כשרות לצוות
מהי כשרות לצוות בצוואה? ראשית, חוק הירושה קובע מי פסול מלערוך צוואה. בנוסף, ניתן להוכיח שאדם לא היה כשר לעריכת צוואה. המבחן, בניגוד למצופה, אינו עוסק ביכולת הקוגנטיבית של אדם לערוך צוואה, אלא ביכולתו להבין את “טיבה של הצוואה”. עצם העובדה שהמצווה לוקה במחלת נפש או במצב קוגנטיבי לקוי, אינה משום עילה לפסול אותו מכשרות לצוות בצוואה.
כשרות לצוות היא עילה המחייבת מינוי של מומחה רפואי מטעמו של בית המשפט לענייני משפחה על מנת שיחווה את דעתו בעניין מצבו של המנוח. בעל דין או בית המשפט עצמו אינם מחזיקים בידע הרפואי הנדרש על מנת לקבוע את מצבו של המנוח במועד עריכת הצוואה.
מוריש פסול מהורשה
חוק הירושה קובע כי מי שאינו בגיר, משמע טרם מלאו לו 18 שנים, או מי שהינו פסול דין – משמע בית המשפט קבע שהינו פסול דין בפסק דין, אינו רשאי לערוך צוואה. אף אם ערך אדם שכזה צוואה, הרי שהיא פסולה מיסודה ולא ניתן להכשירה.
מבחן הבנת “טיבה של צוואה” גורס כי יש להוכיח שהמצווה יודע מי יורשיו, מה רכושו ומה היקפו, יודע מהן ציפיות היורשים, ולבסוף, מבין את השלכותיה של הצוואה שהוא עורך על היורשים הפוטנציאלים. טענת אי כשרות לצוות היא אחת הטענות השכיחות בהגשת התנגדות לצוואה.
העובדה שמונה לאדם אפוטרופוס לגוף או אפוטרופוס לרכוש ואף אפוטרופוס לגוף ולרכוש גם יחד, אינה פוסלת אדם מלערוך צוואה.
היותו של אדם “חסוי” או העובדה שמונה לו אפוטרופוס, אינה מהווה ראיה לכך שהינו “פסול דין”, אלא לכל היותר מהווה ראשית ראיה המצדיקה בדיקת יכולתו של אדם להבין “טיבה של צוואה”. מינוי האפוטרופוס כשלעצמו אינו פוסל אדם מעריכת צוואה.
דמנציה ועריכת צוואה
צוואתו של אדם החולה בדמנציה לא תפסל אך ורק בשל מחלתו של האדם.
עמדת בתי המשפט בשאלה האם יש לפסול הוראות צוואה מוזרות או בלתי הגיוניות שנערכו על ידי אדם מבולבל או מי שסובל מהזיות, ברורה.
בפרשת קרן לב”י נפסק, כי אין די בהוכחה בדבר בלבולו של פלוני, מחשבות השווא או תעתועי הזייתו כדי לפסול צוואה. יש להוכיח כי אותן הזיות או מחשבות תעתועים הן שהוליכו לכתיבת הצוואה כפי שנכתבה [i].
כלומר, הדרישה היא כפולה. לא רק שיש להוכיח את ההזיות ומחשבות השווא, אלא יש להוכיח את הקשר שבין אותן הזיות מבולבלות לבין הוראות הצוואה.
כך לדוגמא, העובדה שאדם לוקה ביכולתו לבצע חישובים חשבונאיים בשל פגם קוגנטיבי אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת צוואתו. המבחן להבנת טיבה של צוואה רחב בהרבה, ולא כל ליקוי קוגנטיבי שהינו תוצאה של מחלת נפש, תפסול מוריש מעריכת צוואה.
תעתועי נפש
פרשת קרן לב”י הניבה דעת מיעוט מפיו של השופט גולדברג, אשר גרסה כי עצם העובדה שרצונו של המצווה מעוות אינה שוללת את היות הרצון המעוות אמיתי ואותנטי. הווה אומר, אם המוריש חשב בעת שערך את צוואתו, שמצב מסויים הינו אמת לאמיתה והאמין בקיום המצב, אין בכך כדי ללמד שטעה בשל מחלתו, אלא להיפך – אמונתו הסוביקטיבית כי מצב העניינים עומד כפי שהוא תופס אותו, היא ההוכחה לכך שאינה בגדר טעות.
ניתן להשתמש בחידוד זה שלעיל טענת הגנה להתנגדות, זאת במקרה שבו המבקש להוכיח את אי כשרותו של המצווה טוען, כי ההוראות המעוותות והמוזרות של הצוואה מחייבות את פסילתה. כפי שטען הש’ גולדברג, אין מקום להתבסס על הוראות מוזרות בצוואה, רק כדי לטעון שזו ההוכחה לכך שהמצווה לא היה כשיר.
אלצהיימר וצוואה
כשם שדמנציה שבה לקה המצווה, אינה פוסלת צוואה, כך גם מחלת האלצהיימר אינה פוסלת צוואה שערך מי שלקה בה. לכל היותר, יש בעובדה שהמצווה לקה באלצהיימר או בדמנציה, כדי להביא לבדיקה של מומחה בית משפט בהתייחס לחשש שהמחלה האמורה הביאה לליקוי משמעותי בכושר הקוגנטיבי, כזה המונע מהמוריש להבין את השלכות פעולותיו.
יש להתייחס לשאלת המועד שבו הוכח שהמצווה לקה במחלת נפש קשה כגון דמנציה או אלצהיימר. מדע הרפואה כיום יודע להעריך באופן אומדני את קצב התקדנות המחלה, ומתוך כך להעריך מה היה מצבו הקוגנטיבי של המוריש במועד עריכת הצוואה.
מחשבות שווא וצוואה
ככל שמתנגד לצוואה טוען לקיומן של הזיות ומחשבות שווא שהשפיעו על המצווה בעת עריכת צוואתו, עליו להוכיח את הזיקה שבין ההוראה המוזרה לאותו בלבול שאחז במצווה. כיצד עושים זאת?
המבחן הוא בהוכחת העובדה שהמצווה לא הבחין בטיבה של צוואה. היה ואדם מבולבל, אך הוכח כי ידע מי יורשיו, ידע מה רכושו והבין את המשמעות של ההוראות שבצוואה על היורשים, לא יתערב בית המשפט בצוואה, אפילו אם הוכח שהמצווה סבל ממחשבות שווא.
בנוסף, בפרשת רובינשטיין נקבע כי אין די להוכיח, כי המצווה סבל מהזיות, ואף אין די בהוכחה שהזיות אלו היו קשורות להוראות הצוואה, אלא שיש להוסיף ולהראות, כי הזיות אלו גם הביאו לשינוי הוראות הצוואה, במנוגד לרצונו של המצווה וכך נאמר:
“גם מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהם נתערפלה דעתו, הרי אם מצא בית המשפט כי היה צלול ביום עשיית הצוואה – ולא כל שכן, אם כך היו פני הדברים במועד עשייתה הלכה למעשה – הריהו רשאי וצריך לקבוע, כי פלוני “הבין את טיבה” של הצוואה שעה שעשה אותה” [ii]
כשרות לצוות: מועד
כשרותו של המצווה לערוך צוואה תבחן אך ורק ביחס למועד אחד, המועד שבו נערכה הצוואה.
בית המשפט אינו מתעניין בהזיותיו של המנוח חודשיים לאחר עריכתה של הצוואה, אלא אך ורק במצבו במועד עריכת הצוואה. יחד עם זאת, העובדה שהמצווה הזה חודשיים לאחר עריכת הצוואה, יכולה לסייע לבית המשפט ובמיוחד למומחה הרפואי שמינה, להעריך מה היה מצבו של המנוח בעת עריכת הצוואה.
מידע על כשרות לצוות
[i] ע”א 1212/91 קרן לב”י נ’ פליציה בינשטוק, פ”ד מח(3) 705, 738 (1994)
[ii] ע”א 3411/92 אברהם רובינשטיין ואח’ נ’ לאה ברזבסקי תק-על 95(2), 443
משרד עורכי דין ד”ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב-יפו 6520206
טל: 03-6912307 | פקס: 03-6912312 דוא”ל: | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד”ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מהתנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה
