חלוקת עזבון בצוואה
חלוקת עיזבון בצוואה הינו הליך המתרחש לאחר שניתן צו לקיום צוואה ומטרתו לחלק את נכסי העזבון בין היורשים הקבועים בצוואה.
ככל שהמנוח הותיר הוראות מדויקות בצוואתו, בדבר אופן חלוקת העיזבון, יש למלאן בדייקנות, ואולם לעיתים לא מתייחסת הצוואה לאופן שבו תקוים החלוקה ואינה צופה את כלל התסריטים האפשריים. חוק הירושה קובע הוראות כלליות הבאות להשלים את החסר ביחס לחלוקת העיזבון במקרים מעין אלו.
מהו העיזבון
העיזבון הינו כלל נכסי המנוח במועד לכתו מן העולם, בכפוף לחריגים שנמנו בחוק הירושה. קראן כאן להרחבה על עיזבון.
חלוקת העיזבון ליורשים הקבועים בצוואה
תנאי בסיסי לקיום הוראה בצוואה הוא כי הצוואה תמנה את היורשים ואת חלקיהם. חלוקת העזבון תעשה איפוא בכפוף להוראות הצוואה. מה קורה כאשר קיימים יורשים שהצוואה לא קבעה את חלקם בעיזבון?
יורשים שלא נקבעו חלקיהם בצוואה
סעיף 48 לחוק הירושה קובע, כי אם ציווה המצווה לאחדים ולא קבע את חלקיהם, יחלקו בשווה.
לפיכך, במידה והורה המנוח בצוואתו, כי דירתו תוענק לשלושת ילדיו, יקבל כל אחד מן הילדים שליש מן הזכויות בדירה, גם אם המנוח לא הורה באופן מפורש על אופן חלוקת הזכויות בדירת המצווה.
יורש שמת לפני המוריש
מדובר במצב שבו היורש נפטר לפני המוריש והאחרון לא תיקן או עידכון את צוואתו.
היה והצוואה צופה מצב שבו הלך לעולמו אחד מיורשי המוריש, יפעלו על פי הוראת הצוואה. מה עושים כאשר הצוואה שותקת לגבי פטירתו של יורש לפני המוריש?
בשנת 1985 נחקק תיקון מס' 7 לחוק הירושה. סעיף 49 לחוק הירושה קובע כי "זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו – אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת.".
תנאי זה קובע מי הם חליפי יורש שנפטר לפני המוריש. לפי חוק הירושה, צאצאיו של היורש שנפטר יזכו במקומו, ואולם היה ואין צאצאים במועד הפטירה, זכייתו של הזוכה מתבטלת, והרכוש יחולק בין יתר היורשים, בהתאם להוראות ירושה על פי דין. שאלה נוספת של פרשנות צוואה, אשר עשויה להתעורר במצב שכזה, היא מי הם היורשים? האם מי שירשו על פי הוראות הצוואה או היורשים על פי דין. על מנת לקבוע את התשובה, יזקק בית המשפט בראש ובראשונה לבדוק מה היה רצונו של המצווה והאם עולה מן הצוואה שיש לחלק את חלקו של היורש שנפטר דווקא בין היורשים שבצוואה.
יורש פסול
מיהו היורש הפסול? מדובר ביורש שנפסל מלרשת בניגוד לרצונו. הסיבות לפסילת יורש מפורטות בסעיף 5 לחוק הירושה. מדובר ביורש שהורשע כי רצח את המוריש או ניסה לרצוח אותו (במתכוון), יורש שהורשע בהעלמת צוואה או בהשמדת צוואה או שזייף אותה או שתבע על פי צוואה מזויפת. על פי סעיף 5 לחוק הירושה, על מנת לפסול יורש יש להרשיע אותו בהליך עונשי בבית משפט אזרחי, לאחר שיוגש כנגדו כתב אישום. כלומר, אין מדובר בטענת התנגדות בבית המשפט לענייני משפחה, ולא ניתן לטעון, כי זיופה של צוואה על ידי היורש, פוסלת אותו מלרשת, אלא אם יש בצד הזיוף – הרשעה כאמור. קרא כאן על פסלות לרשת.
יורש שהסתלק
תיקון מס' 7 מתייחס גם למצב של הורשה למי שויתר על ירושתו בדיעבד, הוא יורש שהסתלק.
בניגוד ליורש הפסול, היורש שהסתלק ירש את חלקו על פי הוראות המנוח או בהתאם לכללי הירושה על פי דין, אך הוא הסתלק מן הירושה מרצונו.
סעיף 50 לחוק הירושה קובע כי "זוכה על פי צוואה שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת.".
ההוראה דנן מחדדת את ההבדל בין הסתלקות לטובת בן זוג, ילד או אח של המוריש (המצווה), שאז הוראת הצוואה נותרת על כנה, לבין הסתלקות לטובת אחר, שאז הוראת הצוואה כולה מתבטלת. נראה כי הרציונל להוראה מצוי בכך שהמחוקק מייחס חזקה לפיה המצווה היה רוצה בכך שקרובי משפחתו המנויים יקבלו מרכושו מן המסתלק, ולפיכך אין לבטל הוראת צוואה שכזו. קרא כאן על הסתלקות מירושה.
מנה של נכס מסויים בעיזבון
סעיף 51(א) לחוק הירושה קובע כי אם ציווה המצווה נכס מסויים, יזכה בו הזוכה כמות שהיה הנכס במות המצווה.
המחוקק מוסיף ומבהיר למה כוונתו בסעיף 51(ב) לחוק שם נקבע כי "אין הזוכה זכאי לדרוש מן היורשים האחרים סילוקו של שעבוד ששועבד בו הנכס על ידי המצווה".
המחוקק בחוק הירושה מחדד למעשה את ההבדל בין "נכס" לבין "חלק יחסי" בעיזבון, שכן ירושת נכס מכילה בתוכה את כלל הזכויות והחובות הנלוות לאותו נכס, ואין היורשים האחרים שאינם זוכים בנכס, חייבים בתשלום חובותיו של הנכס.
פיצוי על נכס עיזבון שנמכר על ידי המוריש
מדובר על מצב שבו אדם יורש נכס בצוואה, אך אותו נכס כבר נמכר, ולכן אין מה להוריש לו.
סעיף 51 (ג) לחוק הירושה קובע כי "אין הזוכה זכאי לפיצוי מן היורשים האחרים אם במות המצווה לא היה הנכס בין נכסיו". מכאן, עולה, כי אף אם ירש אדם דירה, ואותה דירה נמכרה על ידי המנוח בימי חייו, הרי שהיורש לא יהיה זכאי לחלק מן העיזבון בשווי אותה דירה, ואף לא לפיצוי מצד אלו שירשו נכסים ו/או כספים אחרים מן העיזבון. ההנחה היא, כי לו רצה המנוח לשנות מהוראות צוואתו ולהתאימה למצב הרכושי החדש, הוא היה עושה כן.
זכות בפירות נכס העיזבון עד לפטירת המוריש
פעמים רבות נתקלתי, כעורך דין ירושה, ביורשים שסברו כי הנכס שהוריהם הורישו להם שייך להם בצורה כלשהי, למרות שההורים עודם בחיים. כידוע, אין ליורש זכות הסתמכות על נכס שנקבע כי ירשו בעתיד בצוואה.
סעיף 51(ד) לחוק הירושה קובע "פירות הנכס ויציאותיו עד מות המצוה הם לחשבון העזבון, מאז ואילך הם לחשבונו של הזוכה, זולת אם זכה בנכס במועד מאוחר יותר".
הוראה זו אינה אלא ביטוי לבעלותו וקניינו של המנוח על רכושו על למועד פטירתו. כל שמניב הנכס הנקוב בצוואה שייך לו, עד לרגע פטירתו, והינו חלק מהעיזבון, ואולם לאחר מועד זה, שייכים פירות הנכס ליורש הנכס.
יש בהוראה זו כדי ללמד על ההפרדה שעורך החוק בין זכות הירושה, הנולדת רק בעת פטירתו של אדם, לבין צו ירושה או צו לקיום צוואה, שהינו מסמך המעניק תוקף משפטי לזכות הירושה, והניתן במועד מאוחר יותר.
מנה של נכס בלתי מסוים
סעיף 52 לחוק הירושה קובע כי אם ציווה המצווה נכס בלתי מסוים, זכאי הזוכה לנכס מסוג בינוני. הוראה זו דומה באופייה להוראות חוק החוזים, אשר מציינות כי הסכם יקוים בבינוניות אם לא צוין בו אחרת (סעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב-יפו 6520206
טל: 03-6912307 | פקס: 03-6912312 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי-דין ד"ר רן מובשוביץ
