השפעה בלתי הוגנת
השפעה בלתי הוגנת היא אחת מעילות התנגדות לצוואה המנויות בסעיף 30 לחוק הירושה. השפעה אסורה על עריכת צוואה יכולה להתבטא בסוגים שונים של אירועים או מעשים שיש בהם כדי ללמד שהמצווה היה היה נתון להשפעה בעריכת צוואתו, וכי השפעה זו היתה השפעה יוצאת דופן, לא שגרתית. השפעה אסורה שכזו מאופיינת באי הגינות או באי הוגנות של המשפיע לעיתים בתוך ניצול של יחסי אמון מיוחדים ויוצאי דופן. המבחן להבנת המושג דורש את פירוק הביטוי למרכיביו: "השפעה" ו- "בלתי הוגנת". מדוע? זאת מכיון שמותר להשפיע, אך אסור להשפיע באופן בלתי הוגן. אם נחשוב על כך, לא יהיה מנוס מהמסקנה שכולנו מושפעים מאלו הסובבים אותנו, ולכן, הסוגיה הקשה עימה מתחבט בית המשפט בעת שהוא דן בטענה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה היא, האם מדובר בהשפעה לגיטימית, השפעה שכל אחד מאיתנו נתון לה מטבע נסיבות חיינו או שמא מדובר בהשפעה אסורה ויוצאת דופן, הנוגדת את הערכים שאנו מבקשים לקדם בחברה מוסרית. לכן, בכל פסק דין שניתן בהליך של התנגדות לצוואה העוסק בהשפעה בלתי הוגנת, תמצאו התייחסות נרחבת לקביעות של בית המשפט העליון בשאלת אי ההוגנות שבהשפעה ומה ומותר ואסור למי שמשפיע על המצווה. כך לדוגמא, יחסי אמון מיוחדים בין המצווה בצוואה לבין הזוכה בצוואה, עשויים להוות אינדיקציה התחלתית לבירור קיומה של השפעה פסולה. בירור סוגיית קיומה של השפעה בלתי הוגנת פסולה מתחיל בשאלה, מתי התחילה ההשפעה הבלתי הוגנת או אותה השפעה שנטענת להיות בלתי הוגנת. לאחר מכן, מברר בית המשפט האם מדובר בהשפעה אסורה או מותרת. לצורך כך, בודק בית המשפט אם קיים משפיע, ואם כן, מיהו ומה האינטרסים שלו והאם מעשיו הובילו לזכיה בטובות הנאה חומריות לו או לקרובים לו. בנוסף נבדקת השאלה מיהו המושפע, מה מידת עצמאותו, מה מידת תלותו באחר, עד כמה הוא בודד ועד כמה הוא מוחלש בשל מצב רפואי או בריאותי. השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה יכולה להתבטא באופנים שונים המפורטים בחוק הירושה. תחבולה כהשפעה פסולה אסורה אף היא וכך גם פעולות של אונס, איום, כפיה לשם עריכת צוואה, מהווים גם הם סוגים של השפעה אסורה, אשר אם יוכחו, עשויות לפסול את הצוואה מקיום. נוסף לשימוש שנעשה בעילת ההשפעה הפסולה בסכסוכים על צוואה מקובל היום להשתמש במבחני ההשפעה הבלתי הוגנת גם לביטול מתנה ללא תמורה. בפסקי דין הניתנים בשאלת ההשפעה האסורה נקבע ולא פעם, כי השפעה בלתי הוגנת, במיוחד כזו התלויה ב- יחסי אמון מיוחדים, הינה מרכיב של עילת מעורבות בעריכת צוואה, כך שלו נקבע שהיתה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה, חזקה שגם הופעלה השפעה בלתי הוגנת. במאמר זה נדון בהשפעה בלתי הוגנת, בסוגים מיוחדים שלה כגון אונס, איום, תחבולה ותרמית בצוואה, על מי מוטל נטל השכנוע בהשפעה בלתי הוגנת, מתי מתחילה השפעה בלתי הוגנת, מהם המבחנים לאיתור השפעה בלתי הוגנת, מיהו המשפיע הבלתי הוגן, מתי השפעה מותרת ומתי היא בלתי הוגנת, מהו תכלית המבחן של תלות ועצמאות המצווה, ומהי השפעה בלתי הוגנת בהסכם מתנה.
אונס, איום, תחבולה ותרמית בצוואה
סעיף 30(א) לחוק הירושה מתייחס גם למרכיבים או סוגים מיוחדים של השפעה בלתי הוגנת המוגדרים כאונס, איום, תחבולה או תרמית. מדובר בעילות שהשימוש בהן אינו שכיח, בשל אופיין המעורפל והבלתי מוגדר, והדרישה הראייתית הכבדה להוכחתן. ההבדל בין תחבולה ותרמית לטענות בדבר אונס ואיום היא בכך שבמקרים האחרונים, היה המצווה מודע לעובדה כי הינו מאויים או נאנס לצוות שלא כרצונו החופשי. כלומר, מדובר בהשפעה בלתי הוגנת אשר המנוח מודע לה ונכפה לעשות כרצון המשפיע המאיים. מאידך, טענות בדבר תחבולה ותרמית מאופיינות בהסתרת ההשפעה מפני המצווה, אשר אינו מודע להן. דומה, כי השימוש המעשי בעילות אלו עשוי להשתלם לבעל דין, אם מצבו הנפשי והבריאותי של המצווה שפיר, זאת מקום שניתן לרמות או להטעות בתחבולה או לאיים גם על אדם בריא, שאינו תלוי בזולת. משמע, סוגים מיוחדים אלו של השפעה בלתי הוגנת, אינם מחייבים בחינה של מצבו הנפשי של המצווה או תלותו, אלא הוכחה, כי במועד עריכת הצוואה עמד בפני מערכת נסיבות פרי יצירתו של היורש הנהנה, אשר השפיעה על רצונו החופשי, בין אם במודע ובין אם שלא במודע, אפילו היה כשיר בדעתו. מובן כי העובדה שהמצווה היה תלוי בנהנה עשויה להוסיף, אך במקרים אלו לא מדובר במרכיב יסוד הנדרש לצורך הוכחת העילה, שכן עצם מעשה האיום או התחבולה הנסתרת על המצווה מכיל בתוכו גם יצירת יסוד של תלות טבעית. עוד ניתן להניח, כי קיומה של תחבולה מותנה בדרך כלל בקיומם של יחסי אמון מיוחדים, יחסים הגורמים לאמונה מובהקת במי שפועל להטעות את המצווה לפעול לטובת הענקה פסולה בצוואה.
מאידך, במקרה שבו מאוים עורך הצוואה המצווה, הוא מבקש להשתחרר מן האיום, ומכאן תלותו במאיים, ובמקרה התחבולה, המצווה טועה לחשוב שמצב העניינים הוא מסויים ובכך נתלית הבנתו בנתונים שהומצאו לו על ידי המשפיע. במקרים כגון אלו, עוצמתו של האיום או עוצמתה של התחבולה, מסייעים לבית המשפט לקבוע, עד כמה פסולה ההשפעה שהופעלה על המצווה. נדמה, כי תחבולה אשר הוכח, כי לא הביאה בסופו של יום, לשינוי בהוראות הצוואה, לא תחבולה היא, ככל שהדברים מתייחסים לעילת ההשפעה הבלתי הוגנת.
נטל שכנוע בהשפעה בלתי הוגנת
בעוד שהשפעה בלתי הוגנת קלאסית, מהסוג של בידוד המצווה, ניצול חולשתו, דורשת ממי שטוען טענות אלו שיוכיח אותן באמצעות ראיות טובות, דווקא השימוש בטענות השוליות של השפעה בלתי הוגנת כגון אונס, איום, תחבולה או תרמית מקשה על סיכויי ההוכחה בבית המשפט בהליך התנגדות לצוואה, שכן מדובר בטענות בעלות גוון פלילי. טענות מסוג זה, דורשות נטל הוכחה מוגבר על מי שטוען אותן ומכאן שקשה יותר להוכיחן. ראו להרחבה על נטל הוכחה מוגבר בהתנגדות לקיום צוואה. מנגד, הוכחה של יחסי אמון מיוחדים או תלות קיצונית של המצווה בנהנים, הופכת את נטל הראיה (אך לא את נטל ההוכחה) אל מי שמבקש לקיים את הצוואה, להראות בראיות טובות כי לא התקיימה השפעה בלתי הוגנת.
מתי מתחילה השפעה בלתי הוגנת
כלל ידוע הוא, כי ההשפעה הבלתי הוגנת חייבת להתחיל עוד בטרם נערכה הצוואה נשוא סכסוך הירושה. ככל שהוכח שאותה השפעה התחילה לפני עריכת הצוואה, בוחן בית המשפט אם היא הופסקה לאחר עריכתה. ככל שיוכח, כי ההשפעה הבלתי הוגנת חדלה מלפעול על המצווה או שנודע לו עליה, והמצווה לא שינה את צוואתו בתוך שנה ממועד הידיעה על ההשפעה הבלתי הוגנת, הרי שהצוואה תהא תקפה [viii], אפילו אם הוכח שהיתה השפעה פסולה. אמנם, מדובר במצב נדיר, מכיון שבדרך כלל, ההשפעה הבלתי הוגנת מופעלת על המוריש עד ליום מותו, על ידי מי שמבקש להנות מפירותיה, והדעת נותנת שמי שעסק בהשפעה פסולה, לא יחדול מהשפעתו, על מנת להבטיח את ירושתו באמצעות הצוואה הפסולה.
מבחנים לאיתור השפעה בלתי הוגנת
במסגרת בירור התנגדויות לצוואות מפעיל בית המשפט ארבעה מבחנים המהווים תנאי סף לקיומה של ההשפעה האסורה על המצווה ואלו הם:
א. מצווה הנתון להשפעה;
ב. נהנה שהיתה לו האפשרות להפעיל השפעה אסורה;
ג. נהנה שהיו לו האמצעים להפעיל השפעה אסורה;
ד. הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה פגומה [i].
בפרשת גודמן נקבע כי לאחר שהתובע עמד בנטל להראות כי ארבעת מבחני ההשפעה הבלתי הוגנת אכן מתקיימים, עליו להוסיף ולהוכיח כי אחד או יותר ממרכיבי ההשפעה הבלתי הוגנת פגעו בגמירות דעתו של המצווה, והדבר התבטא בצוואה [ii]. בפרשת הררי נקבע, כי סיכויי ההתנגדות לקיום צוואה על בסיס עילת השפעה הפסולה יגדלו, אם המתנגד יוכיח שהוראת הצוואה לא נעשתה על יסוד החלטה עצמאית של המצווה [iii].
המשפיע הבלתי הוגן
המשפיע הבלתי הוגן יכול להיות מי שזכה בצוואה בנכסים או מי מטעמו. מדובר באדם שחייבת להיות לו טובת הנאה ישירה, בדרך כלל טובת הנאה כלכלית, מכך שהצוואה נרשמה כפי שנרשמה. בהתאם נפסק, כי מכר של המצווה אשר משפיע עליו, מבלי שנולדה לו טובת הנאה ישירה או עקיפה מתוכן הצוואה, אינו יכול להשפיע באופן בלתי הוגן על המצווה, בהתייחס להוראות חוק הירושה. למעשה, אין כל משמעות או תוצאה ל-"השפעה בלתי הוגנת" שלא מצאה את ביטויה בהענקת רכוש למשפיע או לקרובו או בשלילת רכוש ממי שהמשפיע ביקש להרע לו. במקרים שבהם קשה לזהות את טובת ההנאה שצמחה למשפיע הבלתי הוגן נכון לבחון קיומה של תחבולה כהשפעה פסולה, שכן טיבה של אותה תחבולה מתבטא בדרך כלל בהטעיית המעניק או המצווה, דבר שיכול לגלות לנו מי נהנה בפועל מתוצאות התחבולה הפסולה.
השפעה מותרת או השפעה בלתי הוגנת
נקודת המוצא לדיון היא בהבנה שכולנו נתונים להשפעה ואין בכך כל רע.כיצורים חברתיים ובעלי משפחות, ברור שקרבתנו ליקרים לנו מולידה השפעה על מחשבותינו או מעשינו. עולה כי ההשפעה עצמה היא עניין טבעי. לפיכך, השאלה העומדת לפתחנו היא, האם טבולה אותה השפעה על המצווה בסוג של אי הוגנות. על מנת לענות על הקושיה, יש לבחון מהי אופיה של אותה "אי הוגנות". אופיה של אי ההוגנות חמקמק וקו הגבול בין השפעה אסורה למעשה שנראה על פניו לגיטימי דק. בית המשפט קבע ב-"פרשת מרום", כי בהשפעה חייב להיות מרכיב של אי הגינות על יסוד הערכים של החברה הישראלית. אותם ערכים מוגדרים במושג "תקנת הציבור". ברור איפוא כי קל לקבוע שקיומה של תחבולה כהשפעה פסולה הינו מעשה מובהק הנוגד את ערכי החברה ותקנת הציבור.
בית המשפט חזר ואמר בפסקי דין שנתן בהליכי התנגדות לצוואה, כי אין רע בעובדה שאדם מטפל בבן משפחתו במסירות אין קץ, מבקר אותו, משלם את כל הוצאותיו ומנהל את כספיו בתוך רישום קפדני ומתוך כך מבקש המצווה לגמול לו על חסדיו. אין בתלות של אדם בזולת, אשר לא נוצלה לצורך שינוי הצוואה באופן בלתי הוגן, כל פגם.
תחבולה כהשפעה פסולה ואסורה יכולה לקום גם במקרים שבהם המשפיע מפעיל איום על צדדים שלישיים לבל יתערבו בהשפעתו האסורה על עריכת הצוואה, ובאופן שכזה מסכל את הסיוע שמבקשים להגיש קרובי משפחה אחרים. מקרים מעין אלו, הם המקרים הסבוכים ביותר בתחום של השפעות אסורות על עריכת צוואה, מקום שיש קושי ראייתי אמיתי להוכיח את התחבולה שהופעלה על הצד השלישי, במטרה להשפיע על המצווה.
תלות ועצמאות המצווה
אחד מהמבחנים החשובים ביותר בטענת השפעה אסורה על מוריש, היא בדיקת עצמאותו של המצווה במועד עריכת הצוואה, במובן של יכולתו לפעול באופן עצמאי לשם ניהול ענייניו. על מנת להוכיח את האפשרות לקיומה של השפעה פסולה, ראוי לבחון את מצבו הנפשי, הפיזי והמנטלי של המצווה והיקף תלותו בזולת, שכן כבר נפסק כי כאשר המצווה היה תלוי בתלות קיצונית במשפיע הבלתי הוגן מכיון שהיא חלש או מוחלש ונדרש לסיוע בעצם נסיבות חייו, מהווה הדבר מצע נוח להשפעה פסולה. כלומר, קיומה של התלות עשוי ללמד על חשש לקיומו של ניצול, ואכן, מה שבית המשפט בוחן בהליך ההתנגדות אינו את התלות כשלעצמה אלא את ניצול התלות למטרות פסולות של טובת הנאה אישית.
פסקי דין על השפעה בלתי הוגנת
בפרשת שוורץ קבע בית המשפט, כי יש לבחון את מצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה, תוך שימת דגש על מצבו במועד עריכת הצוואה [ix]. זהו יישום של כלל חשוב ביותר המיושם בכל סכסוכי הירושה, לאמור – המועד הקובע לבדיקת הטענות בנוגע להשפעות בלתי הוגנות, הוא המועד שבו נערכה הצוואה. המבחן לבדיקת עצמאותו של המצווה נקבע ב-"פרשת מרום" שם נפסק כי יש לבחון את עצמאותו של המצווה ביחס לתלותו בנהנה, מהו הסיוע שנזקק לו, נוכח אובדן עצמאותו, מהם קשריו עם אחרים ועד כמה הינו מבודד ומהן נסיבות עריכת הצוואה [xii].
תלותו של אדם בזולת עשויה לשמש ראשית ראיה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, אך את היקפה של התלות יבחן בית המשפט וככל שאותו היקף גדול יותר, כך גם גדל החשש לקיומו של ניצול. ברם, כבר נפסק כי גם תלות מוחלטת של המצווה ביורש (נהנה) או תלות מוחלטת של מי שמעניק מתנה למטפל בו אינה מצביעה כשלעצמה על אי הוגנות בהשפעה, אך מנגד, עצם קיומה של אותה תלות קיצונית עשוי להצביע על העובדה שנרקמה מערכת יחסים בין המצווה לנהנה, אשר בעטייה איבד המצווה את רצונו החופשי כאשר רשם את הצוואה [x]. על עוצמת התלות הנדרשת להוכחה בטענת השפעה בלתי הוגנת כבר נאמר בעבר ב-"פרשת אירנשטיין", כי מדובר בקיומה של תלות של אדם אחד בזולתו שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו ובין הזולת [xi].
יחד עם זאת, פרשת איירנשטיין מציגה הגדרה כוללנית מדי לדעתנו לשאלת קיומה של ההשפעה הפסולה, שכן גם במצב שבו קיימת תלות הממוקדת אך ורק בניהול ענייני רכוש, יתכן ודי בה כדי להצביע על חשש לניצול, אף שאין מדובר כאמור בתלות מקיפה. תלות זו אינה חייבת להיות מוחלטת ומקיפת כל, והיא יכולה למצוא ביטוייה גם ביחסי אמון מיוחדים שנרקמו בין המצווה לבין הזוכה בצוואה או בין מעניק המתנה לבין מקבל המתנה, יחסי אמון שעשויים להביא לביצוע פעולות מתוך אמונה בעצותיו של המשפיע, אף שמדובר בעצות שהן בגדר תחבולה, הלכה למעשה. מכאן צמחה ההלכה, כי גם הוכחת יחסי אמון מיוחדים עשויה להביא למסקנות ביחס להעדר לגיטימיות של פעולת הציווי בצוואה או פעולת ההענקה במתנה, כאמור.
נפסק כי אם הוכחה תלות קיצונית של המצווה בנהנה בצוואתו, הרי שנטל הראיה מתהפך, ומי שתובע את קיום הצוואה חייב להוכיח בראיות, כי מדובר בצוואת אמת המשקפת את רצונו האחרון של המנוח. שאלת נטל הראיה תופסת משקל משמעותי בעיקר במקרים שבהם בית המשפט מתלבט ומתחבט בהכרעה, אם היתה השפעה בלתי הוגנת. להרחבה בנושא נטל ההוכחה והיפוך נטל הראיה.
השפעה בלתי הוגנת בהסכם מתנה
חרף העובדה שהשפעה אסורה מוצאת את ביטויה בדרך כלל בשאלות הנוגעות לתוקף צוואה, פסיקת בית המשפט לענייני משפחה כבר קבעה כי ניתן להשתמש באותם מבחנים הנוגעים להשפעה בלתי הוגנת גם לשם בחינת הלגיטימיות של הסכם מתנה ולצורך ניהול הליך של ביטול הסכם מתנה. כידוע, קשישים רבים מעניקים מתנות יקרות ערך ללא תמורה למי שמטפל בהם, אם לאור מינוי של המטפל כאפוטרופוס, אם לאור היותו של המטפל "אפוטרופוס למעשה" שנטל על עצמו לנהל חלק מענייניו של הקשיש ואם בשל היותו ממונה על פי ייפוי כוח מתמשך. בכל המקרים הללו, שלעיתים מוגדרים גם כ- יחסי אמון מיוחדים, הענקת מתנה יקרת ערך למטפל עשויה להעלות חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת אשר יכולה להוביל לביטול מתנה ואף לביטול מינוי אפוטרופוס או ביטול יפוי כוח מתמשך.
מקורות מידע על השפעה בלתי הוגנת
[i] סעיף 30,31,27,28(א') לחוק הירושה, תשכ"ה-1965
[ii] ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת בית המדרש גבוה להוראות ודיינות פ"ד מ"ט(2) 441 ; ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מ"ט(1) 31)
[iii] ע"א 433/77 הררי נ' הררי, לד (1) 776)
[iv] ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, מה (1) 498
[v] ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום מט (1) 318)
[vi] דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813, 837 (1998)
[vii] ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3) 705, 738 (1994), ע"א 1729/06 אברהם אדמסקי נ' יהושע אדמסקי
[viii] סעיף 31 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965
[ix] ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל פ"ד נד, 215
[x] ע"א 2500/93 שטיינר נ' מפעל ארגון עולי מרכז אירופה, כ (3) 338
[xi] ע"א 562/85 אירנשטיין נ' רז [4], בעמ' 422
[xii] דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, נב (2) 813)
[xiii] ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה פ"ד מט(2) 450
[xiv] ע"א 5500/94 צבי בלאו ואחר' נ' שרה פרידמן ואחר' פד(3) 384
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מפני התנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה, עריכת צוואה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
