אפוטרופוס – איסור טובת הנאה

איסור טובת ההנאה מצוי בסעיף 13 לחוק הנאמנות. משמעותו היא, כי אסור לנאמן לקבל טובת הנאה מהרכוש עליו הוא נאמן, ללא ידיעת והסכמת שולחו. בפרשת שמעון נקבע כי אסור לנאמן להימצא ולו בחשש לניגוד עניינים[i].

משמעותו של ניגוד העניינים הוא, שהנאמן נמצא במצב אשר עשוי להשפיע על פעולתו מחמת אינטרס אישי לריווח שכן "האיסור על נאמן לפעול תוך ניגוד עניינים מטרתו לצמצם את קיומם של מניעים אישיים שישפיעו על תפקודו. לפיכך נאסר עליו לבצע פעולות שעשויות להניב לו תועלת חומרית"[ii]. לכן, אין חובה להראות כי הנאמן ביצע פעולה כדי להוכיח ניגוד עניינים, ומספיק להציג ראיות המלמדות שהנאמן היה במצב שבו החלטתו עשויה להיות מושפעת משיקולים זרים לטובת הנאמנות. די בהוכחת מצב זה עשוי להביא לביטול נאמנותו של אדם במקרים מסויימים.

מטפל ואפוטרופוס כנאמן

פריטת העיקרון לתקיפה משפטית של פעולת אפוטרופוס, כנאמן מיוחד, מלמדת כי לו ניתן לשכנע באמצעות ראיות, שהנאמן-אפוטורופוס ניצל את סמכותו על רכוש האחר למטרת טובת הנאה אישית שלו או של מי מטעמו, ללא רשות או בתוך ניצול תלותו של המטופל והחסוי, הרי שהוכחה לכאורה הפרה של חובת הנאמנות. בהתאם, גם הוכחת קיומו של ניגוד עניינים בין רצון הנאמן לטובת הנהנה, באופן המלמד כי נתקבלה החלטה המטיבה עם הנאמן על חשבונו של הנהנה, מהווה משום הפרת חובת הנאמנות.

 

[i] בג"צ 595/89 שמעון נ' הממונה על משרד הפנים, מחוז הדרום, פ"ד מד (1) 409 (1990)

[ii] ע"א 4377/04 גל גורן הוצלברג נ' אביבה מירז

לעמוד אפוטרופוסות, טיפול ונאמנות בבירור התנגדות לצוואה