השפעה בלתי הוגנת

השפעה בלתי הוגנת 

עילת השפעה בלתי הוגנת היא אחת העילות הידועות והשכיחות הנטענות במסגרת הליך התנגדות לקיום צוואה. השימוש בהיגד מציין קשת רחבה של אירועים או מעשים שיש בהם כדי ללמד שהמצווה היה נתון להשפעה בעריכת הצוואה, וכי השפעה זו היתה השפעה יוצאת דופן, לא שגרתית, המאופיינת באי הגינות או הוגנות.

נקודת המוצא לבירור עילת ההשפעה הפסולה מצויה בהנחה שרבים מתעלמים ממנה: מותר להשפיע, אך אסור להשפיע באופן בלתי הוגן. בכל פסק דין שניתן בהליך של התנגדות לצוואה שבו עוסק בית המשפט בטענה זו תמצאו התייחסות נרחבת לקביעות של בית המשפט העליון בשאלת אי ההוגנות שבהשפעה ומה ומותר ואסור למי שמשפיע על המצווה.

מתי מתחילה השפעה בלתי הוגנת

כלל ידוע הוא, כי ההשפעה הבלתי הוגנת חייבת להתחיל עוד בטרם נערכה הצוואה נשוא סכסוך הירושה. ככל שהוכח שאותה השפעה התחילה לפני עריכת הצוואה, בוחן בית המשפט אם היא הופסקה לאחר עריכתה.

ככל שיוכח, כי ההשפעה הבלתי הוגנת חדלה מלפעול על המצווה או שנודע לו עליה, והמצווה לא שינה את צוואתו בתוך שנה ממועד הידיעה על ההשפעה הבלתי הוגנת, הרי שהצוואה תהא תקפה [viii], אפילו אם הוכח שהיתה השפעה פסולה

אמנם, מדובר במצב נדיר, מכיון שבדרך כלל, ההשפעה הבלתי הוגנת מופעלת על המוריש עד ליום מותו, על ידי מי שמבקש להנות מפירותיה, והדעת נותנת שמי שעסק בהשפעה פסולה, לא יחדול מהשפעתו, על מנת להבטיח את ירושתו באמצעות הצוואה הפסולה.

מבחנים לאיתור השפעה בלתי הוגנת

במסגרת בירור התנגדויות לצוואות מפעיל בית המשפט ארבעה מבחנים המהווים תנאי סף לקיומה של ההשפעה האסורה על המצווה ואלו הם:

א. מצווה הנתון להשפעה;

ב. נהנה שהיתה לו האפשרות להפעיל השפעה אסורה;

ג. נהנה שהיו לו האמצעים להפעיל השפעה אסורה;

ד. הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה פגומה [i].

בפרשת גודמן נקבע כי לאחר שהתובע עמד בנטל להראות כי ארבעת מבחני ההשפעה הבלתי הוגנת אכן מתקיימים, עליו להוסיף ולהוכיח כי אחד או יותר ממרכיבי ההשפעה הבלתי הוגנת פגעו בגמירות דעתו של המצווה, והדבר התבטא בצוואה [ii].

בפרשת הררי נקבע, כי סיכויי ההתנגדות לקיום צוואה על בסיס עילת השפעה הפסולה יגדלו, אם המתנגד יוכיח שהוראת הצוואה לא נעשתה על יסוד החלטה עצמאית של המצווה [iii].

המשפיע הבלתי הוגן

המשפיע הבלתי הוגן יכול להיות מי שזכה בצוואה בנכסים או מי מטעמו. מדובר באדם שחייבת להיות לו טובת הנאה ישירה, בדרך כלל טובת הנאה כלכלית, מכך שהצוואה נרשמה כפי שנרשמה.

בהתאם נפסק, כי מכר של המצווה אשר משפיע עליו, מבלי שנולדה לו טובת הנאה ישירה או עקיפה מתוכן הצוואה, אינו יכול להשפיע באופן בלתי הוגן על המצווה, בהתייחס להוראות חוק הירושה.

למעשה, אין כל משמעות או תוצאה ל-“השפעה בלתי הוגנת” שלא מצאה את ביטויה בהענקת רכוש למשפיע או לקרובו או בשלילת רכוש ממי שהמשפיע ביקש להרע לו.

השפעה מול השפעה בלתי הוגנת

נקודת המוצא לדיון היא בהבנה שכולנו נתונים להשפעה ואין בכך כל רע.כיצורים חברתיים ובעלי משפחות, ברור שקרבתנו ליקרים לנו מולידה השפעה על מחשבותינו או מעשינו. עולה כי ההשפעה עצמה היא עניין טבעי. לפיכך, השאלה העומדת לפתחנו היא, האם טבולה אותה השפעה על המצווה בסוג של אי הוגנות. על מנת לענות על הקושיה, יש לבחון מהי אופיה של אותה “אי הוגנות”.

אופיה של אי ההוגנות חמקמק וקו הגבול בין השפעה אסורה למעשה שנראה על פניו לגיטימי דק. בית המשפט קבע ב-“פרשת מרום”, כי בהשפעה חייב להיות מרכיב של אי הגינות על יסוד הערכים של החברה הישראלית. אותם ערכים מוגדרים במושג “תקנת הציבור”.

בית המשפט חזר ואמר בפסקי דין שנתן בהליכי התנגדות לצוואה, כי אין רע בעובדה שאדם מטפל בבן משפחתו במסירות אין קץ, מבקר אותו, משלם את כל הוצאותיו ומנהל את כספיו בתוך רישום קפדני ומתוך כך מבקש המצווה לגמול לו על חסדיו. אין בתלות של אדם בזולת, אשר לא נוצלה לצורך שינוי הצוואה באופן בלתי הוגן, כל פגם.

תלות ועצמאות המצווה

אחד מהמבחנים החשובים ביותר בטענת השפעה אסורה על מוריש, היא בדיקת עצמאותו של המצווה במועד עריכת הצוואה, במובן של יכולתו לפעול באופן עצמאי לשם ניהול ענייניו.

על מנת להוכיח את האפשרות לקיומה של השפעה פסולה, ראוי לבחון את מצבו הנפשי, הפיזי והמנטלי של המצווה והיקף תלותו בזולת, שכן כבר נפסק כי כאשר המצווה היה תלוי בתלות קיצונית במשפיע הבלתי הוגן מכיון שהיא חלש או מוחלש ונדרש לסיוע בעצם נסיבות חייו, מהווה הדבר מצע נוח להשפעה פסולה.

כלומר, קיומה של התלות עשוי ללמד על חשש לקיומו של ניצול, ואכן, מה שבית המשפט בוחן בהליך ההתנגדות אינו את התלות כשלעצמה אלא את ניצול התלות למטרות פסולות של טובת הנאה אישית.

פסקי דין על השפעה בלתי הוגנת

בפרשת שוורץ קבע בית המשפט, כי יש לבחון את מצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה, תוך שימת דגש על מצבו במועד עריכת הצוואה [ix]. זהו יישום של כלל חשוב ביותר המיושם בכל סכסוכי הירושה, לאמור – המועד הקובע לבדיקת הטענות בנוגע להשפעות בלתי הוגנות, הוא המועד שבו נערכה הצוואה.

המבחן לבדיקת עצמאותו של המצווה נקבע ב-“פרשת מרום” שם נפסק כי יש לבחון את עצמאותו של המצווה ביחס לתלותו בנהנה, מהו הסיוע שנזקק לו, נוכח אובדן עצמאותו, מהם קשריו עם אחרים ועד כמה הינו מבודד ומהן נסיבות עריכת הצוואה [xii].

תלותו של אדם בזולת עשויה לשמש ראשית ראיה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, אך היקפה של התלות יבחן בבית המשפט. כבר נפסק כי גם תלות מוחלטת של המצווה ביורש (נהנה) אינה מצביעה כשלעצמה על אי הוגנות בהשפעה, אך עצם קיומה של אותה תלות קיצונית עשוי להצביע על העובדה שנרקמה מערכת יחסים בין המצווה לנהנה, אשר בעטייה איבד המצווה את רצונו החופשי כאשר רשם את הצוואה [x].

על עוצמת התלות הנדרשת להוכחה בטענת השפעה בלתי הוגנת כבר נאמר בעבר ב-“פרשת אירנשטיין”, כי מדובר בקיומה של תלות של אדם אחד בזולתו שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו ובין הזולת [xi].

נפסק כי אם הוכחה תלות קיצונית של המצווה בנהנה בצוואתו, הרי שנטל הראיה מתהפך, ומי שתובע את קיום הצוואה חייב להוכיח בראיות, כי מדובר בצוואת אמת המשקפת את רצונו האחרון של המנוח. שאלת נטל הראיה תופסת משקל משמעותי בעיקר במקרים שבהם בית המשפט מתלבט ומתחבט בהכרעה, אם היתה השפעה בלתי הוגנת. להרחבה בנושא נטל ההוכחה והיפוך נטל הראיה.

סוגים נוספים של השפעה בלתי הוגנת

סעיף 30 לחוק הירושה המתאר את עילת השפעה בלתי הוגנת מציין גם את המושגים תחבולה, אונס, איום או תרמית. מדובר בסוגים של השפעה בלתי הוגנת.

אונס ואיום שונים מהשפעה קלאסית בכך שבמקרים האחרונים, היה המצווה מודע לעובדה כי הינו מאויים לצוות שלא כרצונו החופשי. כלומר, אין מדובר בניצולו של אדם ללא ידיעתו, אלא בניצולו של אדם המודע למהלכי האיום המופעלים עליו ונכפה לעשות כדרישת המאיים.

תחבולה ותרמית דומות ביסודן לטענת ההשפעה הבלתי ההוגנת, שכן אין למצווה מודעות לתרמית או לתחבולה המופעלת עליו.

השימוש המעשי בעילות אלו עשוי להשתלם למי שמתנגד לצוואה, במיוחד אם מצבו הנפשי והבריאותי של המוריש היה שפיר בעת שערך את הצוואה, משעה שניתן לרמות או להטעות בתחבולה או לאנוס ולאיים גם על אדם בריא. על כן, סוגים מיוחדים אלו של השפעה בלתי הוגנת, אינם מחייבים בחינה של מצבו הנפשי של המצווה או תלותו בזולת. חרף כל האמור לעיל, השימוש בטענות של אונס, איום, תחבולה או תרמית מקשה על סיכויי ההוכחה בבית המשפט בהליך התנגדות לצוואה, שכן שכן מדובר בטענות בעלות גוון פלילי, וטענות מסוג זה, דורשות נטל הוכחה מוגבר על מי שטוען אותן. להרחבה על נטל הוכחה מוגבר בהתנגדות לקיום צוואה.

לבסוף, בפסקי דין הניתנים בשאלת ההשפעה האסורה נקבע ולא פעם, כי השפעה בלתי הוגנת הינה מרכיב של עילת מעורבות בעריכת צוואה, כך שלו נקבע שהיתה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה, חזקה שגם הופעלה השפעה בלתי הוגנת.

לבירור סיכוייך בהתנגדות לקיום צוואה

או תביעה לביטול מתנה

בחרו זמן לשיחהבהקדם האפשריבין 09:00-10:00בין 10:00-11:00בין 11:00-12:00בין 12:00-13:00בין 13:00-14:00בין 15:00-16:00בין 16:00-17:00חזרו אלי

מקורות מידע על השפעה בלתי הוגנת

[i] סעיף 30,31,27,28(א’) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965

[ii] ע”א 4902/91 גודמן נ’ ישיבת בית המדרש גבוה להוראות ודיינות פ”ד מ”ט(2) 441 ; ע”א 5185/93 היועמ”ש נ’ מרום פ”ד מ”ט(1) 31)

[iii] ע”א 433/77 הררי נ’ הררי, לד (1) 776)

[iv] ע”א 750/90 כולל בית יהודה נ’ גוטר, מה (1) 498

[v] ע”א 5185/93 היועמ”ש נ’ מרום מט (1) 318)

[vi] דנ”א 1516/95 מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נב(2) 813, 837 (1998)

[vii] ע”א 1212/91 קרן לב”י נ’ פליציה בינשטוק, פ”ד מח(3) 705, 738 (1994), ע”א 1729/06  אברהם אדמסקי נ’ יהושע אדמסקי

[viii] סעיף 31 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965

[ix] ע”א 7506/95 מיכל שוורץ נ’ בית אולפנא בית אהרון וישראל פ”ד נד, 215

[x] ע”א 2500/93 שטיינר נ’ מפעל ארגון עולי מרכז אירופה, כ (3) 338

[xi] ע”א 562/85 אירנשטיין נ’ רז [4], בעמ’ 422

[xii]  דנ”א 1516/95 מרום נ’ היועמ”ש, נב (2) 813)

[xiii] ע”א 4902/91 שדמה גודמן נ’ ישיבת שם בית מדרש גבוה פ”ד מט(2) 450

[xiv] ע”א 5500/94 צבי בלאו ואחר’ נ’ שרה פרידמן ואחר’ פד(3) 384