תניית אי סילוקין

הוראה צוואה הקובעת כי מי שיהין לתקוף את הוראותיה, לא יזכה ברכושו של המצווה או יזכה בפרוטה, מכונה גם "תניית אי סילוקין" או בשמה הלועזי "no contest clause". להלן דוגמאות לתניית אי תקיפה; מנחם הורה בצוואתו כי כל מי שיתנגד להוראותיה יקבל 5 שקלים חדשים בלבד אף אם בית המשפט ימצא שהמתנגד צודק. אשתו, אנה, קבעה בצוואתה, כי מי שיהין להתנגד להוראותיה יקבל שקל אחד בלבד.

ברם, הוראת צוואה הקובעת כי יורש בצוואה יאבד את זכויותיו לרשת אם יתנגד לקיום הצוואה – לא תאכף, אם ההתנגדות הוגשה בתום לב ומתוך סיבות סבירות, זאת מכיון שהוראה שכזו נוגדת את זכותו של אדם לקבלת יומו בבית המשפט ולהוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האחרון של המנוח.

בפרשת אנגלמן נקבע כי תניית הסילוקין תאכף רק בתנאי שההתנגדות הוגשה ממניעים פסולים[i]. לפיכך, על בית המשפט לבחון אם ההתנגדות הוגשה בחוסר תום לב, מטעמים שאינם מוצדקים או בתוך העלאת טענות טורדניות וקנטרניות, ומתוך כך להחליט בדבר אכיפת תניית הסילוקין. כך לדוגמא, הגשת התנגדות לקיום צוואה אשר מטרתה האמיתית היא ניסיון לסחוט את הזוכה בצוואה להתפשר עם המתנגד ולהעניק לו חלק מרכוש המנוח, מבוססת על מניע פסול ופעולה זו עשויה להפעיל את תנאי אי התקיפה. במקרה כזה, יש לאכוף את תניית הסילוקין שבצוואה ולקבוע כי המתנגד אינו זכאי למאום.

 

[i] ע"א 245/85 אנגלמן נ. קליין, פ"ד מ"ג (1) 772

 

לעמוד בלבול מול טעות בצוואה