מיהו בעל עניין

בפקודת הראיות נקבע, כי בעל ענין הוא "אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל דין שקרא אותו להעיד"[i]. מתוך הרציונל דנן ברור, איפוא, שגם עדויות של בעלי דין הן מטבען חלשות יותר, וכך גם עדויות של בני משפחה של בעל הדין, ואם הצליח בעל דין לשכנע את בית המשפט באמינות טענותיו באמצעות עדותו, הרי שמדובר בהישג ראייתי המעיד שבימ"ש השתכנע באמינות דבריו.

על הקושי בשכנוע בית המשפט בהתבסס על עדות של בעל עניין בלבד, עמדה הפסיקה בפרשת פינקל שם נקבע, כי כאשר מרבית טענותיו של בעל דין שהינו עד מעוניין בתוצאות המשפט נתמכות בגירסתו בלבד, ללא שהוצגה כל ראיה חיצונית או עדות התומכת בגירסה זו, על בית המשפט לנמק בנימוקים מיוחדים מדוע מצא לקבל גירסה זו [ii].

לדוגמא, אמו של יובב מעידה בבית המשפט שבנה טיפל במסירות אין קץ בדודתו ולכן רצתה להוריש לו בצוואתה ואולם, חברתה של המנוחה מספרת, שביקרה את הדודה פעמים רבות, ומעולם לא ראתה את יובב או שמעה על קיומו מהמנוחה. בית המשפט מעדיף את גירסתה של העדה, שאין לה עניין בזכייתו של יובב.

ראוי לציין, כי בית המשפט הדן בהליכי הירושה מתרשם באופן בלתי אמצעי ממהימנות העדים ואמינות טענותיהם ואת התרשמות זו קשה עד מאד להפריך בערכאת הערעור. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, קל וחומר בהערכת מהימנות העדים, כפי שנפסק בהלכות רבות[iii].

 

[i] סעיף 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971

[ii] סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ע"א 761/79 פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48)

[iii] ע"א 10225/02 יפה פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ, פורסם במאגרי המידע; ע"א 445/82 רפי חן נ' דוד שטרית, פ"ד לט(2) 617, 619

 

לעמוד ראיות בבימ"ש לענייני משפחה