הסכמי מתנה

שאלת תוקפה של מתנה שהוענקה עשוי לעלות בסכסוכי ירושה, שכן נכס המתנה נגרע מן העיזבון, ולעיתים היורשים אינם יודעים על הענקתו, עד לאחר פטירת המעניק.

מתנה היא מסירת דבר לאחר ללא תמורה. זהו הסכם, מכיון שנותן המתנה מציע את הטובין ("הצעה") והאחר מביע את הסכמתו להצעה ("קיבול"). לכן, על הסכם מתנה שנערך בין צדדים חלים דיני החוזים[i]. חוק המתנה מתייחס למועד סיומה כך: "2.מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה ע"י הנותן למקבל, תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". כאשר המתנה לא הושלמה או הסתיימה, אנו עוסקים בהתחייבות ליתן מתנה וביטולה יערך ע"פ הוראות חוק חוזה מתנה. התחייבות למתן מתנה בעתיד טעונה מסמך כתוב. כאשר הושלמה המתנה, יתאפשר ביטולה על פי דיני החוזים בלבד, וחוק המתנה אינו עוסק בכך. בית המשפט קבע בפרשת פרי כי על חוזה המתנה חלות שתי מערכות של הוראות חוק, ראשית, זו המיוחדת שנכללה בחוק המתנה, התשכ"ה- 1968, ושנית, בהיעדר הסדר ספציפי בחוק הנ"ל, ההוראות הכלליות של דיני החוזים, החלות על כל החוזים לסוגיהם, אלא אם כן נקבע הסדר מיוחד לסוג מסוים של חוזים"[ii].

ביטול הסכם המתנה

המשמעות לאמור לעיל היא, כי אם המתנה הסתיימה ניתן לתבוע את ביטול בדרך שבה תובעים ביטול של כל חוזה רגיל, כך לדוגמא, בעילת הטעיה, חוסר תום לב, מצגי שווא, טעות, רמייה, מראית עין, הפרה יסודית וכיוב', כפי שמפורט בדיני החוזים. לעומת זאת, אם המתנה לא הסתיימה, ניתן לטעון לביטולה לפי חוק המתנה על יסוד עילות אחרות המפורטות בסעיף 5 לחוק, כגון התנהלות מחפירה של מקבל המתנה.

פרשנות הסכם המתנה

הסכם המתנה יפורש ככל חוזה, לפי כללי הפרשנות החוזים בתוך שימת לב מיוחדת לאומד דעתו של המעניק, נוכח היותה של המתנה משום עיסקת חסד ללא תמורה בצידה. פרשנות הסכם המתנה תתבצע בתוך בדיקת הטקסט הכתוב והנסיבות החיצוניות ובדיקת הקשר שביניהם בכדי לקבוע את אומד דעתם של הצדדים על פי ההלכה באירגון מגדלי הירקות שם נקבע כי "…לשון הטקסט היא נקודת המוצא של הפרשנות, והיא התוחמת את גבולות הפירוש, אך אין היא יכולה להוות נקודת סיום"[iii]. בית המשפט הוסיף וקבע כי "מבקשים אנו לברר היקפו ותחומי פרישתו של אותו מושג מופשט – אומד דעתם של הצדדים"[iv].

אומר דעתו של המעניק

כאן המקום להדגיש את הקשר ההדוק שבין מתנה וירושה משעה ששתיהן הן עיסקאות חסד, ולפיכך קיימת משמעות גדולה לאומד דעתו של הנותן. מבחינה ראייתית, יש להתייחס במיוחד להוכחת גמירות דעתו ואומד דעתו של הנותן. ככל שיוכיח אדם שקיבל מתנה שהסתיימה מהמנוח עוד בימי חייו, הרי שמתנה זו אינה שייכת לעיזבונו, אלא למקבל המתנה. במצב עניינים זה, הסכסוך אינו נוגע לדיני הירושה והרכוש אינו שייך למי שלכאורה היה בעליו. במקרה זה יש  להגיש תביעה אזרחית לביטול חוזה המתנה. הרציונל לכך נעוץ בעובדה שאדם אינו יכול להוריש את שאינו שלו. סעיף 1 לחוק הירושה קובע כי במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו, ולפיכך השאלה הראשונה שיש לשאול הוא מהו אותו עיזבון. ברור, כי אם אדם מסר כדין וללא תמורה בעיסקת מתנה מרצונו החופשי מטלטלין לאחר, והאחרון הסכים לקבלו, הרי שהנמסר אינו מהווה עוד חלק מרכושו של המנוח, וממילא שלא שייך לעיזבון.

 

[i] ע"א 495/80 איזדור ברקוביץ נ' בטי קלימרו (ערעור שכנגד)

[ii] ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד (2) 154; תמ"ש (ירושלים) 13500/06 – י' ר' ואח' נ' י' א' ואח' . תק-מש 2008(1), 776).

[iii] ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון(1) 282, 304), ע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5)

[iv]  ע"א 5795/90 סקלי נ' צורען בע"מ, פ"ד מו(5) 811

לעמוד התחייבות להענקת מתנה מתוך העיזבון