ניתן להגיש תביעות שונות לבית המשפט, ובכללן גם התנגדות לקיום צוואה ו-תביעה נגד אפוטרופוס או מטפל אך העקרונות המשפטיים המוכלים על התובענות יהיו זהים. להלן סקירה מקדימה קצרה של נושאים שיש בהם כדי להשליך על  הסיכוי להצליח בתביעה, גם אם במהות, הטענות נשוא התביעה צודקות ונכונות ויש בהן, כשלעצמן, להביא לקבלת הסעדים המבוקשים מבית המשפט. מומלץ לעיין בערכים שלהלן, שלחלקם הרחבות באתר.

שיהוי

מדובר במצב של המתנה יתרה להגשת תביעה, גם אם טרם התיישנה בהתאם לדין. הכלל הוא, שכאשר נולדה סיבה לתביעה, יש להגישה מיד לבית המשפט ובמילים אחרות – אין להשתהות ואין להמתין מתוך מחשבה "שהדברים יסתדרו". מבחינה אסטרטגית, אין זה סביר לצפות מאדם אשר נוקט במהלכי גזל רכוש שאינו שלו, שיהפוך את עמדתו מרצונו החופשי, וימסור לידיכם את מה שמגיע לכם, לדעתכם. הניסיון מלמד, כי מרבית האנשים פועלים מתוך תחושת "צדק" פנימית ולכן סבורים ש-"מגיע להם" להחזיק ברכוש. מבחינתם, הרכוש שלהם, ממש כפי שמבחינתכם, הרכוש שלכם. מבחינה משפטית, עיקר העניין בשיהוי, הוא בכך שנולדת "הסתמכות" של הזוכה על הרכוש שבחזקתו, ואין מקום לאפשר פגיעה בו, באמצעות תביעה המוגשת באיחור נכבד, כאשר מטרתה לערער על אותה זכייה. לפיכך, באופן עקרוני ומבלי להתייחס לכל מקרה לגופו, מי שממתין עם תביעתו, גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות, מקטין את סיכוייו להצלחה בבית המשפט. כאמור, יש במצב זה כדי לפגוע בסיכוי המהלך המשפטי, ולבטח בסיכויי בקשות לצווי מניעה או סעדים זמניים אחרים.

עילה

עילה היא מכלול העובדות שאם יוכחו, יביאו למתן הסעד המבוקש. עילה שאינה מוצלחת מבחינה משפטית מתבססת על תחושות, סיפורים, שמועות וטענות חסרות יסוד מבחינה ראייתית. יורשים רבים שנושלו מהרכוש שציפו לרשת, מבקשים לתקוף את הצוואה או היורשים מכוחה בבתי המשפט בשל תחושתם הקשה. מדובר בתביעות המונעות ברגש ואמוציות ולעיתים מעורב בהן גם אלמנט נקמני. האמת היא, שאין בהרגשת "הבגידה" שחש היורש המנושל כדי להוות משום עילה משפטית לתביעה ואין טעם לתבוע על סמך הרגשה רעה בלבד. תחושת תסכול מהחלטת מוריש לנשל אדם מעיזבונו אינה טענה שתביא לביטול הוראות צוואה. אין בכך כדי למנוע הגשת תביעות בשל "פגיעה בצדק". כך, לדוגמא, ניתן לתבוע אדם שגזל את המוריש או כפה עליו את רצונו וניתן אף לתבוע לבטל צוואה, אם הוראותיה אינו מוסריות או אפשריות.

ראיות

ראיות הן המקור להוכחת עובדות השנויות במחלוקת. ללא ראיות, דין התביעה כישלון, אלא אם מדובר בתביעה שהצדדים אינם חולקים על עובדותיה, ושכל כולה דורשת הכרעה בטענה משפטית. כאמור, עובדות שביסוד התביעה אינן יכולות להיות תקוות שבלב, תחושה קשה או רצון לנקמה, אלא אך ורק נסיבות שאפשר להוכיח אותן באמצעות ראיות. רק הצגת הראיות בבית המשפט באופן התומך בטענות יובילו לנצחון בהליך המשפטי. אם אין ראיות ואין דרך להשיג את הראיות, סיכוי ההליך קלושים. כאשר עוסקים בראיה המוגשת לבית המשפט, בוחנים שתי שאלות מפתח: קבילות הראיה ומשקל הראיה. במשפט הישראלי קיימות ראיות שלא יתקבלו, גם אם עובדתית הן מוכיחות טענותיו של בעל דין. כך לדוגמא, ראיות שהושגו בדרך של האזנת סתר או פגיעה בפרטיות פסולות על פי החוק. משקלה של הראיה מושפע מסדרה של גורמים וכללים ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בחינת הקבילות והמשקל נעשית גם בדרך של יישום כללים בדיני ראיות. כך לדוגמא, עדות שמיעה אינה עדות קבילה ואולם עדות כבושה קבילה, אך משקלה נמוך. בית המשפט יקבע כי עדותו של בעל עניין היא בעלת משקל מופחת, בשל האינטרס שלו בתוצאות המשפט ויעדיף תמיד את הראיה הטובה ביותר, שהינה המקור למסמך על פני העתקו. לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לסטות מדיני הראיות לשם עשיית צדק. כללי הבאת הראיות קובעים כי מי שמבקש להוציא מחברו – עליו מוטל נטל הראיה, ואולם הפסיקה קבעה כי קיימים מקרים שבהם יתהפך נטל הבאת הראיה. כך לדוגמא, הוכחת תלות קיצונית של המצווה בנהנה שבצוואה, מטילה על האחרון את הנטל להראות כי תלות זו לא פגמה ברצונו החופשי של המצווה לערוך את צוואתו.

מעוניין בדבר

לא כל אחד רשאי להגיש תביעה בענייני ירושה ועיזבון. התובע חייב להוכיח קשר לעניין נשוא התביעה ורצוי מאד שיוכיח כי נפגע ממעשיו של הנתבע או מאי חוקיות בהוראות הצוואה. בתי המשפט אינם דנים, על דרך הכלל, בתובענות המוגשות על ידי מי שאינו "מעוניין בדבר". יוצא דופן לכך הינו מי שמצליח לקבל מעמד של "ידיד בית המשפט". בדרך כלל, מדובר בגוף ציבורי אשר מצליח לשכנע את בית המשפט כי הוא מייצג אינטרסים שיש צורך להתייחס אליהם במהלך ההליך. כך לדוגמא, עו"ד שאינו קרוב משפחה של המורישים, ביקש להודיע לבית המשפט על מידע שהגיע לידו בדבר מזימה להשתלטות על ירושתן של נשים בודדות ניצולות שואה שחיו בגפן. בית המשפט איפשר לו לפתוח בהליך כידיד בית המשפט.

סעדים

התובע חייב לשאול את עצמו מה הוא רוצה להשיג ומהם היעדים אליהם הוא שואף להגיע בתביעתו. יש רצוי ויש מצוי. ניתן להגדיר מבחינה מעשית את יעדי התביעה כ-"סעדים" או "תרופות" אשר מתבקשים מבית המשפט, ובהקשר לכך יש לזכור שבית המשפט אינו יכול להעניק את כל המתבקש ממנו, אלא רק את מה שהחוק העניק לו במסגרת סמכותו. בית המשפט אינו כל יכול. לדוגמא, בית המשפט אינו יכול להכשיר צוואה בעדים, אפילו רצה בכך, אם אין שני עדים לעריכת הצוואה.  בנוסף, על התובע לזכור כי בית המשפט לא ייתן סעד שלא נתבע, ולכן חשוב מאד לנסח את הסעדים המתבקשים במסגרת התביעה או בקשות בהליכים זמניים. ניסוח הסעדים מאפשר לצפות סיכויים כללים להליך. לדוגמא, ידוע, כי הסיכוי לשכנע את בית המשפט ליתו צו עשה זמני (צו הפוך לצו מניעה, שתכליתו לשנות מצב קיים) נמוך מאד.

הדין התקף

מהו הדין החל על הענין נשוא התובענה ומהי הערכאה המוסמכת. קיימת אפשרות מעשית שגורלם של חלק מן הנכסים נשוא הירושה יחתך על פי דין זר, אפילו פוסק בענין בית המשפט בישראל. כמו כן, קיים מצב שבו תידון המחלוקת על פי הדין העברי או דין דתי אחר, אם הצדדים מסכימים לכך.

לעמוד פסילת צוואה