אנלוגיה בין ידוע בציבור לנשוי

בפרשת פלוני נקבע, כי אחת ממטרותיו של חוק הירושה היא להתחקות אחר רצונו של המוריש[i] ולפיכך, לו יתברר כי ביקש לחיות עם בן זוג כנשוי, אף אם לא נישא רשמית, הרי שיש להחיל את הוראות חוק הירושה המתייחסות לבן זוג נשוי, גם על בן זוג שהינו ידוע בציבור. בהתאמה, נפסק בפרשת בלאו ורוזנברג כי הכרה בהיותם של בני זוג משום ידועים בציבור במועד פטירת מי מהם תוביל להקניית זכות הנובעות מן הפטירה לאחר, לרבות זכות הירושה[ii], זכות לקבלת קצבאות שארים והכרה בדיירות מוגנת והקלות הניתנות למי שנישא למוריש[iii].

 

המבחן לטיב מערכת היחסים

המסקנה היא, כי המבחן לקיומם של מערכת יחסים של ידועים בציבור מתבסס על פירוש אומד דעתם הסוביקטיבי של הצדדים. ידועים בציבור יהיו אלו שנקבע בידי בית המשפט כי החליטו, בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על מערכת היחסים ביניהם, את מכלול דיני הנישואין והגירושין, הן הזכויות והן החובות, ללא אקט הנישואין הרשמי.

נפסק בפרשת ביטון כי מבחן זה אינו מתייחס לאופן שבו ראה הציבור את מערכת היחסים בין בני הזוג, אלא לכוונתם שלהם, כפי שעולה מנסיבות חייהם[iv]. בבואו לבחון את מערכת היחסים הזוגית ואופיה לעניין שאלת הידועים בציבור, יתייחס בית המשפט לעצם קיומם של חיים משותפים אם לאו, ובמידה והתשובה לכך תהיה חיובית, ימשיך ויבדוק את הראיות לרצונם של בני הזוג להכיל על יחסיהם את הזכויות והחובות של דיני הנישואין והגירושין. מכאן אף עולה, כי חיים משותפים כשלעצמם, אין משמעם כי בני הזוג מקיימים מערכת יחסים של ידועים בציבור.

 

טיב הראיות הנדרש למבחן

מבחינת סיכויי ההוכחה של מי שטוען להיותו ידוע בציבור, הרי שמובן כי המבחן יתבסס על תשתית ראייתית, ולפיכך, הסיכוי להוכיח יחסים של ידועים בציבור נגזר ישירות מהיקף הראיות שיוצגו בפני בית המשפט בנושא. הבאת עדויות של מכריהם וידידיהם של בני הזוג בדבר אופי יחסיהם מהווה בהחלט משום ראיה תומכת להוכחת כוונת בני הזוג. ראוי לחדד כי הראיות הטובות הן אלו המציגות עובדות אוביקטיביות המעידות על אופי היחסים ולא פרשנויות של העדים בדבר אופי היחסים. ראיה נוספת המצמצמת מאד את סיכוי הכישלון בהוכחת הטענה בדבר יחסי ידועים בציבור היא הצגת מערכת הסכמית שנערכה בין בני הזוג בימי חייהם, והמוכיחה את כוונתם לחיי שיתוף כמפורט לעיל. הסכם שכזה יכול להיות בכתב (ועדיף שיהיה) ועשוי להיות מכונה הסכם שותפות זוגית או לכלול את החיובים והזכויות של שותפים זוגיים, ויכול שיהיה בעל פה, עניין המטיל קושי של ממש לעמידה בנטל הראייתי שיידרש להביא הטוען לשותפות זוגית של ידועים בציבור, שכן בהעדר הסכם כתוב, הנטל הינו כבד במיוחד.

 

3 התנאים להכרה במעמד של ידוע בציבור

יש להוכיח שלושה תנאים בכדי לזכות בהכרה כידוע בציבור והם מנויים בסעיף 55 לחוק הירושה. החוק קובע כי איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש. בהתאם קבעה הפסיקה וקבעה כי יש להוכיח את קיומם של שלושת התנאים המפורטים בסעיף שלעיל בכדי להתמודד על זכות הירושה. לפיכך, יש להוכיח כי בני הזוג קיימו חיי משפחה, במשק בית משותף, בשעה שאיש מהם לא היה נשוי לאחר. התנאי האחרון בחוק אינו עוקב אחר השתנות העיתים, שכן הפסיקה הכירה כבר במצב שבו אדם הינו ידוע בציבור של אחת, בשעה שהינו נשוי ופרוד מאחרת, ואכן הגדרת הידועה בציבור לפי חוק הירושה שונה מזו המופיעה בדברי חוק רבים אחרים.

ההלכה היא (בהתייחס לדיני הירושה בלבד), כי הביטוי "חיי משפחה במשק בית משותף" מורכב מחיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. חיי האישות משמעם חיים אינטימיים, כמו בין בעל ואשתו, על בסיס של חיבה, מסירות ונאמנות הנגזרת מאהבה. ניהול משק בית משותף משמעו התמודדות עם נסיבות החיים על בסיס החלטתם של בני הזוג לקשור את גורלם זה בזו. תנאים אלו שפורטו לעיל שלובים זה בזה[v]. לדוגמא, על פי ההלכה, לא ניתן להוכיח כי אדם הינו ידוע בציבור של זוגתו שנפטרה, לו חיו בבתים נפרדים או בשעה שחיו יחדיו, אך ניהלו מערכת כלכלית נפרדת של חשבונותיהם או כאשר ניהלו את כספיהם יחדיו, אך לא היה ביחסיהם כל מרכיב של אהבה, חיבה, מסירות ושותפות גורל.

לעמוד דיני ירושה

 

[i] בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלוני , סא (3) 726

[ii] ע"א 1717/98 יוסף בלאו נ' אדית פוזש פ"ד נד(4) 376 (2000)

[iii] ע"א 481/73 אוסקר רוזנברג, בתוקף תפקידו כמנהל עזבון המנוחה נ' אפרים (ארנסט) שטסל פ"ד כט(1) 505 (1974)

[iv] רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין התגמולים ניתן ביום 31.8.08, פורסם במאגרי המידע

[v] ע"א 6434/00 רות דנינו נ' משה מנע , נו (3) 683