צורות נוספות של השפעה בלתי הוגנת

קיימות עילות שאינן נפוצות במשפט הישראלי אך מופיעות בחוק כחלק מעילת ההשפעה הבלתי הוגנת. כך, תחבולה או תרמית אינן מוגדרות בחוק הירושה, אך מוזכרות בו.

מדובר במרכיבים או סוגים מיוחדים של השפעה בלתי הוגנת. ההבדל בין טענת השפעה בלתי הוגנת לטענות בדבר אונס ואיום היא בכך שבמקרים האחרונים, היה המצווה מודע לעובדה כי הינו מאויים או נא/שנס לצוות שלא כרצונו החופשי. כלומר, מדובר בהשפעה בלתי הוגנת אשר המנוח מודע לה, ואף על פי כן, נכפה לעשות כרצון המשפיע. מאידך, טענות בדבר תחבולה ותרמית דומות בנסתרותן לטענת ההשפעה הבלתי ההוגנת, שכן המצווה אינו מודע לתרמית או לתחבולה. ברם מדובר בעילות בלתי פופולריות, בשל אופיין המעורפל והבלתי מוגדר, והדרישה הראייתית הכבדה להוכחתן.

השימוש המעשי בעילות אלו עשוי להשתלם אם מצבו הנפשי והבריאותי של המצווה שפיר, זאת מקום שניתן לרמות או להטעות בתחבולה או לאנוס ולאיים גם על אדם בריא. משמע, סוגים מיוחדים אלו של השפעה בלתי הוגנת, אינם מחייבים בחינה של מצבו הנפשי של המצווה או תלותו, אלא הוכחה, כי במועד עריכת הצוואה עמד בפני מערכת נסיבות אשר השפיעה על רצונו החופשי, בין אם במועד ובין אם שלא במודע. בוודאי שהעובדה כי המצווה היה תלוי בנהנה עשויה להוסיף לשכנועו של השופט, אך במקרים אלו לא מדובר במרכיב יסוד הנדרש לצורך הוכחת העילה.

בצמוד לעובדה שניתן לטעון כי הזוכה רימה את המנוח, יש ליתן את הדעת על הקושי בהוכחת טענות מן המישור הפלילי. כידוע קיים נטל הוכחה מוגבר על בעל דין הטוען טענות כנגד יריבו, שהינן בגדרי עבירות פליליות.

לעמוד מעורבות בעריכת צוואה