מתנה שלא הסתיימה

ניתן לחזור מן המתנה, אם טרם הושלמה, שאז ענייננו בהתחייבות להענקת מתנה, על יסוד הוראת סעיף 5 לחוק המתנה. החזרה מן המתנה יכולה להעשות גם בעל פה שכן נקבע בפרשת נייגר כי "אין צורך במסירת מסמך פורמלי שבו הנותן מודיע למקבל על חזרתו מן ההתחייבות לתת מתנה ודי, למשל, בהודעה בעל פה או בהגשת תביעת ביטול…"[i]. אם אין התחייבות כתובה שיש בתוכה את כלל מרכיבי עיסקת המתנה, הרי שגם אין כל ראיה לכוונה להענקת מתנה בעתיד ואין התחייבות.

נקבע בפרשת ג'ורי כי דרישת הכתב אינה משום אלמנט טכני והוכחה כי ההסכם לא נערך בכתב יבטל התחייבות למתן מתנה, ככל שנטען שנערכה שכן "דרישת הכתב על-פי סעיף 5 לחוק המתנה היא מהותית. היא מבטיחה את רצינותה של ההבטחה הדרושה, במיוחד כאשר המתנה משקפת את כוונת הנותן להעשיר את המקבל ללא קבלת תמורה. הכתב מגן על נותן המתנה מפני החלטה ספונטנית ובלתי-שקולה…לשיקולים אלה, שביסוד הדרישה לקיומו של כתב לצורך שכלול התחייבות לתת מתנה מתווספים היתרונות הכלליים של דרישת הכתב, שעיקרם הרתעת אדם מלהתקשר בעסקה חשובה בקלות-דעת, ושמירת תוכן העיסקה באופן מדויק, המקנה ביטחון ראייתי ומבטיחה כי הוכחתה לא תהיה מותנית בזכרונם של עדים."[ii].

 

מהותה של התחייבות להענקת מתנה

עוד נקבע שמסמך אשר לא ניתן ללמוד מתוכנו מהי ההתחייבות, מהי מהותה, מה רכיביה ותנאיה, אינו מהווה התחייבות למתן מתנה. לכן, נקבע בהלכת בפרשת נסקה לוי כי יפוי כח שניתן לאדם בכדי שיוכל להעביר זכויות במקרקעין שניתנו לו לכאורה כמתנה, אינו מהווה ראיה להענקת מתנה. יפוי הכח הוא מכשיר בלבד למימוש עיסקה שאת מהותה יש להוכיח[iii]. מכל האמור לעיל יש להסיק, כי ניתן לנצל לצורך תקיפה משפטית מצב שבו ההתחייבות למסירת מתנה לא נערכה בכתב או אינה מכילה את כל הפרטים הנדרשים לתיאור העיסקה. במקרים מעין אלו, יתגבר הסיכוי לקבלת הטענה כי לא ניתנה מתנה, אף אם בפועל הוכחה העברת החזקה בה. בכל עת שבה המתנה טרם הסתיימה, ניתן לטעון לביטולה מכח הוראות חוק המתנה. אם המתנה הסתיימה, הרי שהדרישה לביטולה תיבחן על פי דיני החוזים הכלליים, ככל חוזה. השאלה מתי ניתן לבטל התחייבות למתן מתנה על יסוד חוק המתנה, תיפתר על פי נסיבות כל מקרה לגופו ולפיכך קשה לצפות מתי תצלח טענה לביטול מתנה. בפרשת ברמלי נבחנה הסתמכותו של מקבל המתנה כעילה להגנה מפני ביטולה. נקבע, כי אם התחייב המקבל בכספים על יסוד הציפיה לקבלתה של המתנה, עדיין אין לראות בכך שינוי מצבו הכלכלי המונע את המתחייב ליתן מתנה מלחזור בו מהתחייבותו, והוא רשאי לדרוש השבת כספי המתנה, בסכומים שיוכיח שניתנו[iv]. נוסף על כך, מעניק ההתחייבות למתן מתנה עשוי גם לתבוע פיצוי בגין התנהגות מקבל המתנה, זאת מקום שמדובר בהסכם, וכידוע חלה על צדדים לחוזה החובה לנהל משא ומתן לכריתתו בתום לב. לפיכך, אם מקבל המתנה ריכל והוציא דיבתו של מעניק ההתחייבות בסתר, ובלא ידיעתו, ובה בעת קיבל את ההתחייבות למסירת המתנה בעתיד, הרי שקמה למעניק הזכות לביטול ההסכם, מכח דיני תום הלב החלים גם על חוק המתנה. הוצאת דיבתו בסתר של מעניק המתנה היא רק אחת מקשת ההתנהגויות המחפירה אשר מאפשרת למעניק המתנה לחזור מהתחייבותו להענקת מתנה, מקום שמקבל המתנה נהג בו שלא כראוי, זאת על בסיס הפרת חובת תום הלב. בפרשת וייסר נקבע כי קיימת למעשה חובה להכיר תודה למעניק ההתחייבות, באופן המלמד על כבוד ודרך ארץ וההגדרה הורחבה בשעה שנקבע כי התנהגות מחפירה היא זו המנוגדת לחובת כיבוד הורים[v]. חובה זו הורחבה ואף נקבע בפרשת דוד כי הפרת הסכם להסדרי ראיה או אפילו סירוב לבצע הסדרי ראיה של ילדי המעניק, הם משום התנהגות מחפירה[vi]. בפרשת פלוני נקבע כי פעולה לצורך פיצול המגורים המשפחתיים בין בני המשפחה היא משום התנהגות מחפירה[vii]. מכאן שברור, כי הוצאת לשון הרע, לעז, דיבה, התנהלות אלימה וכיוב' מהלכי מחוסרי מוסר המעידים על העדר דרך ארץ ותודה למיטיב שהעניק ללא תמורה דבר ערך מהוות משום התנהגות מחפירה המאפשרת למעניק את הזכות לביטול ההתחייבות, אפילו אם נולדה הסתמכות אמת על המתנה. מנגד, נקבע בפסיקת בתי המשפט כי השקעת כספים במקרקעין מהווה שינוי מצב של ממש, והסתמכות על ההתחייבות ליתן מתנה. כך לדוגמא, בפרשת שדה נקבע כי השקעת כספים של מקבל ההתחייבות לצורך בניית בית, נטילת משכנתא או הירתמות להליך של בניה[viii] עשויה למנוע מן המעניק זכות לחזרה מהתחייבות למתן המתנה, אלא אם הוכחה עילה המאפשרת ביטול הסכם המתנה, כתוצאה מהתנהגות או פעולות המקבל. לסיכום, קרוב לודאי שבית המשפט יקבל טענה לביטול התחייבות למסירת מתנה אף אם יוכל כי המקבל הסתמך על קבלת המתנה בעתיד, אם שוכנע שהאחרון פעל שלא כדין, שלא בתום או באופן מחפיר כנגד המעניק.

 

[i] דנ"א 1522/94 נייגר נ' מיטלברג פד"י מ"ט(5) 314; ע"מ 1007/00 פלוני נ' פלוני)

[ii] ע"א 2215/00 – דני ג'ורי נ' דייזי דנגור, פ"ד נו(3), 932)

[iii] ע"א 1395/02 – נסקה לוי נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה, תק-על 2005(1), 63

[iv] ע"א 3836/93 עמוס ברמלי נ' דוד ברמלי פד"י נ, בעמ' 874-875

[v] ע"א 350/96 וייסר נ' שביט , םד"י נ"ב (5) 797

[vi] מ.א (ת"א) 2368/83 דוד נ' ליזה פס"מ תשמ"ו (1) 491, 506

[vii] ה"פ (ת"א) 416/80 פלוני' נ' סולמן, פס"מ תשמ"ב (א) 522, 527)

[viii] ע"א 157/85 שדה נ' שדה, פ"ד מג (1), 173, בת.א 8935/73 כטרי נ' כטרי, פ"מ תשל"ה (1) , 82, 91

לעמוד ביטול הסכם מתנה