כשרות לצוות
כשרות לצוות הינו מונח משפטי שמטרתו להגדיר את יכולתו של המצווה להבין את טיבה של הצוואה שערך. קיים הבדל משמעותי בין כשרות משפטית לבין כשרות לצוות אשר נעמוד עליו בהמשך. היה ויקבע כי המצווה לא אחז בכשרות לצוות, תיפסל הצוואה מקיום. על מנת לקבוע את היותו של אדם חסר כשרות לצוות בצוואה יש לבחון אם הוא עומד בהוראות חוק הירושה אשר קובע מי פסול מלערוך צוואה מחמת גילו (קטין) או מחמת ליקוי בנפשו (פסול דין). חוק הירושה קובע כי מי שאינו בגיר, משמע טרם מלאו לו 18 שנים, או מי שהינו פסול דין, כלומר, רק מי שבית המשפט קבע שהינו פסול דין בפסק דין, אינו רשאי לערוך צוואה. אף אם ערך אדם שכזה צוואה, הרי שהיא פסולה מיסודה ולא ניתן להכשירה. היה ועורך הצוואה הינו בגיר ולא הוכרז על ידי בית המשפט כפסול דין, יש להוכיח להוכיח שהמצווה לא היה כשיר בנפשו בעת עריכת צוואה, כך שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה. טענות אלו גורסות כי המצווה סבל ממחלות נפש הפוגעות בכושרו כגון דמנציה, אלצהיימר, או סבל ממחשבות שווא, בלבול, הזיות ותעתועי נפש. המבחן לבדיקת כשרות לצוות בצוואה אינו עוסק דווקא ביכולת הקוגנטיבית של אדם לערוך צוואה, אלא כאמור, ביכולתו להבין את "טיבה של הצוואה". עצם העובדה שהמצווה לוקה במחלת נפש או במצב קוגנטיבי לקוי, אינה משום עילה לפסול אותו מכשרות לצוות בצוואה.
כשרות משפטית או כשרות לצוות
סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות תשכ"ב 1962 קובע כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו.". לעומת זאת, כשרות לצוות מוענקת לאדם רק עם הגיעו לגיל בגירות, אשר בישראל עומד על 18 שנים. צוואה שערך קטין תיפסל וזאת ללא קשר לתוכנה, הגיונה או חוקיותה. בית המשפט יכול לשלול מאדם בגיר את הכשרות המשפטית ולמנות לו אפוטרופוס, כך שאותו אדם לא יוכל ליטול על עצמו זכויות וחובות, אך יחד עם זאת, מינוי אפוטרופוס אינו מונע מאדם כשרות לצוות. אדם שמונה לו אפוטרופוס אינו מאבד את כושרו לערוך צוואה באופן אוטומטי, אלא אם בית המשפט קבע שהינו פסול דין.
כשרות לצוות: עניין שברפואה
כשרות לצוות היא עילה המחייבת מינוי של מומחה רפואי מטעמו של בית המשפט לענייני משפחה על מנת שיחווה את דעתו בעניין מצבו של המנוח. בעל דין או בית המשפט עצמו אינם מחזיקים בידע הרפואי הנדרש על מנת לקבוע את מצבו של המנוח במועד עריכת הצוואה ואם כושרו הקוגנטיבי והנפשי מונעים ממנו להבין את טיבה של הצוואה שערך. אשר על כן, סכסוכי ירושה שבהם מועלת הטענה בדבר העדר כושר לצוות בצוואה מחייבים חשיפה של מסמכיו הרפואיים של האדם.
כשרותו של המצווה לערוך צוואה תבחן אך ורק ביחס למועד אחד, המועד שבו נערכה הצוואה. בית המשפט אינו מתעניין בהזיותיו של המנוח חודשיים לאחר עריכתה של הצוואה, אלא אך ורק במצבו במועד עריכת הצוואה. יחד עם זאת, העובדה שהמצווה הזה חודשיים לאחר עריכת הצוואה, יכולה לסייע לבית המשפט ובמיוחד למומחה הרפואי שמינה, להעריך מה היה מצבו של המנוח בעת עריכת הצוואה.
טיבה של צוואה
מבחן הבנת "טיבה של צוואה" גורס כי יש להוכיח שהמצווה יודע מי יורשיו, מה רכושו ומה היקפו, יודע מהן ציפיות היורשים, ולבסוף, מבין את השלכותיה של הצוואה שהוא עורך על היורשים הפוטנציאלים. טענת אי כשרות לצוות היא אחת הטענות השכיחות בהגשת התנגדות לצוואה.
אפוטרופוס ועריכת צוואה
העובדה שמונה לאדם אפוטרופוס לגוף או אפוטרופוס לרכוש ואף אפוטרופוס לגוף ולרכוש גם יחד, אינה פוסלת אדם מלערוך צוואה.
היותו של אדם "חסוי" או העובדה שמונה לו אפוטרופוס, אינה מהווה ראיה לכך שהינו "פסול דין", אלא לכל היותר מהווה ראשית ראיה המצדיקה בדיקת יכולתו של אדם להבין "טיבה של צוואה". מינוי האפוטרופוס כשלעצמו אינו פוסל אדם מעריכת צוואה אך יכול להשליך את השאלה אם הבין את טיב צוואתו.
דמנציה
צוואתו של אדם החולה בדמנציה לא תפסל אך ורק בשל מחלתו של האדם. עמדת בתי המשפט בשאלה האם יש לפסול הוראות צוואה מוזרות או בלתי הגיוניות שנערכו על ידי אדם מבולבל או מי שסובל מהזיות, ברורה. בפרשת קרן לב"י נפסק, כי אין די בהוכחה בדבר בלבולו של פלוני, מחשבות השווא או תעתועי הזייתו כדי לפסול צוואה. יש להוכיח כי אותן הזיות או מחשבות תעתועים הן שהוליכו לכתיבת הצוואה כפי שנכתבה [i].
כלומר, הדרישה היא כפולה. לא רק שיש להוכיח את ההזיות ומחשבות השווא, אלא יש להוכיח את הקשר שבין אותן הזיות מבולבלות לבין הוראות הצוואה. כך לדוגמא, העובדה שאדם לוקה ביכולתו לבצע חישובים חשבונאיים בשל פגם קוגנטיבי אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת צוואתו. המבחן להבנת טיבה של צוואה רחב בהרבה, ולא כל ליקוי קוגנטיבי שהינו תוצאה של מחלת נפש, תפסול מוריש מעריכת צוואה.
בלבול
פרשת קרן לב"י הניבה דעת מיעוט מפיו של השופט גולדברג, אשר גרסה כי עצם העובדה שרצונו של המצווה מעוות אינה שוללת את היות הרצון המעוות אמיתי ואותנטי. הווה אומר, אם המוריש חשב בעת שערך את צוואתו, שמצב מסויים הינו אמת לאמיתה והאמין בקיום המצב, אין בכך כדי ללמד שטעה בשל מחלתו, אלא להיפך – אמונתו הסוביקטיבית כי מצב העניינים עומד כפי שהוא תופס אותו, היא ההוכחה לכך שאינה בגדר טעות.
ניתן להשתמש בחידוד זה שלעיל טענת הגנה להתנגדות, זאת במקרה שבו המבקש להוכיח את אי כשרותו של המצווה טוען, כי ההוראות המעוותות והמוזרות של הצוואה מחייבות את פסילתה. כפי שטען הש' גולדברג, אין מקום להתבסס על הוראות מוזרות בצוואה, רק כדי לטעון שזו ההוכחה לכך שהמצווה לא היה כשיר.
אלצהיימר
כשם שדמנציה שבה לקה המצווה, אינה פוסלת צוואה, כך גם מחלת האלצהיימר אינה פוסלת צוואה שערך מי שלקה בה. לכל היותר, יש בעובדה שהמצווה לקה באלצהיימר או בדמנציה, כדי להביא לבדיקה של מומחה בית משפט בהתייחס לחשש שהמחלה האמורה הביאה לליקוי משמעותי בכושר הקוגנטיבי, כזה המונע מהמוריש להבין את השלכות פעולותיו. יש להתייחס לשאלת המועד שבו הוכח שהמצווה לקה במחלת נפש קשה כגון דמנציה או אלצהיימר. מדע הרפואה כיום יודע להעריך באופן אומדני את קצב התקדנות המחלה, ומתוך כך להעריך מה היה מצבו הקוגנטיבי של המוריש במועד עריכת הצוואה.
אלצהיימר או דמנציה גם אינן מבטלות באופן אוטומטי כשרות משפטית ורק בית המשפט רשאי ליטול את כשרותו של אדם, ואף זאת רק על פי הוראות הדין או לנוכח ראיות מובהקות המלמדות כי האדם איבד את כושרו ליטול החלטות שהוא מבין את משמעותן.
מחשבות שווא
ככל שמתנגד לצוואה טוען לקיומן של הזיות ומחשבות שווא שהשפיעו על המצווה בעת עריכת צוואתו, עליו להוכיח את הזיקה שבין ההוראה המוזרה לאותו בלבול שאחז במצווה. המבחן הוא בהוכחת העובדה שהמצווה לא הבחין בטיבה של צוואה. היה ואדם מבולבל, אך הוכח כי ידע מי יורשיו, ידע מה רכושו והבין את המשמעות של ההוראות שבצוואה על היורשים, לא יתערב בית המשפט בצוואה, אפילו אם הוכח שהמצווה סבל ממחשבות שווא.
בנוסף, בפרשת רובינשטיין נקבע כי אין די להוכיח, כי המצווה סבל מהזיות, ואף אין די בהוכחה שהזיות אלו היו קשורות להוראות הצוואה, אלא שיש להוסיף ולהראות, כי הזיות אלו גם הביאו לשינוי הוראות הצוואה, במנוגד לרצונו של המצווה וכך נאמר:"גם מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהם נתערפלה דעתו, הרי אם מצא בית המשפט כי היה צלול ביום עשיית הצוואה – ולא כל שכן, אם כך היו פני הדברים במועד עשייתה הלכה למעשה – הריהו רשאי וצריך לקבוע, כי פלוני "הבין את טיבה" של הצוואה שעה שעשה אותה" [ii]
מידע על כשרות לצוות
[i] ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3) 705, 738 (1994)
[ii] ע"א 3411/92 אברהם רובינשטיין ואח' נ' לאה ברזבסקי תק-על 95(2), 443
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב-יפו 6520206
טל: 03-6912307 | פקס: 03-6912312 דוא"ל: | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מהתנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה
