חזקת הצוואה הכשרה

הצוואה היא מסמך כשר מיסודו. נקבע בפרשת סיטוצקי כי הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. לכן, מי שטוען לפגם בצוואה חייב לשכנע את בית המשפט בראיות מוצקות שנפל בה פגם מהותי. לדוגמא, הנטל להוכיח שהמצווה עשה את  צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל  ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום[i].

המשמעות היא, כי התובע את ביטולה של הצוואה או הוראה מהוראותיה חייב להביא ראשון את כל ראיותיו, ולצרפן לכתב ההתנגדות לקיום הצוואה. ברם, אין הדבר מבטל את חובת הנתבע להגיש את ראיותיו התומכות בגירסתו של בתגובה שיגיש, שכן נטלי הראיה מוטלים על כל הצדדים, וכל אחד חייב להוכיח את טענותיו באמצעות ראיות. נטל ההוכחה יורם על ידי התובע אם יביא לשכנוע בית המשפט בטענותיו, באמצעות השימוש בראיות שהביאו שני הצדדים גם יחד. משקל השכנוע המתבקש תלוי באופי הטענה. כאשר מדובר בטענה שאינה מבוססת על הדין הפלילי (כגון תרמית), הרי שהנטל הינו נטל רגיל במשפט האזרחי, של למעלה מ-50 אחוזים.

ראוי לחדד, כי בניגוד לדעה הרווחת, אין בעובדה שהתובע לא הצליח לשכנע את השופט בלמעלה מ-50% כדי לקבוע שהתיק "אבוד". אמנם, השופט עשוי לפנות לאחר חקירה לא מוצלחת של עדי התביעה לעורך הדין ולטעון, כי למעשה לא יוכל להוכיח את טענותיו, לאור חולשת החקירה. ברם, כבר נפסק בעבר בפרשת שרון, כי יתכן שבחקירת הנתבע יתברר לבית המשפט, כי גירסתו אמינה אף פחות מזו של התובע, ואזי עשויים להשתנות שוב סיכויי התובע לשכנע בגירסתו.

 

היפוך נטל הראיה

נטל הראיה מתהפך במספר מקרים. משמעות היפוך הנטל היא שמבקש קיומה של הצוואה הוא הראשון להבאת ראיות התומכות בכשרותה של הצוואה. כאמור, אין בהיפוך נטל הראיה כדי לבטל את החובה המוטלת על התובע להרים את נטל השכנוע. דברי ביהמ"ש בפרשת ד.א משמשים דוגמא טובה לנימוק החלטה בדבר היפוך נטל הראיה בטענת השפעה בלתי הוגנת:

 "…על פניו צוואה זו נראית מוזרה ויש בה דבר הנוגד כל הגיון. מדוע ירצה המנוח להדיר את אשתו  [שהיתה אז בין החיים] ואת ילדיו וליתן את כל רכושו למטפלת…בעת עריכת הצוואה המנוח היה קרוב  לגיל 90 ומתברר שהיה זקוק לטיפול צמוד. בבית המשפט בקריית גת הוגשה בקשה שלוש שנים לאחר עריכת הצוואה למינוי אפוטרופוס למנוח, כאשר מגישת הבקשה היא המטפלת הזוכה על פי הצוואה לצורך מינוי זה, הוגש תסקיר לבית המשפט וממנו עולה כי המנוח היה נתון להשפעתה ושליטתה המלאה של המטפלת…כל הנ"ל מטילים ספק באשר לכשרות הצוואה ולכן, בית המשפט מוצא לנכון בנסיבות העניין, להפוך את נטל הראיה…". אדגיש כי מהותו של הנטל שהתהפך הוא נטל הבאת הראיות ולא הנטל הסופי, נטל השכנוע (וראו בדנ"א מרום)"[ii]

 

היפוך נטל השכנוע

ברם, במקרים מסוימים עובר נטל השכנוע (ולא רק נטל הראיה) מהמתנגד למי שמבקש לקיים את הצוואה. כך לדוגמא, במקרה של צוואה בכתב יד הנטל לשכנע באמיתות הצוואה מוטל על המבקש לקיימה. במקרה של השפעה בלתי הוגנת, נקבע בפסיקה בפרשת בן נון כי כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון, היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצדו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר, כלומר, במקרה כזה חובת ההוכחה על אי-קיומה של השפעה בלתי-הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה[iii] – את הצוואה.

[i] דנ"א 1516/95 מרום נ' היועהמ"ש לממשלה פ"ד נב  2) 813 , ע"א 190/08 סיטוצקי נ' קלנבורט

[ii] ת"ע 1580/07 ד.א נ' י.פ, ביהמ"ש לעניני משפחה בבאר שבע

[iii] ע"א 423/75 מרדכי בן נון נגד מטילדה ריכטר ואח', פ"ד לא(1) 372, עמ' 378

לעמוד היפוך נטל הראיה בהתנגדות לצוואה