילה. בכתב הטענות תיאר שמואל כיצד “רימתה” הילה את אמם הקשישה, ושכנעה אותה למסור לרשותה סכומי מזומן, אותם תפקיד בחשבון הבנק שלה. אך במהלך הדיונים התברר, כי להילה לא היתה כל כוונה לרמות את האם, והיא חשבה בטעות שהעברת הכסף לחשבון הבנק שלה, תסייע בשמירתו. מכיון שעילת התרמית מחייבת כוונת זדון, נכשלה תביעתו של שמואל.

תביעה כנגד בעל דין “חלש”

במקרים בהן הוגשה תביעה כנגד מי שאינו יכול להתגונן (עיזבון, חסוי, חולה נפש, קטין) נדרש נטל הוכחה מוגבר מצד התובע. על נטל ההוכחה המוגבר בתביעה נגד עיזבון אמר בית המשפט בפרשת מלק:

“המדובר בענייננו בתביעה  נגד עיזבון. בתביעה מסוג זה “מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל  וכי מן התובע נדרשות “ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו” (דברי הנשיא שמגר בע”א 843/87 כוכב נ’ עיזבון המנוח חיטרוש שמעון ז”ל ואח’….)”[ii].

[i] ע”א 6465/93 כהן נ’ לנגרמן, פורסם במאגרי המידע

[ii] ע”א 6002/92 דוד מלק נ’ מנהל עיזבון הרב יהושע דויטש ז”ל ואח’, פ”ד נא (5) 1, עמ’ 10

לעמוד צוואת חסוי ופסול דין