הזכות להוריש

כל אדם זכאי להוריש, אם הינו כשיר לנשיאה בזכויות וחובות משפטיות. מכאן עולה, כי אם הצוואה נערכה על ידי קטין או מי שהוכרז כפסול דין על ידי בית המשפט הרי שהיא פסולה כמצוות סעיף 26 לחוק הירושה, ואין זה משנה אם יוכח שהאדם פסול הדין ידע להבחין בטיבה של הצוואה שערך. האקסיומה היא, שצוואתם של קטין או פסול דין מתבטלת מאליה, ובלבד שהוכח שנערכה בשעה שהאדם היה קטין או פסול דין. הוכחת הסטטוס פשוטה יחסית, מכיון שכל שיש להביא הוא פסק דין של בית משפט אשר קובע כי המוריש הינו פסול דין במועד עריכת הצוואה או הוכחה לגילו של עורך הצוואה.

 

פסול דין וקטין

קטין הוא מי שבמועד עריכת הצוואה היה "אדם שלא מלאו לו 18 שנים". פסול דין הוא מי שהוכרז ככזה בידי בית המשפט כאשר "מחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייניו"[i]. המשמעות היא, כי צוואה שנערכה על ידי קטין או פסול דין פסולה מראשיתה, והדבר היחידי שיש להוכיח הוא את המצב העובדתי המוכל על המצווה במועד עריכת המסמך. ככל שמדובר בקטין, יש להגיש תעודת לידה רשמית אשר תוכיח את גילו, וככל שמדובר בפסול דין, הרי שיש להציג פסק דין תקף הקובע את העדר כשירותו המשפטית של המצווה. ראוי להדגיש כי ניסיון לדילוג על הדרישות שלעיל, באמצעות טענות בדבר היותו של המצווה בא בימים, קשיש וזקן ומעורפל במחשבתו בשל גילו, כנימוק לפסילת הצוואה (משעה שלא ידע להבחין בטיבה) לא יצלח אלא אם צורפה לטענות אלו תשתית ראייתית ברורה ומבוססת דבר מצבו הבריאותי של המצווה.

בהתאם, נפסק בפרשת בנדל כי סטטוס של קטינות או פסלות מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין או פסול הדין ידעו להבחין בטיבה של צוואה. ובכל מקרה אחר, הצוואה תהא בטלה רק אם יוכח, בעדות רפואית או אחרת, כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. נטל השכנוע בעניין זה מוטל על הטוען לחוסר כשרות זו[ii]. לכן החזקה היא כי אדם כשיר לעריכת צוואה, אלא אם יוכח אחרת. לפיכך, לא ניתן לתבוע בבית המשפט ביטול צוואה בטענה של אי כשירות המצווה, ולדרוש מן הנתבע להמציא תעודה שכזו כראיה לנכונות טענות התביעה. מנגד, ניתן לבקש מבית המשפט להורות לנתבע או לכל צד שלישי, כגון מוסד רפואי, להמציא לידיו כל מסמך הנוגע למצבו הבריאותי של עורך הצוואה, ובדרך כלל יעתר בית המשפט לבקשה מעין זו. שאלת הוכחת אי כשירותו של המנוח במועד עריכת הצוואה עולה בשעה שעומדות בפניו ראיות חולקות או שאינן מובהקות, באופן שקשה לקבוע על פניהן, אם המוריש ידע להבחין בטיבה של צוואה. מקרים מעין אלו מחייבים, כאמור, קיום הליך מלא, לרבות הכנת חוות דעת רפואית על ידי מומחה מטעם בית המשפט וחקירתו על ידי עורכי הדין של הצדדים, במטרה לחשוף את מצבו הרפואי בעת כתיבת הצוואה.

 

 

[i] חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962

[ii] ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, 105 (1981)

לעמוד התנגדות לקיום צוואה