חובת גילוי מוקדם של מסמכים

בעלי הדין בבימ"ש לענייני משפחה חייבים בהגשת כלל המסמכים המצויים בידיהם בצמוד לכתבי התביעה וההגנה. אי הגשה של מסמכים אלו שהינם למעשה ראיותיו של בעל הדין, מונעת ממנו להגישם בהמשך, אם אין הצדק סביר למחדלו. משמעות ההוראה המצויה בתקנה 258ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 היא, כי המחוקק קבע שבבית המשפט לענייני משפחה ינוהל ההליך בתוך שקיפות מקסימלית והמשחק יערך "בקלפים פתוחים".

גילוי מעשה הסתרה של אחד הצדדים בהמשך ההליך עלול לפגוע קשות באמינותו ואף ימנע עשיית משפט צדק ובירור נסיבות האמת. ככל שאין בידי בעל דין את כל המסמכים הנדרשים, הרי שעליו לציין זאת בפני בית המשפט, כפי הנדרש גם בהליכים אזרחיים. הדרך העומדת בפני בעל דין לחשיפת המסמכים החסרים היא באמצעות הגשת בקשות מתאימות לבית המשפט שעניינן במתן צווים לגילוי הנתונים החסרים. כך, לדוגמא, במקרים רבים מתבקש בית המשפט להורות למוסדות הרפואיים לגלות את מסמכיו של המנוח לבעלי הדין, על מנת שניתן יהיה לקבוע, אם בעת עריכת הצוואה, היה המנוח כשיר לעריכתה.

לעמוד שיהוי בבירור התנגדות לצוואה