ניצול המוריש בחייו: ניצול קשישים מתאוות בצע

חסר הישע מוגדר בחוק כמי שאינו יכול לדאוג לעצמו, מחמת כל סיבה אפשרית, כגון גיל, מחלה, מוגבלות גופנית או נפשית או ליקוי שכלי. המבחן להיותו של אדם חסר ישע הוא בבדיקת היכולת, ולא בסיבה לאי היכולת. משמעות הדבר היא, כי קשישים התלויים באחר באופן קיצוני יוגדרו בחזקת חסר ישע, אפילו הם כשירים בדעתם וצלולים במחשבתם.

ניצול חסר ישע במישור הפלילי

מי שמתעלל בחסר ישע נפשית או גופנית, או גורם לו חבלה גופנית או חבלה שיש לה תוצאות נפשיות, עובר עבירה פלילית כמפורט בסעיף 368א’ ואילך לחוק העונשין. מחקרים אקדמיים בישראל מצביעים על סוג נוסף של התעללות, המוגדרת כהתעללות כלכלית. התעמרות כלכלית היא זו המאופיינת בניצול תלותם של חסרי הישע בכדי לפעול ברכושם ללא היתר וללא רשות. החוק מחייב לדווח בדבר ידיעה על מקרי התעללות מובהקים בחסר הישע ויש להתלונן במשטרה ובפני גורמי הרווחה מיד לכשמתעורר חשש לניצול חסר הישע. תלונה לרשויות עשויה להביא לסיום ניצולו הכלכלי של הקשיש ולו בשל הפעלת פיקוח וקיום חקירה מקיפה בדבר החשדות שהועלו.

ניצול חסר ישע במשפט האזרחי

במישור המשפטי-אזרחי, מי שמנצל חסר ישע שביקש להסתמך על עזרתו מפר את חובת הנאמנות והשליחות כלפיו. כאן המקום לציין שטובת הנאה מצד בן חסות לאפוטרופס אסורה לפי החוק גם במקרים שאין בהם התעללות או סחיטה. בכדי לעצור באופן מיידי תופעת ניצול של חסר ישע, ניתן לעתור לבית המשפט בבקשה למינוי אפוטרופוס אשר יפקח על גופו ורכושו של הקשיש חסר הישע, אך בקשה זו תצלח בדרך כלל, רק אם תצורף לה תעודת רופא מומחה המעידה על העדר כשירותו לנהל את ענייניו.

אמנם, ניתן לפנות לבית המשפט אפילו אם הקשיש כשיר בדעתו, בטענה שאינו מסוגל לדאוג לצרכיו מכוח הוראות סעיף 33 (א’)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962. מכל מקום, בדיקה רפואית לבירור כשירות אינה יכולה להתבצע בכפייתו של חסר הישע, אשר עשוי להתנגד למינוי אפוטרופוס, והתנגדותו תתקבל, אם אין תעודה רפואית המעידה על העדר כשירותו. במצב כזה אדם יכול להיות לכל היותר חסוי וקיים קושי משפטי אמיתי למנות אפוטרופוס לאדם שכזה, אם אין סיבה מובהקת. מדובר, אם כן, בסיטואציה קשה ומסובכת, אשר פוגעת ברגשותיו של המנוצל, ומביאה לחיסול חשבונות בין בני המשפחה ולהרס האמון שעוד נותר, ככל שנותר.

על מנת לסייע לחסר הישע ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בהסתמך על דינים שונים, ביניהם חוק הכשירות והאפוטרופסות, חוק הנאמנות וחוק השליחות. בקשה בכל עניין הנוגע לחסר הישע ולבקש את התערבותו לצורך הגנה על הקשיש, ככל שקיימת ידיעה על פעולותיו של גורם המנצל את חולשתו של הקשיש לפגיעה בגופו, בנפשו או בקניינו. במקרה שניתנה תעודה רפואית על ידי רופא מומחה המעידה על העדר כשירות, יקבע בית המשפט כי הקשיש הינו פסול דין, והוא עשוי למנות כאפוטרופוס את מגיש הבקשה ולחילופין גורם חיצוני מטעם המדינה. ככל שאין אפשרות לברר את העדר הכשירות של חסר הישע, יש לתעד את כל הפעולות החשודות שנערכות על ידי המטפל ולהביאם בפני בית המשפט, בכדי להוכיח הפרה פוגענית של חובת השליחות והנאמנות.