למי שייכים הכספים בחשבון הבנק

בסכסוך ירושה עשוי השותף לחשבון לטעון, כי מחצית הכספים שבחשבון המשותף שייכים לו, ולא לעיזבון המנוח, כדי למנוע מהיורשים לקבל את מחצית הכספים הללו. טענת השותף לחשבון תהא, כי מכיון שמחצית הכספים שייכת לו, הרי שהמוריש המנוח אינו יכול לצוות הון זה, והעובדה שהכספים אוחדו בחשבון אחד, אינה מביאה לכך שהם בבעלותו המלאה של המנוח. הבסיס לטענה זו מצוי בהוראות בסעיף 9(ב) לחוק המטלטלין, תשל"א-1971, הקובע כי בהעדר הסכמה אחרת, החלוקה בין שותפים היא חלוקה שווה. הוראה זו נתמכת בפסיקת בית המשפט בפרשת גיברשטיין[i]. בדרך זו, תוקף השותף את היקף העיזבון שיש לחלק, ולא את הוראות הצוואה שהותיר אחריו המנוח. אם תתקבל טענתו, הרי שרק מחצית מחשבון הבנק של המנוח תחולק לפי הוראותיו, בעוד שהמחצית השניה תעבור לשותף. בדרך כלל, נסמך השותף על ראיות נסיבתיות להוכחת גירסתו, כגון קיומו של סעיף אריכות ימים.

ברם, פסיקת בתי המשפט מאפשרת להתגונן כנגד טענת בעלות בכספי חשבון בנק משותף. באספקט הכללי, מי שפועל בחשבון בנק בשם אחר חב לו בחובת השליחות והנאמנות. אין זה משנה כלל אם האדם הוא שותף אמת בחשבון הבנק או שלוח על יסוד יפוי כח שניתן לו. כאמור, על השלוח והנאמן מוטל איסור טובת הנאה אישית מן הכספים המופקדים בחשבון. לפיכך, משיכת כסף שלא למטרת השליחות או הנאמנות אינה מותרת. אם שותף מושך כסף מהחשבון המשותף באופן הפוגע בזכויותיו של השותף האחר, וללא רשותו, הרי שהוא מפר את חובת נאמנותו כלפיו. במילים אחרות, השותפים לחשבון הבנק חייבים בחובת נאמנות כלפי שותפם, המתבטאת בכך שיפעלו לשמור על ההון המופקד בחשבון. די בהבאת ראיה ששותף שווה בחשבון בנק משותף, משך למעלה ממחצית הכספים המצויים בו שלא ברשות שותפו או ידיעתו, כדי לטעון שמשיכות אלו לא נעשו כדין.

 

מתי מדובר בשותפות קניינית

מבחינה ראייתית יש להתייחס למועד קניית הזכות בחשבון המשותף, שכן נקבע בהלכה, כי כאשר חשבון בנק נפתח ע"ש אחד, ואליו צורף אדם במועד מאוחר יותר, לא קיים שיתוף בין השניים בתכולת החשבון, ואין די בהבאת מסמכים המוכיחים צירוף לחשבון כשותף, כדי להוכיח שבעלי החשבון הרשומים בבנק הם אכן שותפים. לכן, מסמכי חשבון בנק אשר מעידים כי אדם שותף עם אחר בחשבון, אינם מוכיחים קיומה של שותפות קניינית בו, ונקבע שהם משמשים רק לצורך קביעת יחסי השותפים עם הבנק. אין במסמכי הבנק כדי להצביע על מהות השיתוף בין השותפים לבין עצמם. התמודדות עם טענה כנגד שיתוף תצלח אם יוכיח הטוען לבעלות בכספים המופקדים בחשבון בנק משותף כי בעל החשבון המקורי ביקש לתת לו מתנה כאשר הצטרף במועד כשותף מאוחר יותר. החריג לקביעה זו קיים רק במקרה בו בן זוג מצורף לחשבון הבנק במועד מאוחר יותר, שאז אכן קונה הוא בעלות בכספי החשבון המשותף[ii]. הנטל להוכיח קבלת המתנה הוא על הטוען לקבלתה ויש צורך להוכיח הכוונה ליתן מתנה בראיות. כך, במסגרת התנגדות לקיום צוואה טוענת אלה כי היא שותפה עם אמה המנוחה בחשבון המשותף ולכן היא הבעלים של מחצית ממיליוני הדולרים המופקדים בו. לטענתה, הכסף אינו שייך לעיזבון אמה, ולכן אין לחלקו בין היורשים. בית המשפט דוחה את טענתה וקובע, כי לא הוכיחה שקיבלה מתנה ושהכספים שייכים לה.

 

[i] ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, מו (5) 661

[ii] ע"מ 2022/07 פלונית נ' אלמונית, ת"ע 594/88 שרשבסקי נ' שפירא בבימ"ש מחוזי ת"א פ"מ תשנ"ג [1] 501, עמ' 509, ע"א 679/76 סלי נ' עזבון שפר פ"ד לב(12)  עמ' 795 785 , ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי פד"י ל"ח[2] 45

לעמוד למי שייך הכסף – סעיף אריכות ימים בבנק