כשרות לצוות
כשרות לצוות הינו מונח משפטי שמטרתו להגדיר את יכולתו של המצווה להבין את טיבה של הצוואה שערך או במילים אחרות כשירות לערוך צוואה. קיים הבדל משמעותי בין כשרות משפטית לבין כשרות לצוות או כשירות לערוך צוואה, אשר נעמוד עליו בהמשך מאמר זה. היה ויקבע כי המצווה לא אחז בכשרות לצוות, תיפסל הצוואה מקיום. על מנת לקבוע את היותו של אדם חסר כשרות לצוות בצוואה יש לבחון אם הוא עומד בהוראות חוק הירושה אשר קובע מי פסול מלערוך צוואה מחמת גילו (קטין) או מחמת ליקוי בנפשו (פסול דין). חוק הירושה קובע כי מי שאינו בגיר, משמע טרם מלאו לו 18 שנים, או מי שהינו פסול דין, כלומר, רק מי שבית המשפט קבע שהינו פסול דין בפסק דין, אינו רשאי לערוך צוואה. אף אם ערך אדם שכזה צוואה, הרי שהיא פסולה מיסודה ולא ניתן להכשירה. היה ועורך הצוואה הינו בגיר ולא הוכרז על ידי בית המשפט כפסול דין, יש להוכיח להוכיח שהמצווה לא היה כשיר בנפשו בעת עריכת צוואה, כך שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה. טענות אלו גורסות כי המצווה סבל ממחלות נפש הפוגעות בכושרו כגון דמנציה, אלצהיימר, או סבל ממחשבות שווא בצוואה, בלבול, הזיות ותעתועי נפש בצוואה. המבחן לבדיקת כשרות לצוות בצוואה אינו עוסק דווקא ביכולת הקוגנטיבית של אדם לערוך צוואה, אלא כאמור, ביכולתו להבין את "טיבה של הצוואה". עצם העובדה שהמצווה לוקה במחלת
נפש או במצב קוגנטיבי לקוי, אינה משום עילה לפסול אותו מכשרות לצוות בצוואה.
כשרות משפטית
סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות תשכ"ב 1962 קובע כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו.". משמעות הדבר היא, כי מעת שאדם נולד הוא כשר לזכויות ולחובות, וזאת מבלי שיזקק לפעול בדרך כלשהו. כך לדוגמא, ניתן להוריש גם לקטין, ואין הדבר תלוי בגילו. יתרה מכך, על פי הדין הקיים במועד עריכת שורות אלו, ניתן להוריש אפילו לאדם שטרם נולד במגבלת זמן.מן ההן נשמע גם הלאו, שהרי אין בכך שאדם כשר לזכויות וחובות כדי להכשיר פעולות שהוא אינו מבין את טיבן ואת משמעותן. הכלל הוא, כי על האדם להבין את טיב הפעולה שהוא מבצע, והמחוקק קבע סייגים התלויים בעיקרם בגילו של אדם, ביחס לתוקף הפעולות שהוא מבצע. הנה כי כן, כשרות משפטית היא כשרות שאינה תלויה בפעולותיו של אדם, והיא מאפשר לאדם להיות זכאי לזכויות ולהיות חב בחובות, ללא קשר לפעולותיו. כשירות לערוך צוואה
אי כשירות לערוך צוואה
כשירות לערוך צוואה היא כשירות משפטית לביצוע פעולה של עריכת הצוואה, אשר מוענקת לאדם רק עם הגיעו לגיל בגירות, אשר בישראל עומד על 18 שנים. על כן, צוואה שערך קטין תיפסל וזאת ללא קשר לתוכנה, הגיונה או חוקיות הוראותיה. הצוואה שערך הקטין יכולה להיות מדוייקת והגיונית להפליא, אך אין לבית המשפט כל שיקול דעת בנדון והיא תיפסל. באימרת אגב נציין כי בתזכיר חוק הירושה שפורסם בשנת 2021 הועלתה הצעה לאפשר לקטין לערוך צוואה בנסיבות ובמגבלות מסוימות. אדם בגיר הינו בעל כשירות לערוך צוואה אך בית המשפט רשאי לשלול מאדם בגיר את הכשרות המשפטית שלו, ולקבוע שהינו פסול דין. במקרה מעין זה, נולדת אי כשירות לערוך צוואה. ראוי לציין, כי מינוי אפוטרופוס לאדם, אין משמעו אובדן הכשירות לערוך צוואה. יתכן ומינוי האפוטרופוס יגביל את הכשירות המשפטית של אדם לביצוע פעולה כלשהי, אך אין בכך כדי ללמד שהינו פסול דין וחסר כשירות לערוך צוואה. סיכומו של דבר הוא הכלל, כי אדם שמונה לו אפוטרופוס והינו חסוי אינו מאבד את כושרו לערוך צוואת חסוי באופן אוטומטי, אלא אם בית המשפט קבע שהינו פסול דין.
אי כשרות לערוך צוואה: עניין שברפואה
אי כשירות לערוך צוואה היא עילה שבכדי להוכיחה יש להביא למינוי של מומחה רפואי מטעמו של בית המשפט לענייני משפחה על מנת שיחווה את דעתו בעניין מצבו של המנוח. בעל דין או בית המשפט עצמו אינם מחזיקים בידע הרפואי הנדרש על מנת לקבוע את מצבו של המנוח במועד עריכת הצוואה ואם כושרו הקוגנטיבי והנפשי מונעים ממנו להבין את טיבה של הצוואה שערך. אשר על כן, סכסוכי ירושה שבהם מועלת הטענה בדבר העדר כושר לצוות בצוואה מחייבים חשיפה של מסמכיו הרפואיים של האדם.
כשרותו של המצווה לערוך צוואה תבחן אך ורק ביחס למועד אחד, המועד שבו נערכה הצוואה. בית המשפט אינו מתעניין בהזיותיו של המנוח חודשיים לאחר עריכתה של הצוואה, אלא אך ורק במצבו במועד עריכת הצוואה. יחד עם זאת, העובדה שהמצווה הזה חודשיים לאחר עריכת הצוואה, יכולה לסייע לבית המשפט ובמיוחד למומחה הרפואי שמינה, להעריך מה היה מצבו של המנוח בעת עריכת הצוואה.
כשרות לצוות ומבחן טיבה של צוואה
מבחן הבנת "טיבה של צוואה" גורס כי יש להוכיח שהמצווה יודע מי יורשיו, מה רכושו ומה היקפו, יודע מהן ציפיות היורשים, ולבסוף, מבין את השלכותיה של הצוואה שהוא עורך על היורשים הפוטנציאלים. טענת אי כשרות לצוות היא אחת הטענות השכיחות בהגשת התנגדות לצוואה.
אפוטרופוס ועריכת צוואה
העובדה שמונה לאדם אפוטרופוס לגוף או אפוטרופוס לרכוש ואף אפוטרופוס לגוף ולרכוש גם יחד, אינה פוסלת אדם מלערוך צוואה.
היותו של אדם "חסוי" או העובדה שמונה לו אפוטרופוס, אינה מהווה ראיה לכך שהינו "פסול דין" ואין מינוי שכזה הופך צוואה ל-צוואת פסול דין, אלא לכל היותר מהווה ראשית ראיה המצדיקה בדיקת יכולתו של אדם להבין "טיבה של צוואה". מינוי האפוטרופוס כשלעצמו אינו פוסל אדם מעריכת צוואה אך יכול להשליך את השאלה אם הבין את טיב צוואתו. כאן המקום לציין את קיומו של אפוטרופוס למעשה, שהינו אדם שנטל על עצמו לנהל את ענייניו של המצווה, שכן מצב זה יכול ללמד שהמצווה לא ידע לנהל את רכושו, דבר שיש בו להטיל צל על מבחן טיבה של צוואה, שהזכרנו לעיל.
ייפוי כוח מתמשך ועריכת צוואה
ייפוי כוח מתמשך שהופעל אינו פוגע בכשירות משפטית של הממנה בייפוי הכוח המתמשך, כך שיתכן ואדם שהופעל בעניינו ייפוי כוח מתמשך יערוך צוואה והצוואה כשרה לכל דבר ועניין. אמנם, ניתן לטעון כי הפעלת ייפוי הכוח המתמשך נעשתה בשל חוות דעת רפואית המלמדת על מגבלותיו של הממנה בייפוי הכוח המתמשך, ויתכן שבעקבות טענה מסוג זה, ייטה בית המשפט, בשים לב ל-חוות הדעת הרפואית, לקבוע כי המצווה לא היה מסוגל להבין בטיבה של צוואתו באותו מועד שנערכה. במקרים מיוחדים יתכן ומי שמבקש להגן על הצוואה יטען כי לא היה כלל מקום להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך והיה צורך להביא ל-ביטול ייפוי הכוח המתמשך וזאת על מנת לחזק את כשירותו של המצווה בצוואתו.
דמנציה ועריכת צוואה
דמנציה וצוואה הם שני ביטויים המקושרים זה לזה במהלך הגשת התנגדות לצוואתו של אדם. ברם, צוואתו של אדם החולה בדמנציה לא תפסל אך ורק בשל מחלתו של האדם, גם אם הוכחה דמנציה. עמדת בתי המשפט בשאלה האם יש לפסול הוראות צוואה מוזרות או בלתי הגיוניות שנערכו על ידי אדם מבולבל או מי שסובל מהזיות, ברורה. בפרשת קרן לב"י נפסק, כי אין די בהוכחה בדבר בלבולו של פלוני, מחשבות השווא או תעתועי הזייתו כדי לפסול צוואה. יש להוכיח כי אותן הזיות או מחשבות תעתועים הן שהוליכו לכתיבת הצוואה כפי שנכתבה [i].
כלומר, הדרישה לפסילת צוואה שעורכה סובל מדמנציה היא כפולה. לא רק שיש להוכיח את ההזיות ומחשבות השווא שנגרמו לכאורה מדמנציה, אלא יש להוכיח את הקשר שבין אותן הזיות מבולבלות לבין הוראות הצוואה. כך לדוגמא, העובדה שאדם לוקה ביכולתו לבצע חישובים חשבונאיים בשל פגם קוגנטיבי אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת צוואתו. המבחן להבנת טיבה של צוואה רחב בהרבה, ולא כל ליקוי קוגנטיבי שהינו תוצאה של מחלת נפש, תפסול מוריש מ-עריכת צוואה.
בלבול וצוואה
פרשת קרן לב"י הניבה דעת מיעוט מפיו של השופט גולדברג, אשר גרסה כי עצם העובדה שרצונו של המצווה מעוות אינה שוללת את היות הרצון המעוות אמיתי ואותנטי. הווה אומר, אם המוריש חשב בעת שערך את צוואתו, שמצב מסויים הינו אמת לאמיתה והאמין בקיום המצב, אין בכך כדי ללמד שטעה בשל מחלתו, אלא להיפך – אמונתו הסוביקטיבית כי מצב העניינים עומד כפי שהוא תופס אותו, היא ההוכחה לכך שאינה בגדר טעות.
ניתן להשתמש בחידוד זה שלעיל טענת הגנה להתנגדות, זאת במקרה שבו המבקש להוכיח את אי כשרותו של המצווה טוען, כי ההוראות המעוותות והמוזרות של הצוואה מחייבות את פסילתה. כפי שטען הש' גולדברג, אין מקום להתבסס על הוראות מוזרות בצוואה, רק כדי לטעון שזו ההוכחה לכך שהמצווה לא היה כשיר.
אלצהיימר
כשם שדמנציה שבה לקה המצווה, אינה פוסלת צוואה, כך גם מחלת האלצהיימר אינה פוסלת צוואה שערך מי שלקה בה. לכל היותר, יש בעובדה שהמצווה לקה באלצהיימר או בדמנציה, כדי להביא לבדיקה של מומחה בית משפט בהתייחס לחשש שהמחלה האמורה הביאה לליקוי משמעותי בכושר הקוגנטיבי, כזה המונע מהמוריש להבין את השלכות פעולותיו. יש להתייחס לשאלת המועד שבו הוכח שהמצווה לקה במחלת נפש קשה כגון דמנציה או אלצהיימר. מדע הרפואה כיום יודע להעריך באופן אומדני את קצב התקדנות המחלה, ומתוך כך להעריך מה היה מצבו הקוגנטיבי של המוריש במועד עריכת הצוואה.
אלצהיימר או דמנציה גם אינן מבטלות באופן אוטומטי כשרות משפטית ורק בית המשפט רשאי ליטול את כשרותו של אדם, ואף זאת רק על פי הוראות הדין או לנוכח ראיות מובהקות המלמדות כי האדם איבד את כושרו ליטול החלטות שהוא מבין את משמעותן.
מחשבות שווא
מחשבות שווא בעריכת צוואה הן סוגיה המתעוררת לעיתים קרובות בהליכי התנגדות לקיום צוואה. ככל שמתנגד לצוואה טוען לקיומן של הזיות ומחשבות שווא שהשפיעו על המצווה בעת עריכת צוואתו, עליו להוכיח את הזיקה שבין ההוראה המוזרה לאותו בלבול שאחז במצווה. המבחן הוא בהוכחת העובדה שהמצווה לא הבחין בטיבה של צוואה. היה ואדם מבולבל, אך הוכח כי ידע מי יורשיו, ידע מה רכושו והבין את המשמעות של ההוראות שבצוואה על היורשים, לא יתערב בית המשפט בצוואה, אפילו אם הוכח שהמצווה סבל ממחשבות שווא.
בנוסף, בפרשת רובינשטיין נקבע כי אין די להוכיח, כי המצווה סבל מהזיות, ואף אין די בהוכחה שהזיות אלו היו קשורות להוראות הצוואה, אלא שיש להוסיף ולהראות, כי הזיות אלו גם הביאו לשינוי הוראות הצוואה, במנוגד לרצונו של המצווה וכך נאמר:"גם מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהם נתערפלה דעתו, הרי אם מצא בית המשפט כי היה צלול ביום עשיית הצוואה – ולא כל שכן, אם כך היו פני הדברים במועד עשייתה הלכה למעשה – הריהו רשאי וצריך לקבוע, כי פלוני "הבין את טיבה" של הצוואה שעה שעשה אותה" [ii]
תעתועי נפש
תעתועי נפש בצוואה או תעתועי הזיה הם מושגים אשר נעשה בהם שימוש בהליכי התנגדות לקיום צוואה. מטרת המושגים היא לצייר את מצבו של המצווה בשעה שלא הוכחה אי כשירותו לערוך את הצוואה, אך מנגד, הוכח כי סבל מתעתועי נפש או תעתועי הזיה, והדבר הביא להשפעה על הוראות הצוואה שערך. נפסק כי כאשר תעתועי נפש מובילים את המצווה לערוך את הצוואה שכתב, אזי בית המשפט לא יכיר בתוקפה ויראה אותה כצוואה שעשה אדם נעדר כשרות משפטית, אף אם לא הוכחה כשרות זאת. בהלכת ליב"י קבע השופט חשין כי צוואה שנערכה על ידי מצווה שהונע בידי "כוחות שמעבר לו" אשר הציבו "לפניו מציאות מעוותת שאינה בנמצא – לא נכיר בה ונורה על ביטולה למפרע". גם בפרשת כלפה נפסק כי בית המשפט יבטל צוואה אם "נעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה"
מידע על כשרות לצוות
[i] ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3) 705, 738 (1994)
[ii] ע"א 3411/92 אברהם רובינשטיין ואח' נ' לאה ברזבסקי תק-על 95(2), 443
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב – יפו 6520206
טל: 03-6912307 | פקס: 03-6912312 דוא"ל: | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מהתנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה
