מהו תום לב

כל אדם חייב בחובת תום הלב, אך יש לזכור כי חובת תום הלב היא חובה מוגבלת ביסודה. היא מאפשרת לאדם להתנהל לצורך השגת טובות הנאה לעצמו ולאחרים.

בפרשת רוקר נפסק כי תום הלב מחייב אדם לפעול לפי העיקרון "אדם לאדם – לא זאב ולא מלאך. אדם לאדם – אדם"[i]. לכן, תום לב אינו מבטל את זכותו של אדם לפעול משיקולים עצמאיים אישיים. אדם יכול להיות תם לב ועדיין לשאוף לריווח מעיסקה שערך עם חברו. מותר לאדם לשמור על האינטרס העצמי ואין בכך משום הפרת חובת תום הלב. במילים אחרות, אין פסול בהתעשרות ובחתירה לקבלת טובת הנאה. כך לדוגמא, צדדים לחוזה חייבים לפעול בתום לב, אך גם כאשר עורכים את ההסכם וגם כאשר מקיימים אותו, לכל אחד מצדדיו יש זכות לשמור על האינטרסים הכלכליים שלו. בהתאם, לא ניתן לקבוע כי אדם אינו תם לב, אם דרש עבור שירות שביצע סכום עתק, ככל שמקבל השירות הסכים לתשלום לאחר שהוצגו בפניו כל הנתונים המהותיים לכך. זהו יישום של הכלל הלטיני העתיק "יזהר הקונה".

 

סטנדרט ההתנהגות של הנאמן

לעומת האמור לעיל, הנאמן אינו חייב לפעול רק בתום לב, אלא חב בחובת חסידות. הוא חייב להתנהל כמלאך, ולא להתייחס לשיקולים אישיים בניהולו את רכוש שולחו. הנאמן חייב להיות מסור למטרת הנאמנות וחייב להימנע מהימצאות בניגודי עניינים, ולפיכך, חתירה לטובת הנאה בתוך ניצול מעמד הנאמנות, אסורה. בפרשת בוכבינדר הוגדרה מטרת מושג הנאמנות: "אם מטרתו של עקרון תום הלב הינה "למנוע אדם לאדם–זאב" ולהבטיח "אדם לאדם-אדם" הרי מטרתה של חובת האמונים להבטיח "אדם לאדם-מלאך"… תום הלב אינו מניח "מידת חסידות"…, תום הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום הלב מעקרון הנאמנות (החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס, או עובד ציבור)"[ii].

בפרשה זו ננקבו במפורש זהות בעלי תפקידים עליה מוכלת חובת הנאמנות, וכך נמצא לנו ביסוס שבפסיקה להעלאת טענות כנגד שלוח, נאמן או אפוטרופוס בעניין הפרת אמונים. לסיכום, כאשר דנים בהפרתה של חובת האמונים, יש לפרש את מעשי הנאמן לפי חובת האמונים המחמירה ולא לפי חובת תום הלב המקלה.

 

[i]  ע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 279

[ii] רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פד"י נה(1) 199, 279; ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס נכסים של בנק צפון אמריקה, סעיף 73

לעמוד כשירות ואפוטרופוסות בסכסוך הירושה