ירושה מוקדמת

by

טענת הגנה של המשתלט

ניתן לטעון, כי מטפל או אפוטרופוס אשר הפר את חובת השליחות כלפי המנוח וניצל את אמונו בכדי לקחת כספים ללא רשותו, חייב בהשבת אותם הכספים שלקח שלא ברשות. כנגד טענה זו עשוי הלה לטעון, כי הוא מצוין כזוכה בצוואת המנוח, ולפיכך – משיכת הכסף בטרם פטירת המנוח אינה בגדר גזל, אלא מעין "ירושה מוקדמת" של העיזבון.

 

"ירושה מוקדמת"

מטבע הדברים תיטען טענה ממין זה, כאשר השלוח לא קיבל את רשותו של המנוח למשיכת הכספים. המטפל יטען, כי במילא כיוון המנוח להוריש את הכסף שנטל בימי חייו. דין טענה מסוג זה להידחות, מקום שהמנוח רשאי לעשות כרצונו ברכושו בימי חייו, ובכלל זה להעביר את רכושו למי שירצה ואף לשנות את צוואתו ואת זהות יורשיו, ולצוואה אין כל משמעות בימי חייו. לפיכך, משיכת כסף ללא רשות וללא סמכות מנכסי המנוח, מסכלת את רצונו החופשי לעשות כרצונו ברכושו. כאמור, במקרה שאין צוואה, עשוי השלוח לטעון כי הסתמך על הירושה העתידית על פי דין, אך גם טענה זו אינה עומדת. כידוע, אין לאדם כל אינטרס הסתמכות הראוי להגנה בירושה עתידית, ואין זה משנה את הזכות העתידית קמה מכח הדין או מכח הצוואה, מכיון שבכל רגע נתון עשוי המצווה לערוך צוואה או לשנות את הוראות הצוואה, והדבר תלוי ברצונו החופשי בלבד.

משפטית, אין אפשרות לטעון, כי אדם הסתמך על כך שיירש מעיזבון המנוח בעתיד, וזאץ מכיון שעיזבון המנוח כלל אינו נוצר עד למועד הפטירה של המנוח, ולכן לא קיים כלל בימי חייו של המנוח. יתרה מכך, גם לאחר פטירת המנוח, העיזבון אינו "בעל דין" ואינו ישות משפטית שכן במועד הפטירה של אדם עובר עיזבונו ליורשיו, ולפיכך, הלכה למעשה כלל אינו קיים.

 

משיכת כספים ברשות

אף כאשר השלוח קיבל רשות מהמנוח למשוך את הכספים, עדיין ניתן במקרים מסוימים להוכיח כי קבלת הכספים לא נערכה כדין. ניתן לטעון, כי המשיב השפיע באופן בלתי הוגן על המנוח, מקום שבעצם שליטתו על חשבון הבנק של המנוח, בו ביצע משיכות כספים לצרכיו שלא בהיתר, גזל או השפיע על רצונו החופשי של המנוח מלצוות את רכושו. מצב זה ייתכן במיוחד כאשר השלוח שולט על מרבית או כל רכושו של המצווה או כאשר המצווה תלוי בו ובטיפולו באופן קיצוני. אימוץ טענות בכיוון זה הופכות את השלוח לאפוטרופוס למעשה, על כל החובות המוטלות עליו.

לעמוד תביעה כנגד מטפל להשבת כספי המנוח