העיזבון בהגדרתו הוא הנכסים והזכויות השייכות למנוח בעת פטירתו. ברם, עיזבון אינו מהווה סך של כלל נכסי המנוח במועד פטירתו, ונכסים מסוימים שלכאורה שייכים לנפטר בימי חייו, מופרדים בזמן הפטירה מן הירושה. כך לדוגמא, כספי ביטוחים וקופות גמל אשר יחולקו לפי הוראת המנוח במסמכי הפוליסה כאמור בסעיף 147 לחוק הירושה. החריג להוראה זו נפסק בפרשת פלונית, שכן במקרה והמנוח ביטא כוונתו לחלק את את כספי הביטוחים באופן מפורש בצוואה, הרי שהוראותיה של הצוואה גוברות על הרשום במסמכי קופות התגמולים[i].

שאלת ההתניה המפורשת בצוואה לחלוקת רכוש באופן מסוים, כגון כספי קופת גמל, היא שאלה לשונית ולכן יכול הנפגע מן ההוראה או מדרך פרשנותה לטעון בבית המשפט כי ניתן לפרש בפרשנות לשונית שונה את ההוראה, אך זאת רק בתנאי שלשון ההוראה אינה מדויקת או דו משמעית. נקודת המבחן להעלאתה של טענה כזו היא בהוכחה שההוראה המנחילה בצוואה את כספי הביטוח אינה מובהקת בניסוחה ופרשנותה אינה חד משמעית. קיימת לנושא זה משמעות מעשית מרחיקת לכת, משעה שבהעדר הוראה מנחילה מפורשת לגבי כספי התגמולים רשאי המוטב המצוין בהוראות הסכם הביטוח לדרוש להעביר לו את הכספים האמורים, מקום שהם כלל אינם שייכים ליורש ואכן, אם מסתבר שכך הדבר, הרי שלנושה של המנוח אין כל זכות לקבל את כספי הקופה, מעת הפטירה, מכיון שהם אינם חלק מהעיזבון.

עיזבון אינו מהווה רק נכסים פיננסים חומריים, אלא מכלול של זכויות השייכות לאדם, גם אם הלך לעולמו. בין הזכויות שניתן למנות: הזכות לשם טוב, זכות העומדת גם לחי ולגם לנפטר, וניתן לתבוע בגינה, גם לאחר הפטירה; הזכות הכללית לתבוע בעניינים הנוגעים לעוולות שנערכו כנגד ימי חייו של המנוח. כך לדוגמא, יכול המנוח לתבוע באמצעות יורשיו החוקיים, בגין מעילות בכספיו.

עיזבון: תביעת יורש נגד יורש

עיזבון אינו ישות משפטית. סעיף 1 לחוק הירושה קובע, כי במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו. העיזבון נותר על כנו, רק בשל שאלת אופן החלוקה של העיזבון. במצב שכזה, יש לנהל את העיזבון וניתן לעשות זאת באמצעות מנהל עיזבון או באמצעות ניהול משותף של כל היורשים בהסכמה, בהתאם לאמור בסעיף 122 (א) לחוק הירושה.

בנסיבות של קבלת הסכמה למפרע, קיים קושי כאשר יורש מבקש לתבוע בשם זכויות המנוח יורש אחר או צד שלישי. ברור, כי יורש שנתבע, לא יסכים להגשת תביעה כנגדו. סעיף 122(ב) לחוק הירושה מורה, כי כאשר אחד היורשים מבקש להגיש תביעה כנגד יורש אחר, ניתן לקבל את הסכמתו של בית המשפט הדן בתובענה. עוד קובע החוק, כי בעניין שאינו סובל דיחוי, רשאי כל יורש לפעול על דעת עצמו.

מס על עיזבון או מס ירושה

מס ירושה הינו מס המוטל על עיזבון המועבר ליורשים. בישראל נקבע מס עיזבון בשנת 1949. לאורך השנים נבחנה יעילות המס לנוכח הכנסותיו המועטות והועלו מספר הצעות לשיפור הגבייה, אך בשלהי שנות ה-80 כבר הופטרו מרבית אזרחי ישראל מתשלום מס על ירושות ששווים אינו עולה על מיליון שקלים. בשנת 1981 בוטל המס לחלוטין.

הורשת זכויות השייכות לאחר

מכיון שלא ניתן לרשת על פי דין רכוש שאינו שייך למנוח, הרי שרכוש כזה לא יכלל בגדר עיזבון. לו נערכה צוואה, הרי שהמנוח אינו יכול לצוות בה רכוש שאינו שלו לאחר, ולפיכך, הוראה מסוג זה אינה תקפה. כך לדוגמא, המצווה אינו יכול להוריש זכויות של אחר ברכוש משותף (כגון זכויות בדירת המגורים או בחשבון המשותף עם בת זוגו) ואינו רשאי לצוות זכויות מכח איסור שבדין, כגון סעיף 42 לחוק הירושה. סעיף זה מסדיר את האפשרות לצוות ליורש אחר יורש. לדוגמא, במקרה שנערכה צוואה הדדית בו ציוותה המנוחה את רכושה לבן זוגה, ולאחר פטירתו את שנותר לילדיהם המשותפים, חל איסור על בן הזוג לצוות את הרכוש שירש לאדם אחר. א

אדם אף אינו יכול להעניק שוב את שנתן במתנה (או התחייב לתת) בחייו לאדם אחר. לדוגמא, רונן הוריש לבנו יותם את כל הזכויות בדירת המגורים שלו אלא שמחצית הדירה שייכת לאשתו של רונן, לאחר שהעניק לה את הזכויות במתנה. לפיכך נקבע, כי על אף הוראת הצוואה, יותם יזכה רק במחצית הזכויות בדירה אשר שייכות למנוח, בעוד שהמחצית השניה תיוותר בבעלות האלמנה. ציווה רוני בצוואתו את דירת המגורים שלו בשלמותה לראובן בנו, אך מסתבר, כי בעבר הרחוק נתן במתנה את אותה הדירה ממש לבנו האחר שלמה. גם כאן, התוצאה היא שרוני העניק רכוש שאינו שלו לראובן. הדירה שייכת לשלמה (על יסוד זכות הסכמית) ולכן הוראה המנחילה את הדירה, אשר מופיעה בצוואתו של רוני – לא תאכף. רוני ציווה לראובן את מלוא הזכויות בדירת המגורים אשר רכש לפני הנישואים. ברם, האשה תבעה בבית המשפט את זכויותיה, והוכיחה, לאחר פטירתו של רוני, כי הסתמכה על כך שמחצית הדירה שייכת לה מכוח חזקת השיתוף, לאחר 35 שנות נישואים. הטענה שהועלתה בדבר רישום הדירה מקדמת דנא על שמו של רוני כהוכחה לבעלותו בה נדחתה כפי שנקבע בפרשת פיכטבאום ואחרות[ii], ולפיכך נקבע כי רוני אינו יכול לצוות אלא מחצית הזכויות בדירה, כאמור.

מתנות מתוך העיזבון

כאמור לעיל, במקרים בהם מצווה המנוח רכוש שנתן במתנה בימי חייו, עדיין רשאים היורשים לתקוף את תוקפו של הסכם המתנה בעילות לפי חוק המתנה, אם המתנה טרם הסתיימה (לדוגמא, אם דירה שנמסרה במתנה טרם נרשמה במרשם המקרקעין), או לפי דיני החוזים הכללים (שאינם דיני הירושה) אם המתנה הסתיימה. כך, בדוגמא שהובאה בפיסקה שלעיל, הסתבר אמנם שרונן נתן במתנה את דירתו לשלמה, ולכן היא אינה שלו, ואולם ראובן טען, כי המתנה טרם הסתיימה, שכן כלל לא נחתמו מסמכי העיסקה והיא לא נרשמה ברשם המקרקעין על שם שלמה.

בנסיבות כאלו, יתכן והמתנה כלל אינה מתנה גמורה על פי דיני המתנה, אלא התחייבות ליתן מתנה, ואז עולה השאלה של תחרות בין זכויות נוגדות במקרקעין, לאמור; מי המנצח בין השניים; מי שקיבל התחייבות למתן מתנה בדמות דירה ולא השכיל לרשום את זכויותיו על פי התחייבות המצווה בעבר, או מי שירש את הדירה, על פי הוראותיו המאוחרות של המצווה. על עניינים אלו, של זכויות נוגדות במקרקעין חולשים סעיפים 9-10 לחוק המקרקעין ואף קיימת פסיקה עניפה בנדון. בקצרה נחדד, כי בקביעה בדבר בעל הזכות העדיפה קיים מקום של כבוד למי שהתנהל בתום לב.

קראו עוד: מנהל עיזבון
קראו עוד: הסתלקות מעיזבון

[i] ע"מ 1030/06 פלונית נ' בנק הפועלים ואח' (לא פורסם)

[ii]  ע"א 741/82 פיכטבאום נ' פיכטבאום, פורסם במאגרי המידע