סעיף 6 לחוק הירושה מאפשר לאדם להסתלק מירושתו לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון.

ההסתלקות מתבצעת באמצעות מסירת הודעה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט הדן בעזבונו של המנוח. האדם יכול להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו והוא רשאי להסתלק מחלקו זה רק לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. משמעה של ההסתלקות היא, שהאדם לא היה יורש מלכתחילה, משמע – המסתלק אינו חב ולא היה חב בחיוביו של המוריש עם פטירתו, כפי שאינו זכאי לזכויות הנובעות מהירושה.

נוכח אופיו הסופי והמוחלט של מעשה ההסתלקות, עולה השאלה באילו מקרים ניתן לבטל הסתלקות. ככלל, החוק אינו מאפשר חזרה מן ההסתלקות. יחד עם זאת, קיימים חריגים. לשון סעיף 6(ב’) לחוק הירושה קובעת, כי הסתלקות של קטין או מי שהוכרז פסול דין טעונה אישור של בית המשפט, כך שברור שהסתלקות של שני אלו – בטלה, אלא אם אושרה על ידי בית המשפט.

ביטול הסתלקות מירושה

בנוסף, ניתן לתקוף את מעשה ההסתלקות באמצעות הכלים החוזיים העומדים לרשותנו. לדוגמא, הטעיה או מצג שווא שהביאו אדם להסתלק מירושה עשויה לבטל את הסתלקותו I)), שכן נפל פגם ברצונו החופשי להסתלק מהירושה. אף הסתלקות שמטרתה להבריח נכסים ולהתחמק מתשלום חובות – דינה ביטול, שכן לא ניתן לנצל את מעשה ההסתלקות לביצוע עוולה כנגד הנושים. במקרה אחר, קבע בית הדין הרבני כי ההסתלקות מבוטלת, בהסתמך על ניתוח אומד דעתו של המסתלק, מכיון שנחה דעתו כי מה שעמד מאחורי ההסתלקות אינו הוויתור על נכסי העיזבון אלא כוונה להקל על הטיפול במימוש הירושה (II).
לסיכום, הסתלקות הינה אקט סופי שעל הדרך הכלל לא ניתן לחזור הימנה, אך קיימים חריגים מתחום דיני החוזים ודיני תום הלב, אשר עשויים להביא, אם יוכחו, לביטולה.

I ע”א 2041/05 ד. מיכקשווילי נ’ ר. מיכקשווילי, פורסם במאגרי המידע
II תיק 813075/1 פלונית נ’ פלוני, בית הדין הרבני הגדול, פורסם במאגרי המידע