ניגודי עניינים טבעיים

כאמור, מי שמטפל במנוח הוא נאמנו. על מנת להוכיח ניגודי עניינים, אין צורך להצביע על מעשה מפורש של ניגוד עניינים. די בכך שהתובע יראה לבית המשפט, שהנאמן מצוי בעמדה הגורמת לניגוד עניינים. חשוב להבהיר, כי אין הכרח שניגוד העניינים ילמד על חטאי הנאמן ופשעיו, ולעיתים מדובר במצב טבעי לחלוטין, שהדרך היחידה לאיינו היא להימנע מהנאמנות. כך לדוגמא, מי שנאמן על רכוש אמו הקשישה אך בה בעת עוסק בהקמת עסק חדש הגוזל את מלוא זמנו, מצוי בניגוד עניינים שמהותו בהעדר זמן מספק לטיפול בשני העניינים באופן סביר ומספק. תוצאתו של ניגוד העניינים היא בחשש שהנאמן יעדיף להשקיע זמנו בהקמת העסק על חשבון ניהול כספי האם. מדובר בשאלה של איזונים. קשה לראות במקרה שתואר לעיל משום הפרת אמונים המחייבת סנקציה שכן אין בו כל אלמנט של כוונה זדונית.

 

ניגודי עניינים בכוונת מכוון

הפרת אמונים המחייבת סנקציה עשויה להיוולד כאשר הנאמן מושך לעצמו שכר או טובת הנאה מתוך נכסי הנאמנות, ללא הרשאה או בחריגה ממסגרת הנאמנות. מאידך, גם קבלת מתנה מהנהנה בהסכמת הנאמן (המטפל) עשויה להקים מצב של ניגוד עניינים. הפרה של חובת הדיווח והשקיפות בניהול נכסי הנאמנות מקימה אף היא חשש להפרת אמונים. מי שמטפל ברכוש של אחר, חייב לגלות את כל הנתונים הקשורים לפעילותו ברכוש. סירוב לגלות נתונים אלו או הסתרתם מהווה הפרה מובהקת של חובת הנאמנות. סעיף 7 לחוק הנאמנות מחייב את הנאמן בחובת גילוי ודיווח ולפיכך אי דיווח על חשבונות הנאמנות והפעולות שביצע הנאמן, במיוחד בהליכים משפטיים, עשוי ללמד על הפרת חובת האמונים. מצב במסגרתו מסתיר הנאמן מידע מבני משפחה על פעולותיו ברכוש הנאמנות מהווה הפרת חובת הנאמנות ולפיכך, אין להסכים לאי דיווח מטעמו של מי שמנהל רכוש עבור ההורים הקשישים, גם אם הוא טוען שהוא חייב בחשבונות רק לשולחו חסר הישע.

 

מתנה למטפל או לאפוטרופוס

הענקת מתנה לאפוטרופוס מכהן עשויה להצביע על חשש ממשי לניגוד עניינים ולהביא לביטול המתנה, מכיון שהאפוטרופוס הוא האדם המבצע את הפעולות המשפטיות בשמו של החסוי, ומתן מתנה הוא סוג של פעולה משפטית. למעשה נוצר מצב, במסגרתו האפוטרופוס או המטפל מאשר לחסוי להעניק לו עצמו את המתנה. לדוגמא, יורם הוא אפוטרופוס של שמעון ומטפל בו במסירות. שמעון אסיר תודה לעזרתו, ולכן מעניק לו מתנת כסף בשווי מאות אלפי שקלים. יורם מושך על פי בקשתו של שמעון מחשבונו סכום עתק. לאחר שחלפו מספר שנים, מתפתחת בו מרירות של ממש, מקום ששמעון לא מצא להעניק לו שוב מתנה, למרות מסירותו. בהתאם, מתחיל יורם לצמצם את ביקוריו אצל שמעון, אשר מבין את הרמז, ומעניק לו שוב מתנת מזומנים מכובדת.

מתן מתנה של אדם לעצמו, מתוך רכושו של אחר, מהווה ניגוד עניינים מכיון ש-"אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט' ב') ועל כך אמר בית המשפט בפרשת אביבה מירז "פעולתה של המנוחה נדמית בעיניי למתן מתנה נדחית בזמן, על ידי בת החסות לאפוטרופה. פעולה זו טובלת בניגוד עניינים. מכאן שאין ליתן לה תוקף. ואם ישאל השואל, האם נמנע באופן מוחלט מאדם ליתן מתנה לאפוטרופסו, ובדרך זו לגמול לו, הרי אפשר שהתשובה תימצא באישור של בית המשפט."[i]. משמעות הדבר היא, כי מצופה שאפוטרופוס לא יקח לעצמו כל מתנה או טובת הנאה מרכוש החסוי, אלא ברשות בית המשפט. לכן נאמר בפרשת לויטין, כי אחת מחובותיו היסודיות של הנאמן היא החובה "שלא להעמיד את עצמו במצב של התנגשות אפשרית בין חובתו כנאמן ובין טובתו הפרטית…"[ii].

 

[i] ע"א 4377/04 גל גורן הוצלברג נ' אביבה מירז ,פורסם במאגרי המידע

[ii] ע"א 36/51 לויטין נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ח (1) 627, 629 (1954)

לעמוד ירושה מוקדמת