פסילת צוואה בשל מעורבות בעריכתה

מדובר בהוראת חוק קיצונית באופיה, המופיעה בסעיף 35 לחוק הירושה. הוראה זו קובעת, כי במידה והוכחה מעורבות של הנהנה או בן זוגו בעריכת הצוואה, תבוטל הצוואה, אפילו מסתבר שאין השפעה בלתי הוגנת. התביעה בעילה זו קשה יחסית, מכיון שהפרשנות המשפטית למושג "מעורבות בעריכת צוואה" מצומצמת. משמעות הצמצום היא, שיש להוכיח מעורבות קיצונית בעריכת הצוואה על מנת להפעיל את הסעיף ולפסול את הצוואה כולה.

 

מקרי מעורבות בעשיית צוואה

הרשימה למקרי המעורבות אינה סגורה, ובית המשפט יבחן את הנסיבות בכל מקרה לגופו. הרציונל העומד ביסוד ההוראה הינו הרתעתי בעיקרו. בפרשת אמונה נקבע כי המחוקק ביקש למנוע מאדם כל ניסיון למעורבות בעריכת הצוואה וזאת כדי להבטיח הגינות ותום לב בנושא רגיש של עריכתה[i]. מבחינה משפטית, ההוראה קובעת חזקה שבדין, שהינה כה חזקה, עד כי אין אפשרות לסתור אותה כלל. משמע, גם אם יוכיח הנהנה כי הכתוב בצוואה משקף את רצונו האחרון של המצווה, גם אם יוכח שהצוואה אמיתית, כנה ואינה מבוססת על השפעה בלתי הוגנת, עדיין תבוטל ההוראה שניתנה לטובתו של המעורב בעריכתה. למעשה, נקבע בפרשת זיידה ואחרות, כי הוכחת מעורבות בעריכת הצוואה מעמידה חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת[ii]. בפרשת מיכקשווילי נפסק כי החזקה החלוטה נקבעה על סמך מבחן אוביקטיבי, שיסודו "בחשד כי יוזמת הנהנה בעריכת הצוואה לטובתו היא קצה הקרחון למעשים סמויים של השפעה שלא כדין על המצווה"[iii]. בפרשת מופק בוטו הוסיף בית המשפט ופסק כי "בהתקיים הנסיבות המתוארות בסעיף 35 קמה חזקה חלוטה כי ננקטה פעולה אסורה כלפי המצווה וכי פעולה זו פגמה ברצונו החופשי. זוהי "חזקה שבדין שאין בלתה" על כן, אפילו הוכח, הלכה למעשה, כי השפעה בלתי הוגנת אינה קיימת, אין בכך ולא כלום. הגיונה של הוראת סעיף 35 הוא כי האנשים המנויים בו עשויים להשפיע על המצווה שלא כדין. "הפסילה" היא מחמת חשש שמא האנשים האלה (העד או מי שערך או שלקח חלק בעריכתה) השפיעו על המצווה בדרך בלתי הוגנת או במעשהו"[iv].

 

המבחן למעורבות נהנה בצוואה

בית המשפט קבע בפרשת בנדל כי המבחן הינו מבחן השכל הישר[v], אשר יופעל בבכל מקרה לגופו בתוך התייחסות למידת האינטנסיביות של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה[vi]. ההגדרה שנקבעה בפרשת הררי למעורבות בעריכת צוואה היא קיומו של ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה[vii]. בית המשפט אף קבע בפרשת חרמון כי הצטברותם של אירועים ופעולות המעידים במצטבר וביחד על נטילת חלק בעריכת הצוואה יביאו לפסלות[viii], על אף שכל אחד מהם בנפרד- ובפני עצמו- לא היה מביא להפעלת הוראות סעיף 35 לחוק הירושה. מבחן נוסף שנקבע בפרשת מופק בוטו הוא כי נטילת חלק בעריכת הצוואה היא גם נטילת חלק בהכנה ובתכנון הצוואה[ix]. עם זאת, המחוקק פסל צוואות שהוכחה מעורבות בעריכתן, רק כאשר נצטווה רכוש לבן זוג. בתי המשפט לא הרחיבו את מעגל הקרובים הפסולים לזכייה בעיזבון, אפילו הוכחה מעורבות פסולה[x].

 

פסיקה במקרי מעורבות בצוואה

נפסק בפרשת מטיינר כי העובדה שנהנה הביא את המצווה לעורך הדין שטיפל בעניינה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה ואינה מפעילה את החזקה בדבר מעורבות בצוואה[xi]. כמו כן, נקבע בפרשת רוזנהויזר כי אין לראות בזכייה משום טובת הנאה, אלא אם מדובר בטובת הנאה ישירה, זאת בניגוד לנהנה אשר זוכה בעקיפין מהוראות הצוואה[xii]. לא ניתן יהיה להחיל את הוראות הסעיף על עורך דין שערך את הצוואה, אף אם הוא מי שניסח או כתב את המסמך, גם אם מונה אותו עו"ד עורך המסמך-הצוואה, על ידי המצווה, כמבצעה[xiii]. פרשת שפיר שלעיל קובעת למעשה, כי מתקפה משפטית על עורך הדין שערך את הצוואה, כמי שהיה מעורב בעריכתה, בשל העובדה שמונה כמנהל עיזבון, לא תצלח. שונים פני הדברים כמובן, אם מסתבר שאותו עורך דין, השלים לתוך הצוואה הוראות המניבות לו טובת הנאה ישירה ואפילו עקיפה. בפרשת רוזנפלד הרחיב בית המשפט את קשת ההתנהגויות המותרות כאשר קבע כי נהנה אשר הדפיס את מילות ההקדמה לצוואה לא יחשב "כלקח חלק בעריכתה" של הצוואה, זאת בניגוד למי שלקח חלק בעריכת תוכנה המהותי של הצוואה[xiv]. הווה אומר, לא כל מעורבות בתוכן הצוואה תביא לפסילתה. חייבת להיות למעורבות זו זיקה ישירה להוראה המקנה טובת הנאה למתערב. כמו כן, נפסק בפרשת רוזן, כי נהנה אשר הזמין את עורך דין הצוואה, ומסר לו את הוראות הצוואה של המצווה, ואף שילם לעו"ד את שכר טרחתו לא יחשב "כלקח חלק בעריכתה"[xv]. גם נוכחות של נהנה בעת חתימת צוואה בעדים אינה מהווה משום מעורבות בעריכת צוואה, אלא שיש לסייג כי אם יוכח שהנהנה נכח בשעה שהוראות הצוואה בעניינו נערכו, הרי שיש לכך טעם חמור לפגם. בהתאם, נוכחות של אשת הזוכה בעת עריכת הצוואה, אשר נערכה בביתה, בנוכחות אחיה כעדים, לאחר שתיווכה בין עורך הדין והמנוחה, מצביעה על מעורבות פסולה המביאה לביטולה של הצוואה[xvi]. עוד נפסק, כי שיחות עם המצווה על נושאים שונים הקשורים לצוואה אינם מהווים משום מעורבות בעריכתה, ובלבד שאותן שיחות לא נערכו במועד עריכת הצוואה. נקבע, כי מסירת תוכן הצוואה לעורך הדין על ידי הנהנה או ביצוע שליחות מטעם המצווה בנוגע לצוואה אינם מהווים מעורבות בעריכת צוואה.  כך, נקבע בפרשת מופק בוטו כי אף אם הנהנה הביא את המצווה לעוה"ד שטיפל בעבר בענייני היורש או סייע במתן פרטים הנדרשים לצורך הצוואה[xvii], עדיין אין בכך כדי לשכנע כי הינו מעורב בעריכתה. מצד שני, מי שהדריך את המנוח כיצד לערוך הוראותיו המעשיות בצוואתו באספקט המשפטי, יראו אותו כלוקח חלק בעריכתה של הצוואה[xviii].

 

[i]  ע"א 234/86 אמונה נ' בלד, פ"ד מב (4) 148

[ii] ע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן פ"ד כ"ד(2) 93 ; ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה פ"ד מ'(3) 105 ; ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני פ"ד מ"ז(4) 785 ; ע"א 1079/92 גדליה נ' דאלי פ"ד מ"ז(5) 431 ; ע"א 2500/93 שטיינר נ' אגרון עולי מרכז אירופה פ"ד נ(3) 338 ; ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו פ"ד נ"ד(1) 19 ; ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה פ"ד נ"ה(3) 887

[iii] ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ. מיכקשווילי נד(2) בעמ' 342

[iv] ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו פ"ד נ"ד(1) 19)

[v] ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 109

[vi] ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בן אהרון וישראל, פ"ד נ(2) 215, 228-227,ע"א 148/96 בקשי נ' סלמן, פ"ד נג(1) 843, 847

[vii] ע"א 433/77 הררי נ' הררי, פ"ד לד(1) 779

[viii] ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב תק-על 2004(4) 154)

[ix] ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1) 19)

[x] ע"א 576/78 ברוריה לשצינסקי נ' פרידה סולוביצ'יק ואח' פ"ד, ד לה ) 686

[xi] ע"א 2500/93 מטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה פ"ד נ(3) 338)

[xii] ע"א 529/69  רוזנהויזר נ' כהן, פ"ד כד(2) 93)

[xiii] ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר, פ"ד כז(2) 373)

[xiv] ע"א 196/85 רוזנפלד נ' סלנט, פ"ד לט(4) 550)

[xv] ע"א 760/86 רוזן נ' שולמן, פ"ד מג(3) 586)

[xvi] ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו פ"ד נ"ד(1) 19)

[xvii] ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו , פ"ד נד (1) 19, 31 – 32)

[xviii]  ע"א 433/77 הררי נ' הררי, פ"ד לד(1) 776)

לעמוד פסלות להוריש