אפוטרופוס לגוף ולרכוש

ניתן להסתייע בעובדה כי למצווה מונה אפוטרופוס, כראיה המלמדת על (אי) כשירותו של המצווה.

ברם, קיים הבדל מהותי בין אפוטרופוס הממונה לגוף וזה הממונה לרכוש ולכך משמעות בהתייחס לעוצמת הראייה התומכת בטענה שהמצווה לא היה כשר במועד עריכת הצוואה. אדם אשר מרותק למיטתו וחסר יכולת תנועה עשוי להידרש לאפוטרופוס לגוף, אך מינוי אדם שכזה אינו מבטל את כשירותו לעשות כרצונו ברכושו. אדם שכזה, עשוי להיות חסוי, אך לא פסול דין. חסוי, כהוראת סעיף 33(4) לחוק הכשירות המשפטית והאפוטרופוסות, אינו בלתי כשיר מבחינה משפטית.

לעומת זאת, מינוי אפוטרופוס לרכוש מלמד כי בית המשפט השתכנע שבמועד המינוי, ועל יסוד המסמכים שהוצגו בפניו, כי האדם נשוא הדיון אינו מסוגל לבצע פעולות ברכושו מרצונו או בתוך הבנת מהות החלטותיו. מצב זה, של מינוי אפוטרופוס לרכושו של אדם, עשוי ללמד כי גם צוואה שערך אדם שכזה בשעה שלא שלט על רכושו, אינה כשרה. ראיות טובות נוספות אשר יחזקו ויסייעו בהוכחת טענה זו, הן תיעוד רפואי מסודר ורשמי של רופאים מטפלים או של המוסד לביטוח לאומי, אשר עורך מפעם לפעם מבחנים ובדיקות לצורך אישור זכאות למימון מטפל במצווה בערוב ימיו.

לעמוד ניצול קשישים – חקיקה כנגד