איסור על כבישת גירסה

הכוונה לגירסה שהעלה בעל דין בעדותו בשלב מאוחר מהמועד הראשון שבו היה צריך להציגה. גירסה זו היא בעלת משקל ראייתי נמוך יותר, אף שהעדות לגופה כשרה. הרציונל הוא, שמוטל על אדם היודע דבר להעיד על כך בהזדמנות הראשונה.

לדוגמא, אדם טוען טענות מסוימות בהתנגדות שהגיש כנגד צוואה, ורק מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, הוא טוען בתצהיר טענות חדשות לחלוטין, ששמען לא נודע עד כה, וזאת בתגובה לגירסה שהועלתה על ידי היריב בכתב התגובה לכתב ההתנגדות. מפאת משקלה הנמוך של הטענה הכבושה מקובל להניח, כי הגירסה המוצגת בעדות הכבושה נדרשת לסיוע ולחיזוק באמצעות עדויות אחרות. הדרך לאשש אמינותה של עדות כבושה, היא באמצעות מתן הסבר מתקבל על הדעת לכבישת העדות. נפסק, כי מוקד הבירור אינו במשך השתיקה וכבישת העדות אלא בסיבה לעצם השתיקה [i].

הכלל האוסר על כבישת עדות, פועל גם לגבי תוספת לגירסה שהעלה בעל דין בעבר בתצהירו או עדותו. לדוגמא, יוסף מעיד בפני בית המשפט, כי אמו המנוחה היתה בודדה, ואיש לא ביקר אותה בבית האבות, אך בחקירה הנגדית נאלץ להודות, כי אחותו שפרה דווקא ביקרה את האם, למעט במשך תקופה קצרה, בה מאושפזת בבית החולים. מהימנותו של יוסף נפגעה, ובית המשפט קובע כי כבש את עדותו, לאחר שלא הצליח להסביר מדוע טען והוסיף בחקירתו במנוגד לעדותו בתצהירו הכתוב.

[i] ע"פ 1645/08 מדינת ישראל נ' פלוני, פורסם במאגרי המידע

 

לעמוד עדות סברה בהתנגדות לצוואה